אור ברסלב
חזון ישעיהו אות ת › תשובה / עשרת ימי תשובה

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות ת · תשובה / עשרת ימי תשובה

תשובה / נפש האדם והתנהגותו

עשרת ימי תשובה, ימים אלו נפלאים ונשגבים, ימי חסד וחנינה מאת השם יתברך,

אשר חפץ חסד הוא, ובכל שנה ושנה ישוב ירחמנו ונותן לנו, את האפשרות והזכות

לשוב בתשובה ולכפר את אשר עיוותנו.

ימים אלו נפלאים ונשגבים ומעלתם גדולה משאר כל ימי השנה, עד שדרשו חז"ל

)ראש השנה יח,א(, על דברי הנביא ישעיה שקרא ואמר )ישעי' נה,ו(: "דרשו ה' בהימצאו

קראוהו בהיותו קרוב" - אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ובימים אלו

קרוב השם יתברך בקרבה יתירה ומיוחדת, וכביכול, ממציא את עצמו ומתקרב לעם

ישראל, כדי שיחזרו בתשובה.

לכן, ימים אלו, אינם במניין הכללי של השנה, אלא קובעים לעצמם מניין ותקופת

זמן נפרדת משל עצמם.

וכן פירשו דורשי רשומות, שתקופת הזמן שמראש השנה לראש השנה, היה צריך

להיקרא בשם "שסה", כמניין שס"ה ימים שיש בין ראש השנה אחד למשנהו. אלא,

קבעו חכמים שתקרא בשם "שנה" כמניין שנ"ה ימים והעשרה ימים הנותרים, אלו

עשרת ימי תשובה, הרי הם מנין של זמן נפרד ונבדל משאר ימות השנה הרגילים.

חז"ל מספרים )יומא פז,א( דבר מופלא על רבי אבא, הידוע בכינויו "רב"; שהיה

בשכנותו קצב, גס רוח ונעדר מידות טובות. באחד הימים ציער אותו קצב את רב, ופגע

בו בצורה שלא הייתה לכבודו של רב. כמובן שחטאו של הקצב היה גדול עד למאוד,

שפגע וביזה את גדול הדור ומטבע הדברים, שהיה צריך להגיע ולבקש את מחילתו של

רב. אך אותו קצב המשיך במריו ולא בא לבקש את סליחתו של רב. כשהגיע ערב יום

הכיפורים, ראה רב שאותו קצב לא בא לבקש ממנו מחילה. הקדים ויצא לכיוון חנותו

של אותו קצב כדי להתפייס עימו. כשהיה בדרכו לשוק פגש אותו רב הונא, שאלו:

להיכן הולך מר, השיב לו רב: לפייס את פלוני הקצב. נחרד רב הונא מחוצפתו של

אותו קצב על שגרם לרב בכבודו ובעצמו להגיע אליו בערב היום הקדוש כדי לפייסו.

ספק רב הונא את כפיו ואמר בינו לבין עצמו: "כעת נפש הולכת להיאבד מן העולם"...

התלווה רב הונא לרב בדרכו. כאשר הגיעו בסמוך לחנותו של הקצב, היה עסוק הקצב

באותה שעה בפירוק ראש של בהמה וסכין הקצבים בידו, הבחין הקצב ברב והפטיר

לעומתו בזלזול: "אבא, לך מכאן, אין לי שום עסק איתך". הקצב ברשעתו, אפילו

לא כינה את רב בשם תואר של כבוד, אלא פנה אליו בשמו הפרטי. מספרים חז"ל,

שתיכף ומיד כשהשלים הקצב הרשע את אמירתו המזלזלת כלפי רב, בעודו מכה

בראש הבהמה בסכין הקצבים שבידו, ניתזה עצם ופגעה בראשו והרגתו לאלתר.

מעשה נורא ומופלא, שיש בו לימוד עצום על חומר העוון בפגיעה בצדיקים

ותלמידי חכמים. אך, הקושיא הגדולה ביותר היא, מדוע ראה רב צורך ללכת ולטרוח

בכבודו ובעצמו, בערב יום הכיפורים, עד לחנותו של אותו קצב, על מנת לנסות

להתפייס עימו. הלא החובה לטרוח ולפייס, הייתה חובתו של הקצב, שהיה צריך לבוא

הוא ולבקש את מחילתו של רב. ואם רב הטריח עצמו ללכת אליו, הרי שיש דברים בגו.

מבארים חכמי המוסר, שרב למד זאת מהקב"ה בכבודו ובעצמו, שהרי בימים אלו

שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אנו צריכים וחייבים לחפש את קרבת ה' להמציא

את עצמנו אל ה', ולבקש מחילה. כיוון שאנו חטאנו פשענו ומרינו בכל ימות השנה,

והקב"ה רק השפיע עלינו טוב. אך עם כל זאת, הנביא ישעיה גילה לנו, שהקב"ה

בכבודו ובעצמו, ממציא את עצמו אל בני ישראל כדי שיבקשו ממנו סליחה ומחילה.

וכיון שכך, חייבים אנו לדרוש אל ה' ולקרוא אליו בכל ליבנו, וכמאמר הנביא: "דרשו ה'

בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב".

מו"ר זקננו הרי"ף ד'עין יעקב' זי"ע כתב, שבכל ימות השנה יש מעלה מיוחדת

לתפילה בציבור, תפילת רבים, והן אל כביר לא ימאס בתפילת רבים. ובוודאי שתפילת

יחיד גם יש לה מעלה, אך תפילת הרבים יש לה מעלה גדולה יותר. ומחדש הרי"ף

חידוש עצום, שבעשרת ימי תשובה, כל כך קרוב השם לכל קוראיו, עד שגם לתפילת

היחיד יש מעלה של תפילת רבים, ואילו תפילת הרבים, בעשרת ימי תשובה, אין אנו

יודעים לשער את גודל מעלתה.

ימי עשרת ימי תשובה, הם בבחינת מה שנאמר בשיר השירים )ה,ב(: "קול דודי

דופק, פתחי לי", הקב"ה ממציא את עצמו עד לפתח לבבנו, דופק ומקיש על חדרי

מצפוננו, ואומר: פתחי לי. רק שנפתח פתח ולו הקטן ביותר, כחודו של מחט, ואז השם

יתברך יערה עלינו רוח ממרום, ויפתח את ליבנו כפתחו של אולם גדול.

תשעה באב

תשעה באב הוא היום המר והקשה לעם ישראל מהיותו עם, ביום זה חמישה

דברים קשים קרו לאבותינו:

א. נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל וישארו במדבר עוד 40 שנה.

ב. נחרב בית המקדש הראשון.

ג. נחרב הבית השני.

ד. אחת הערים הגדולות, אשר היו בעם ישראל, וביתר שמה, נחרבה ומתו רבבות

על רבבות של יהודים ודמם היה הולך עד הים הגדול בנהרות של דם וגויי הארץ היו

משקים את שדותיהם בדם תושבי ביתר ואסרו לקבור את גופותיהם ולקחו את גופם

ובנו בו חומות סביב כרמי היין של גויי הארץ.

ה. נחרשה העיר ירושלים לאחר החורבן וכל הצרות המשמעותיות והקשות אשר

עמנו עבר.

היו ביום זה: גרוש ספרד, השואה האיומה החלה ביום זה ועוד רעות רבות אשר

ידע עמנו.

שורש חורבן בית שני היה על שנאת חינם. חשבנו להקשות מהי שנאת חינם?

מדוע קוראים לשנאה "שנאת חינם"? הרי אם אדם עשה לחברו רע ויש לו כעס

עליו, הכעס הוא בצדק והשנאה היא בצדק, מדוע קוראים לה שנאת חינם? אלא,

כששני אנשים רבים או כשיש ביניהם בעיה, אפשר להבין שכעסם כמו גפרור הנדלק,

אחרי רגעים נכבה, אך כאשר הגפרור מוצא בלב האדם קוצים ודרדרים להתפס בהם

ולהדליק תבערה, זוהי שנאת חינם על מה שקדם את הגפרור להדלק ונבנה בלב האדם

בסיס לרע להדלק ולהתפס ולכן נקראת שנאת חינם.

שורש בית המקדש נבנה על אהבת חינם כמו שמובא במדרשים הקדמונים: היכן

נבנה בית המקדש בירושלים ומדוע דווקא שם בחר הקב"ה? אחד מן הטעמים הוא:

בראשיתו של עולם שני אחים היו שותפים בקרקע האדמה שעליה נבנה בית המקדש,

היו זורעים וקוצרים ומוכרים את יבולם. אח אחד היה גר בקצה אחד של הקרקע והאח

השני, היה גר בקצה השני. האח הראשון היה נשוי עם ילדים והאח השני, מהקצה

השני, עדיין לא נשא אשה ולא ילד בנים. בכל שנה, כשהארץ נתנה את יבולה היו

האחים מחלקים את היבול חצי בחצי וכל אחד בקצה השדה ליד ביתו, היה לו מחסן

רחב ידיים, אשר שם היה שם את סחורתו והיה מוכר לבד את שלו. אך האחים האלה,

אהבו אהבה מרובה, איש את רעהו; האח אשר עדיין לא נשא אשה, היה אומר לעצמו,

אני אינני צריך הרבה, אין לי אשה, אין לי ילדים, יכול אני להסתפק במועט, אך אחי,

צרכיו מרובים, אשה, ילדים, הוצאות רבות. בכל לילה, היה לוקח משלו והיה הולך

בשקט ושם אצל אחיו, בלי שאיש ידע בלכתו ובשובו. ואף האח הנשוי, כך היה עושה

היה אומר לעצמו, אני כבר יש לי הכל, אשה ילדים, משפחה מסודרת, אחי עדיין חייו

לפניו ובודאי כל ממון, אשר יש לו, לא יספיק לו ובכל לילה היה הולך, בלי שאיש ידע

לא בלכתו ולא בשובו ושם משלו, אצל אחיו וכך, במשך שנים היו עושים ואף אחד לא

ידע את אשר אחיו עושה.

באחד הלילות, נפגשו שניהם, זה על גבו סחורתו ואף אחיו. כך הבינו שניהם, את

אשר עשו ובכו בכי גדול, דמעותיהם ירדו על הקרקע ובדמעות של אהבת חינם, הניחו

את אבן הפינה של אהבת חינם, במקום המקודש והחביב ביותר לעם ישראל, אשר

יסודותיו אהבת חינם ולכן, כאשר הייתה שנאת חינם בעם ישראל, לא יכול. היה הבית

להתקיים, משום שיסודותיו הם אהבת חינם ובשנאת חינם כל היסודות מעורערים

וסוף הבית שנחרב.

לכן, אנו אומרים "בונה ירושלים", כל מעשה של אהבת חינם ומעשה טוב, אשר

אנו עושים, אנו בונים את ירושלים, בונים את הבית השלישי; הבית נחרב על שנאת

חינם ויבנה על אהבת חינם.

לכן, העבודה המיוחדת, ביום זה, להרבות אהבת חינם בעם ישראל, כל מי שיכול

לקרב לבבות בין עם ישראל עושה את מצוות היום.

ורבי אליעזר פאפו, אשר בעז"ה, ביום כ"ב באלול, נזכה כולנו יחד להיות על קברו,

אשר זכות מרובה היא, כותב בסיפרו פלא יועץ:)ערך שנאה( אחי יתן אל ליבו ומה שציוה

ה' בתורה: "לא תשנא את אחיך בלבבך", "ואהבת לרעך כמוך" ד-למה ישנא אותו

בודאי שאוהב אותו, לא הוצרך לצוות אלא למי שהוא אויבו ומבקש רעתו עליו, נקבע

לאהוב אותו כגופו ואף שדבר קשה הוא לשלם טובה תחת רעה ואמרו אנשים: מי

שאוכל מר אינו יכול לירוק מתוק, אך כיון שציוונו כך יוצרנו, הרי זה דבר שיכול

להתקיים שלא ניתנה תורה למלכי השרת.

ואין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, אלה שצריך התמדה גדולה וטרחה גדולה

לחשוב מחשבות רבות שמפי עליון לא תצא הרעות והטוב לטובתו של אדם. ואין אדם

נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימה בלי גזרת עליון והרבה שלוחים למקום לעשות

הטוב בעיניו של אדם בעוה"ז או בעוה"ב בזאת ובזאת אחיו יתן לרעהו ויאמין בזה

באמונה שלמה ויתחזק מחשבות טובות תמיד להעביר השנאה ולעורר את האהבה

ולפום צערא אגרא.

ורבנו חיים ויטאל בשערי קדושה אומר על המשנה באבות פ"ב: שנאת הבריות

מוציאים את האדם מן העולם, מדוע? משום כששונא את חברו כמו ששונא את

אלוקים שבראו ומה קשה יותר מלומר דברים קשים אלו של רבנו חיים ויטאל וברבנו

בחיי בספרו הקדוש כד הקמח )ערך שנאה( אמר: שנאת חינם היא חולי קשה וראש לכל

העברות שבתורה ובספר תוכחת חיים לרבנו חיים פלאג'י כתב מצוה לבעלי מוסר

שיוכיחו בתוך קהל ועדה ויודיעו ברבים כי שנאת חינם היא מן העברות החמורות

שבתורה והגמרא במסכת כלה אמר: רבי נחמיה בעוון שנאת חינם אשתו מפלת נפלים

ומריבה רבה בתוך ביתו ובניו ובנותיו מתים כשהן קטנים. והחיד"א כתב על זה בספר

כסא רחמים "בעוון שנאת חינם אשתו מפלת נפלים" כיון ששונא לבני אברהם יצחק

ויעקב לכן לוקה בבניו ואשתו מפלת "ומריבה רבה בתוך ביתו" לפי ששונא את חברו

הקב"ה מרבה מחלוקת בבית ובניו מתים כשהם קטנים: משום ששונא את בניו של

המקום )הקב"ה( והיה לו נחת אם היו מתים לכן הקב"ה פוגע בילדיו.

לכן, כמה יפחד ויזהר האדם להתרחק מן המחלוקת ונזהר בכל כוחנו לרדוף אחרי

השלום וכדברי המשנה: הלל אומר הווה מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף

שלום. אנו נמחל ונסלח לכולם ונרדוף אחרי השלום ויקויים הפסוק בתהילים "וראה

בנים לבניך שלום על ישראל".

כשיש שלום בישראל, זוכים לראות בנים ובני בנים.

יש מעשה, אשר הולך עימנו מהיותנו צעירים בגיל, על אדם, אשר היה מכוער

מאוד אשר נכנס לפני החתם סופר, חלק מהתלמידים באו ודרשו בשלומו בכבוד; חלק

עמדו בצד, וחלק עמדו וצחקו. על פניו, יצא החתם סופר ואמר אלה שאמרו שלום

וכיבדו, יהיו גדולים בתורה ויהיה להם דור ישרים יבורך, אלה שישבו בצד ושתקו

יסבלו בצער גידול בנים ואלה שצחקו, לא תהיה תקווה לאחריתם.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה