חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ה · ט
זולת העיקר שיש לדון בקדושת החדר ע"י שהי' מתפללין בו ובמהרי"ט הנ"ל כתב להסתפק בעזרה של בהכ"נ שיהי' לו קדושה ע"י שמתפללין בו בשעה שנדחקין ונעשה קבע לעצלנין ובשו"ת ב"ש סי' כ"ח כתב לצדד כיון דקדושת בהכ"נ דרבנן הוי סד"ר ובאמת דין הפאליש נראה מבואר בירושלמי מגילה פ"ג ה"ג דבעי לה ההון פרוה (הוא דין הפאליש) מהו מיעבר בגווה כו' ולא איפשטא וא"כ לדברי הב"ש דהוי סד"ר לקולא הכ"נ בנ"ד שיש ספק אם הי' מתפללים בהחדר לפעמים בקביעות הוי סד"ר ועיין בראש יוסף מגילה (כ"ח) כתב להסתפק בפאליש אם יש לו דין בהכ"נ שיהי' אסור לשחוט בו ומסיק דלצורך כפרות אם המקום דחוק ועי"ז יוכלו להשגיח להציל ממכשול אפשר להתיר בפאליש דהני ע"ת עשויות וכ"כ בפמ"ג, ולפי"ז אפשר להתיר ג"כ החדר לצורך מועצת הקהל לפמ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ר"כ דודאי מצוה איכא להיות לקהל בית ועד ועצה והמתקת סוד וצורך גדול לרבים עכ"ל, ומשום זה יש לדון ג"כ במה שראיתי בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' י"ט לפקפק במ"ש הב"ש דהוי סד"ר דהרי קיי"ל דאין עושין סד"ר לכתחלה כמו"ש המג"א סי' י' ולהנ"ל בנ"ד דהוי לצורך מצוה הרי כתב בא"א לאו"ח סי' י' ובהגהות חכ"ש לסי' קכ"ח דבמקום מצוה מותר אפי' לעשות סד"ר לכתחלה אבל צ"ע מדברי הה"מ פ"ו מה' עירובין הי"ג בטעם שאין מערבין ע"ת ס' חשיכה לכתחלה כתוס' שבת (ל"ד) משום דאין עושין סד"ר לכתחלה אע"ג דאין מערבין אלא לדבר מצוה וגם מה שהי' אפשר להתיר הוא רק דרך ארעי ע"ד שכתב הראש יוסף הנ"ל כגון לשחוט כפרות אבל הכא נוגע לייחד החדר זה לצורך הקהל בתמידות ע"כ נראה להתיר אך באופן שימכרו את החדר ע"פ טובי העיר במאה"ע או בהכרזה דזה הוי כהסכמת כולם וכמו"ש בב"ש סי' כ"ד ובאמרי יושר סי' הנ"ל ועיי"ש שיוכלו למכור אף בדמים מועטים דרך הערמה וכשו"ת הרי"ם או"ח סי' ד' עכ"ל ובפרט בנ"ד שכבר נעשה בהסכמת הקהל לבית ישיבת הקהל ודאי שיש להתיר כעת אחר המכירה כנ"ל זה הנלע"ד: