חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ב · ט
רק שי"ל בטעם פלוגתתם ר' יוחנן ורבנן דהנה בתוס' שבת (קל"א) ד"ה ושווין מבואר דבנין בהמ"ק הוי איהו גופי' מצוה לא רק הכשר מצוה משום הקרבנות אבל בר"ן מגילה פ' בני העיר מבואר דבהכ"נ דהוי רק תשמישי קדושה ובמג"א סי' רע"ו סק"ט דבהכ"נ הוי רק הכשר מצוה וכן בט"ז סי' קנ"ג סק"ט דמה"ט הזמנה לאו מלתא הוא בבהכ"נ דל"ה לגוף הקדושה ובשו"ת אנ"ז או"ח סי' מ"ב הביא מרש"י קהלת ה' ט' מצוה מסויימת כגון בהמ"ק ובהכ"נ וס"ת משמע דכולהו הוו איהו גופי' מצוה ועיין יבמות (ו') יכול יהא בנין בהמ"ק דוחה שבת כו' אלא משום דאיכא למיפרך מה להנך שכן הכשר מצוה ובע"ז (מ"ו) המשתחוה להר אבניו מהו למזבח מכשירי קרבן כקרבן דמו או לא ולכאו' ממקומות הנ"ל אין דבר מוסכם וכמו קצת סתירות בזה אי בהמ"ק הוי גוף המצוה או רק הכשר מצוה וכתבתי עוד בזה במק"א עיין לקמן סי' ויתכן דתלי' בפלוגתא דקדושה ראשונה אי קדשה לע"ל ולמאי דא"ר יהושע (מגילה י') שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית אוכלין ק"ק אע"פ שאין קלעים כו' משום דקדושה ראשונה קדשה לע"ל נראה דבנין בהמ"ק הוי מצוה לעצמו שע"כ היו בונין בית שני דאי להכשר מצוה משום הקרבת הקרבנות היו יכולין להקריב אע"פ שאין בית אע"כ דבנין בהמ"ק איהו גופי' מצוה ומשא"כ למ"ד לא קדשה לע"ל היו צריכין לבנין בהמ"ק להכשר ההקרבה ולפי"ז ר' יוחנן לשיטתו בזבחים (ק"ז) דאר"י המעלה בזה"ז חייב קדושה ראשונה קדשה לע"ל דלדידי' הוי בהמ"ק גוף המצוה ע"כ אמר אלמלא הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף דלרבנן דבהמ"ק הוי רק הכשר מצוה לצורך הקרבנות אין נפ"מ בשריפת מקצתו או רובו רק בביטול מציאות הקרבנות שנתהוה משעה שהציתו בו את האור בתשיעי שהוא אתחלתא דפורענותא עדיפא אבל לר' יוחנן דבהמ"ק הוי מצוה לעצמו ומשום שריפת עצמו איתא בקביעת התענית שפיר יש נפ"מ ליזיל בתר רובו ואמר הוה קבענא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף כן י"ל דרך הערה: