חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ה · ג
ונראה דאדרבה מתוס' יומא (ל"א) הנ"ל ראי' לזה דמשום שפתוח ללשכה שקדושתה ג"כ רק משום שפתוחה לקודש הוי תרי מגו דלא אמרי' והוא שהתוס' שם הוכיחו דלשכת המדיחין תוכה קודש דאל"כ הו"ל גג הפרוה פתוח לחול שתוכו חול, ובתפא"י למדות כתב בלאה"כ שמעינן דלשכת המדיחין תוכה קודש דאל"כ היו הקרביים שמדיחין נפסלין ביוצא ושמעתי מתרצים דאי משום הא הי' אפשר לומר דלשכת המדיחין היתה קודש רק מטעם פתיחה לקודש וע"כ משום זה לא הי' גג בית הפרוה הפתוח לה מקרי פתוח לקודש, לכך הוכיחו דלשכת המדיחין היתה תוכה קודש מעצמה שהיתה בנוי' בקודש עכ"ד והרי הוא כמו שכתבתי דתרי מגו לא אמרי' בכה"ג. גם במ"ש הב"ש לגבי עזרה דבהכ"נ שהרי פתוח גם לחוץ והוי פתוח לקודש ולחול דתוכה חול י"ל בדמיון שכתבו התוס' עירובין (י':) ד"ה ואצבעיים דאוירא דעלמא לא אמר דאתי ומבטל לי' אלא באויר שאני חושבו כסתום כו' והכ"נ מה דפתוח לחול שמבטל קדושת המקום שפתוח ג"כ לקודש הוא רק היכי שפתוח לחדר חול אבל מה שפתוח לחוץ לאוירא דעלמא זה אין לו שייכות עם החדר ולא מבטל לקדושתי', וכעת הראה לי תלמידי בס' חבצה"ש או"ח סי' י' שכ"כ מסברא דנפשי' ולא הביא הדמיון מתוס' עירובין הנ"ל: