חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן א · יא
אמנם בעיקר קו' הפמ"ג כבר קדמו בב"י יו"ד סי' רע"ו בשם ר"י אכסנדרי דלכך מוחק ע"מ לתקן אסור משום דאפשר בגניזה משא"כ סותר ע"מ לבנות דא"א לנו לבנות מזבח עי' בשו"ת אדב"ע סי' ב' שתפס בזה על הפמ"ג ובשו"ת הרי"ם סי' ב' למד מד' הב"י דגם בסותר ע"מ לבנות היכא דאפשר בתקנה אחרת אסור אבל בשו"ת אדב"ע כתב דא"כ יהא תמיד אסור בבהכ"נ סותר ע"מ לבנות דבהכ"נ היא דומה ממש לגניזת היריעה דאפשר לבנות בהכ"נ במקום אחר רק דכוונת הב"י כיון דאי' נתיצה בבהכ"נ היא רק משום לתא דעזרה ומזבח א"כ א"א לאסור יותר מעזרה ומזבח וא"כ בנ"ד דהוה בהכ"נ גופא להרחיב מקום להגדיל ולהאדיר נראה שיש להתיר עפי"ד הא"ר הנ"ל דהוה סותר ע"מ לתקן דכיון שהוא לצורך ל"מ דרך השחתה וכמו בקציצת אילן דכ' לא תשחית ואם הי' מעולה בדמים מותר כדאמרי בב"ק (ד' צ"א) וברא"ש כ' דבצריך למקומו מותר ובט"ז יו"ד סי' קט"ז דמותר לקוץ כדי לבנות במקומו בית דירה ובט"ז סי' קי"ז לענין נחירת התיישים דל"ה השחתה לצורך אדם, דאע"ג דאי' ב"ת הוא דאורייתא ע' רש"י מנחות (דף פ"א ע"א) ד"ה ומשני ואע"ג דאין ללמוד מזה דיהא מותר סתירת בהכ"נ לצורך אדם כמו שהוכיח הפמ"ג מהא דמבשל בעצי הקדש אבל נראה כמו"ש בשו"ת ד"ח ח"ב סי' י"ג דבעינן שיהא התיקון שוה יותר מהקלקול אז ל"ה השחתה וא"כ הקדש שכל חפציך לא ישוו אפי' שורף לצורך אדם מקרי השחתה ומשא"כ בנ"ד שהתיקון הוה לבהכ"נ גופא לדבר מצוה לעמוד שם ולומר דבר שבקדושה ודאי ל"מ השחתה כלל, ומ"ש בש"ע סי' קנ"ב בהג"ה שלא לסתור מחיצת בהכ"נ כדי להרחיבו אין הטעם משום אי' נתיצה רק הטעם משום פשיעותא או משום צלויי והיינו דלצורך הרחבת בהכ"נ ל"ה דרך השחתה וע' שו"ת שאילת יעב"ץ סי' ע"ו דלהרחבת בהכ"נ מותר לקוץ אילנות וע' מנחות (ד' ע"א) דקוצרין מפני ביטול בהמ"ד משום דהוה קציר מצוה ואף דבנ"ד ליכא ביטול בהמ"ד ע"י הני כיפי מ"מ הוא צורך מצוה להגדילו ולהאדירו, ואם כי מה טבו הערות כת"ה דבדאורייתא אין מתירין אף לצורך מתוס' יומא (מ"ג ע"ב) ותוס' פסחים (כ"ו) אבל הנה בנ"ד עיקר ההיתר משום דלצורך ל"מ השחתה דמצינו זאת ג"כ לגבי אי' השחתת אילן שהיא דאורייתא ובפרט די"ל דמעיקרא הני כיפי לא נתקדשו כלל כדאמרי' בפסחים (פ"ו) בשורא ובר שורא והשתא שיהא שוה לקרקע בהכ"נ יהא על המקום קדושת בהכ"נ א"כ הוא מרחיב בקדושה ועיין באשל אברהם אודות העמוד הגם שקבוע ועומד על גבי אבנים אין לו דין כתלים ול"ש בזה ל"ת, מכל הני טעמי נראה להתיר בנ"ד שהיא לצורך הרחבת בהכ"נ, אבל כל זה אם בני העיר מסכימים או עכ"פ שותקים ואינם מוחים אז רשות נתונה לזטה"ע בזה משא"כ אם בני העיר מוחים בפירוש כפי הנראה ממכתב כ"ת אין כח ביד זטה"ע לעשות בזה בעל כרחם וכמו"ש בח"ס יו"ד סי' ה' בכה"ג דהרוב יכולים למחות אף שהם עצמם מינו את זטה"ע לכתחלה על כל דברי הקהל מ"מ יכולים עתה לחזור בהם ועיין ג"כ ח"ס חו"מ סי' קט"ז, ובפרט שאומרים מלתא בטעמא שחוששים בדבר ויש להם לתלות במ"ש בשו"ת מהר"ם ב"ב הביאו הח"ס חו"מ סי' צ"ה שאסור לקטום משטענדר אפי' תלוש והגם שנראה שלא כוון על השטענדר שבזמנינו שכמו ע"ת עשויות מ"מ אם הם חוששים ומוחים בפירוש אין לעשות בזולת הסכמתם הנלע"ד כתבתי: ידידוש"ת.