אור ברסלב
חזון נחום סימן ה

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן ה

סימן ד

ב"ה ט' תמוז תרצ"ו.

שלו"ט לכבוד הרב החריף ובקי ירו"ש מו"ה דוד באבד נ"י חתן הרה"ג אבד"ק קלבסוב: ע"ד השאלה בעירו שיש חדר הסמוך לבהכ"נ וכותל בהכ"נ הוא אחד מכותלי החדר וגם החדר פתוח לפאליש ומאז שהתפללו בחדר זה יש אומרים בקביעות ויש אומרים שהי' אך באקראי וזה איזה שנים שראה"ק עשו מזה בית ישיבה ומועצה לצרכי הקהלה:

א

וכ"ת הביא משו"ת שאילת יעב"ץ מובא בשע"ת סי' קנ"א דכותל בהכ"נ מבחוץ י"ב קדושה אבל רק לעצמה כגון לנתוץ הימנה אסור גם מבחוץ אבל להשתמש בחדר מותר בכל ענין רק שיש לדון בזה לאיסור משום שהחדר פתוח לפאליש ובפאליש קדושה יש בו כמו"ש המג"א רס"י קנ"ד בשם המהרי"ט עכ"ד:

והנה במהרי"ט עצמו שם יו"ד סי' ב' חקר לענין פרדס שבעזרת בהכ"נ אם נימא שיש להפרדס קדושה ע"י שפתוח לעזרת בהכ"נ באופן שיש בה קדושה לעזרה וכדתנן במע"ש ומייתי לה בפסחים (פ"ו) דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש תוכן קודש רק שכתב כיון שמקום זה מתחלה נעשה לצורך חול אין בו קדושה אף שפתוח לקודש וראי' משער נקנור שלא נתקדש משום המצורעים אף שפתוח לעזרה וע"כ מטעם כיון שנעשה מתחלה להיות חול עכ"ד:

ב

ובשו"ת ב"ש או"ח סי' כ"ח הק' ע"ז דאין ראי' דהתם הרי חלל השער כשם שפתוח לעזרת ישראל כמו כן פתוח לעזרת נשים ומבואר ביומא (כ"ה) דפתוח לקודש ולחול תוכה חול אותה שבנויה בחול עיין תו"י שם ותדע שהרי המהרי"ט עצמו שם לא מצא טעם לקדושת העזרה עצמה רק משום תפלת העצלנים שנדחקין להתפלל שמה ותיפוק לי' משום שפתוח לבהכ"נ אע"כ דמשום זה א"ב קדושה כיון שפתוח נמי לחול והוי פתוח לקודש ולחול דתוכה חול עכ"ד, ולכאו' אי משום הא לא איריא דמה שלא כתב המהרי"ט לגבי העזרה גופא שתהי' קדושתה משום שפתוחה לבהכ"נ, י"ל שהוא משום שרוצה המהרי"ט ז"ל לדון שמשום קדושת העזרה יהי' קדוש גם להפרדס ע"י שפתוח לעזרה ולפי"ז אם העזרה גופא כל קדושתה לא הי' מחמת עצמה רק מגו דבהכ"נ ע"י שפתוחה לבהכ"נ שוב לא הי' כח לעזרה להשפיע מקדושתה עוד להפרדס מגו דלעזרה שפתוח לו דכה"ג בעי רבא בתמורה (י"א) דדלמא חד מגו אמרי' תרי מגו לא אמרי' ובתוס' ביצה (ל') ד"ה עד לגבי מגו דאתקצאי דתרי מגו ל"א, ואף דביומא (ל"א) בתוס' ד"ה וכולן מבואר דגג בית הפרוה קדוש ע"י שפתוח ללשכת המדיחין ותוכה קודש ע"י שפתוחה לעזרה הרי דאמרי' תרי מגו ז"א דהתם הרי גג בית הפרוה הי' בנויה בקודש וקדוש מעצמו ומהני רק הא דלשכת המדיחין תוכה קודש ע"י שפתוחה לעזרה כדי שלא יהי' מקרי גם בית הפרוה פתוח לחול דכה"ג הי' תוכה חול אף שבנוי' בקודש עיי"ש אבל היכי שבנוי' בחול לא אהני לי' פתיחתו לקודש שאינו קדוש מעצמו כ"א ע"י מגו משום דתרי מגו לא אמרי' ולכך הוכרח המהרי"ט ז"ל לאתויי על קדושת העזרה מחמת עצמה דמשוה"כ י"ל דגם בפרדס הפתוח לעזרה יהי' קדוש דהוי חד מגו ולפי"ז גם בנ"ד לגבי החדר שפתוח לעזרה דבהכ"נ הנקרא פאליש י"ל שיהי' בו קדושה עי"ז דהוי חד מגו:

ג

ונראה דאדרבה מתוס' יומא (ל"א) הנ"ל ראי' לזה דמשום שפתוח ללשכה שקדושתה ג"כ רק משום שפתוחה לקודש הוי תרי מגו דלא אמרי' והוא שהתוס' שם הוכיחו דלשכת המדיחין תוכה קודש דאל"כ הו"ל גג הפרוה פתוח לחול שתוכו חול, ובתפא"י למדות כתב בלאה"כ שמעינן דלשכת המדיחין תוכה קודש דאל"כ היו הקרביים שמדיחין נפסלין ביוצא ושמעתי מתרצים דאי משום הא הי' אפשר לומר דלשכת המדיחין היתה קודש רק מטעם פתיחה לקודש וע"כ משום זה לא הי' גג בית הפרוה הפתוח לה מקרי פתוח לקודש, לכך הוכיחו דלשכת המדיחין היתה תוכה קודש מעצמה שהיתה בנוי' בקודש עכ"ד והרי הוא כמו שכתבתי דתרי מגו לא אמרי' בכה"ג. גם במ"ש הב"ש לגבי עזרה דבהכ"נ שהרי פתוח גם לחוץ והוי פתוח לקודש ולחול דתוכה חול י"ל בדמיון שכתבו התוס' עירובין (י':) ד"ה ואצבעיים דאוירא דעלמא לא אמר דאתי ומבטל לי' אלא באויר שאני חושבו כסתום כו' והכ"נ מה דפתוח לחול שמבטל קדושת המקום שפתוח ג"כ לקודש הוא רק היכי שפתוח לחדר חול אבל מה שפתוח לחוץ לאוירא דעלמא זה אין לו שייכות עם החדר ולא מבטל לקדושתי', וכעת הראה לי תלמידי בס' חבצה"ש או"ח סי' י' שכ"כ מסברא דנפשי' ולא הביא הדמיון מתוס' עירובין הנ"ל:

ד

אך מ"מ נראה דבלאה"כ אין לומר בעזרת בהכ"נ ומכש"כ בפרדס או חדר הפתוח לה שיהי' קדוש ע"י פתיחתו משום דמה דאמרי' דבנוי' בחול ופתוח לקודש תוכה קודש הוא רק לגבי עזרה שבמקדש כיון דאויר עזרה מקדש כדאמר בזבחים (כ"ו) דאויר פנים כפנים דמי ועיין תוס' שבועות (י"ז) ד"ה תלה, לכך מה שהלשכה פתוחה לאויר עזרה שמקודש גם הלשכה תוכה קודש ומשא"כ בפתוח לבהכ"נ שאין אוירה קדוש, איברא דבירושלמי מגילה פ' בני העיר אר"ח בר בא ר' יוחנן מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא עכ"ל שלכאו' מזה דבהכ"נ גם אוירו קדוש אבל בשו"ת ד"ח או"ח ח"א סי' ג' כתב דהתם רק משום ביזוי מצוה אבל אין קדושה נתפס על אויר בהכ"נ עיי"ש, ומ"ש המהרי"ט לגבי הפרדס הטעם דל"ה פתוח לקודש לעזרה דהכ"נ משום דנעשה מתחלה לצורך חול י"ל דעדיפא קאמר אפי' באופן שנאמר דבהכ"נ שוה בזה לעזרה דבהמ"ק דאויר מקדש מ"מ לא מקרי פתוח לקודש אבל באמת בלאה"כ ליתא:

ה

עוד נראה בדברי הירושלמי הנ"ל, הנה במג"א סי' רס"ג סק"ל בשם ס"ח כתב לחדש דמה שמצינו בגמ' מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין לא שייך כ"א במקום דרשות ולא בבהכ"נ, ויש לי להעיר מירושלמי מגילה הנ"ל ר"י מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא והנה הק"ע והנ"מ פי' שמיקל הוא לשון קללה, ואמנם ראיתי בס' שו"ת הרב"ז סי' ב' הנדמ"ת שכתב לפרש דאין זה לשון קללה אלא לשון קולא הוא שהתיר להם לשטוח בגדים על אויר בהמ"ד וכמו"ש בפר"ח או"ח סי' תצ"ו בדיני מנהגי איסור אות ט"ו בפי' הירושלמי מ"ק פ"ב ה"ה וירושלמי פסחים פ"ד ה"א ר"א מיקל לון כו' פי' שהקיל והתיר ובירושלמי שבת פ"ג ה"ב ר"מ מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון לאוירא דתנורא שהוא ממש כלשון הירושלמי מגילה הנ"ל כו' עיי"ש, והנה באמת גם בק"ע שבת שם הביא פי' הגליון שמיקל לשון קולא שהתיר להן ודחה זה דא"כ הו"ל למתני מיקל לנשייא לשטוח אבל מדקאמר מיקל לנשייא דשטחין כו' מבואר שהוא לשון קללה עכ"ד ולענ"ד י"ל דאי משום הא ל"ק שהרי לכאו' יל"ד קצת מה דקאמר מיקל לנשייא דשטחין דלמה דוקא לנשייא וכי לא הי' אפשר זה גם לאנשים דמצינו כ"פ בש"ס ההוא כובס דהוי כביסת בגדים ע"י אנשים, אבל י"ל שנסמך על גמ' דביצה (ל') הני נשי דשקלו חצביי' ואזלו ויתבן אפומא דמבואה ולא אמרי' להו ולא מידי אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין כו', ולפי"ז י"ל דגם בירושלמי משוה"כ אמר מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא וכן מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון לאוירא דתנורא והיינו דמיקל להון שלא אמר להו ולא מידי דאמרי' גם בזה מוטב שיהיו שוגגין כמו בהנהו נשייא דביצה (ל') הנ"ל, ואמנם לפ"ד המג"א בשם ס"ח הנ"ל דלא אמרי' מוטב שיהיו שוגגין רק במקום רשות ולא בבהכ"נ א"כ אכתי תקשי בירושלמי מגילה דמיקל לנשייא דשטחין בגדיהון באוירא דבי מדרשא שאין לומר דמיקל להון שלא אמר להו ולא מידי משום מוטב שיהיו שוגגין דהרי בבהכ"נ ובהמ"ד לש"ל כן אלא ש"מ דאפי' בבהכ"נ ובהמ"ד אמרי' הכי וכמבואר בטור או"ח סי' ס"ח בשם הרמ"ה דאפי' בבהכ"נ אמרי' מוטב שיהיו שוגגין והיא הערה נפלאה:

ו

ובשו"ת מהרי"ט ח"א סוס"י פ"ג כתב דלא אמרי' מוטב שיהיו שוגגין רק בנשים ולא באנשים אבל בתוס' ע"ז (ד'.) ד"ה שהי' ובכ"ד מבואר דאפי' באנשים וכבר השיגו עליו בזה וע' סנהדרין (מ"ב) במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים א"ל האי נשי דידן נמי מברכי ובמחצה"ש סי' תכ"ו כתב דלאו דוקא נשים אלא עמי הארצים דקרי להם נשים, וא"כ י"ל גם בהא דביצה (ל') הנ"ל וכן בירושלמי מגילה מיקל לנשייא דנשי לאו דוקא וה"ה אנשים ודוק:

ומעתה דאתאן לזה יתכן שפיר כנ"ל דבבהכ"נ ובהמ"ד אין האויר קדוש והדבר מסתבר שהרי אפי' בעזרה דבהמ"ק דאויר עזרה מקדש אין זה משום קדושת האויר עצמו רק משום קדושת הרצפה דקלוטה כמי שהונחה ובבהכ"נ ובהמ"ד לא שייך זה א"כ אין אויר קדוש ומה שהק' בד"ת מירושלמי דמגילה הנה לפי האמור אדרבה הירושלמי מסייע לזה דמיקל לנשייא לשון קולא ומיקל להן באוירא דבי מדרשא מה דלא מיקל להון בבהמ"ד עצמו בכותליו משום דלא חמיר אוירא דבהמ"ד כמו בהמ"ד עצמו ובלאה"כ אם נקטינן מיקל לנשייא לשון קולא יתכן ג"כ דלא רק מטעם מוטב שיהיו שוגגין רק בפשיטות משום דאין האויר קדוש ודוק:

ז

ולענין שאלתינו עכ"פ מכיון שבכל אופן נאמר שאין קדושה נתפס באויר בהכ"נ כשו"ת ד"ח הנ"ל ממילא שאין לדון בעזרה של בהכ"נ ומכש"כ בחדר הפתוח לעזרה שיהי' קדוש ע"י שפתוח לאויר הקודש כיון שאין קדושה באויר, ובלאה"כ כתב המהרי"ט עצמו דאין קדושה בפרדס משום פתיחתו לעזרה דכל שנעשה מתחלה לצורך חול לא אהני מה שפתוח לקודש וראי' משער נקנור כנ"ל וכמו"ש בשמו במג"א בסי' קנ"ד:

ח

עוד נ"ל בעיקר דין לשכה הפתוחה לקודש שתוכה קודש דהיינו דוקא בפתח פתוח ועומד אבל ביש לו פתח מוגף הוי כמו שאינו פתוח לקודש כה"ג דאמר בזבחים (נ"ה) לגבי שלמים שנשחטו קודם פתיחת ההיכל דפסולין שנ' ושחטו פתח אוה"מ בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול ואמר להלן פשיטא מוגף כנעול דמי, וא"כ הכ"נ בזמן שדלת הלשכה מוגף ל"ה תוכה קודש וצ"ע, וממילא בנ"ד בחדר הסמוך לפאליש ששני החדרים מוגפין בדלת גם מטעם זה ל"ה כפתוח לקודש:

ט

זולת העיקר שיש לדון בקדושת החדר ע"י שהי' מתפללין בו ובמהרי"ט הנ"ל כתב להסתפק בעזרה של בהכ"נ שיהי' לו קדושה ע"י שמתפללין בו בשעה שנדחקין ונעשה קבע לעצלנין ובשו"ת ב"ש סי' כ"ח כתב לצדד כיון דקדושת בהכ"נ דרבנן הוי סד"ר ובאמת דין הפאליש נראה מבואר בירושלמי מגילה פ"ג ה"ג דבעי לה ההון פרוה (הוא דין הפאליש) מהו מיעבר בגווה כו' ולא איפשטא וא"כ לדברי הב"ש דהוי סד"ר לקולא הכ"נ בנ"ד שיש ספק אם הי' מתפללים בהחדר לפעמים בקביעות הוי סד"ר ועיין בראש יוסף מגילה (כ"ח) כתב להסתפק בפאליש אם יש לו דין בהכ"נ שיהי' אסור לשחוט בו ומסיק דלצורך כפרות אם המקום דחוק ועי"ז יוכלו להשגיח להציל ממכשול אפשר להתיר בפאליש דהני ע"ת עשויות וכ"כ בפמ"ג, ולפי"ז אפשר להתיר ג"כ החדר לצורך מועצת הקהל לפמ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ר"כ דודאי מצוה איכא להיות לקהל בית ועד ועצה והמתקת סוד וצורך גדול לרבים עכ"ל, ומשום זה יש לדון ג"כ במה שראיתי בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' י"ט לפקפק במ"ש הב"ש דהוי סד"ר דהרי קיי"ל דאין עושין סד"ר לכתחלה כמו"ש המג"א סי' י' ולהנ"ל בנ"ד דהוי לצורך מצוה הרי כתב בא"א לאו"ח סי' י' ובהגהות חכ"ש לסי' קכ"ח דבמקום מצוה מותר אפי' לעשות סד"ר לכתחלה אבל צ"ע מדברי הה"מ פ"ו מה' עירובין הי"ג בטעם שאין מערבין ע"ת ס' חשיכה לכתחלה כתוס' שבת (ל"ד) משום דאין עושין סד"ר לכתחלה אע"ג דאין מערבין אלא לדבר מצוה וגם מה שהי' אפשר להתיר הוא רק דרך ארעי ע"ד שכתב הראש יוסף הנ"ל כגון לשחוט כפרות אבל הכא נוגע לייחד החדר זה לצורך הקהל בתמידות ע"כ נראה להתיר אך באופן שימכרו את החדר ע"פ טובי העיר במאה"ע או בהכרזה דזה הוי כהסכמת כולם וכמו"ש בב"ש סי' כ"ד ובאמרי יושר סי' הנ"ל ועיי"ש שיוכלו למכור אף בדמים מועטים דרך הערמה וכשו"ת הרי"ם או"ח סי' ד' עכ"ל ובפרט בנ"ד שכבר נעשה בהסכמת הקהל לבית ישיבת הקהל ודאי שיש להתיר כעת אחר המכירה כנ"ל זה הנלע"ד:

י

אודות אם נמצא טעות בס"ת אחר שקרא רק ב' פסוקים הביא מהגאון מהר"ש ענגיל ז"ל בגליון ס' נועם מגדים להפמ"ג שכתב כי ראה מעשה אצל הגה"ק מצאנז שהורה בכה"ג להוציא ס"ת אחרת, הנה דעת הרמ"א בסי' קמ"ג מבואר דבקרא ב' פסוקים גומר קריאתו בס' הכשר ומברך לאחרי' ודעת הב"ח שגם בקרא ב"פ קורא הטעות בע"פ עד שיגמור ג"פ ומברך ובסידור דה"ח פסק כהב"ח, ובמג"א כתב דבמקום דליכא מנהג יש לנהוג כהב"ח וכן הביא בשע"א שער ח' וע' אמרי יושר ח"א סי' קמ"ג שכתב דעבד כמר עבד: יותר אין להאריך והנני ידידו"ש בברכת התורה:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה