חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן א · ז
ובשו"ת מהרש"ם הנ"ל כ' להוכיח דקדושת בהכ"נ דאורייתא מיומא (דף י"ב) דלמסקנא בין בהכ"נ ובין דכרכים אינו מטמא בנגעים דלא מקרי אחוזתכם ואי קדושת בהכ"נ דרבנן אין מהני להקל בשל תורה וכמו"ש הר"ן פ"ב דפסחים לענין דשיל"מ דאף דחמץ אסור לאחה"פ מדרבנן לא תקנו תקנתם להקל אלא להחמיר עד"ת וגם לטהר בנגעים הוי קו"ע ודאי א"י לעקור מד"ת ובע"כ קדושת בהכ"נ דאורייתא עיי"ש, אבל תמה אני שלכאורה במתכת"ה כמו בשעתו אישתמיט מיני' דברי הש"ס סנהדרין (ד' קי"ב) דא"ר חסדא מחלוקת במע"ש בירושלים דר"מ סבר מע"ש ממון גבוה הוא כו' אבל בגבולין ד"ה פטור מתיב רב יוסף מהא דמע"ש וכתבי הקודש יגנזו במ"ע אילימא בירושלים מי הוי עה"נ כו' אלא בעיר אחרת ואסקוה לגוה הא קלטוה מחיצות אלא לאו בגבולין כו' ועיין תוס' ב"מ (ד' נ"ג) דאע"ג דמחיצה לקלוט דרבנן מקרי שלל ירושלים לאכול דהעמידו דבריהם על דין תורה, הרי מבואר דמשום קדושת מחיצות לקלוט דרבנן שוב ל"מ שללה רק שלל ירושלים לאכול דהוי ג"כ בקו"ע וא"כ הכ"נ שפיר בהכ"נ אינו מטמא בנגעים אע"ג דקדושת בהכ"נ דרבנן מ"מ מהני שלא יהא מקרי אחוזתכם דמשמעות שללה ואחוזתכם גדר אחד להם: