חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות ת · תלמידי חכמים / נשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב
כאשר האדם פוגע בתלמידי חכמים, אשר העונש עונש ניצחי. כמו שמצאנו ברבי
אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי, אשר באחד הימים בא לביתו ואמר לאשתו אמא
שלום: התלמיד פלוני לא יגמור את שנתו וימות באותה שנה, אשתו הזדעזעה ועמדה
ואמרה: הרי הוא התלמיד המובחר בישיבה, מדוע?, ענה ואמר לה: משום שהורה
הלכה לפני. לא עברו ימים ואתו תלמיד נפטר מן העולם )עירובין סג,א(.
והנה קשה, הרי דבר חמור וקשה הוא שאדם נענש מסיבת אדם ואיך ומדוע? רבי
אלעזר עומד בתוקף ולא מבקש רחמים על תלמידו שיאריך את ימיו. וכן, במעשה
של רבי יוחנן ותלמידו ריש לקיש, מצאנו שרבי יוחנן הקפיד על ריש לקיש ולא ביקש
עליו רחמים, אפילו שהיה גיסו וריש לקיש מת מהעולם )בבא מציעא פד,א(. גם כאן נקשה,
מדוע?, היכן הרחמים והחסד?.
אלא, יסוד גדול נלמד, הנה עם ישראל נמשל ליונה, ויונה חייה חיים מסוכנים, ישנם
חיות טורפות אשר אורבות לה בכל מקום, וסכנות מרובות עוברים עליה במשך היום,
ומה מציל את היונה, אלו הכנפיים שלה, אשר נותנות לה את הכח לברוח בשעת סכנה,
לעוף ולחפש מזון ולדאוג לעצמה למים, ולהיות במקומות הגבוהים והבטוחים, ואם
שוברים או מזיקים לכנפי היונה, ענין של שעות או זמן קצר ביותר, שהיונה תיטרף
או תמות, באחד מן הסכנות האורבות לה, לכן כל חייה של היונה תלויים בכנפיים, ומי
שפוגע בכנפיים, הרג את היונה.
כך עם ישראל הם היונה, והתלמידי חכמים הם הכנפיים, ומי שפגע בכנפיים פגע
ביונה, ולכן עונשו של פוגע בכנפיים, הוא עונש ללא תקנה וללא מחילה.
ולכן המשנה באבות מזהירה )פ"ב מ"י(: "הוי זהיר וכו' שנשיכתן נשיכת שועל
ועקיצתן עקיצת עקרב". ולכן רבי אלעזר לא מחל לתלמידו וכן רבי יוחנן לא מחל לריש
לקיש, משום שדברים אלו הם פגיעה ביסודות הקיומיים של עם ישראל כעם.
ואף משה כשקורח עמד כנגדו, לא מצאנו שמשה ביקש רחמים על קורח, לא כמו
שנהג בכל הפעמים שהקב"ה כעס על עם ישראל.
ישנם זמנים וישנם עיתים, שיד ה' צריכה להכות לעוכרי ישראל, למען יראו ויראו
ולמען המשך קיום עם ישראל.
וככל שהימים עוברים העונש כבד וקשה לדורי דורותם, כשם שמצאנו בבית
המקדש שפסלו משפחות לכהונה, מעוונות אשר עשו ההורים.
לכן יזהר האדם לא לפרוש מן הציבור, להשתדל להיות מוכנע לתלמידי חכמים,
לשמור כבוד איש לרעהו, להאמין באמונה שלמה שהקב"ה משלם שכר טוב לצדיקים
ומעניש לרשעים.
תמוז
תמוז דרשו דורשי רשומות: ז'מן ת'שובה מ'משמש ו'בא.
הרי זה כאדם אשר מקבל מכתב ראשון מבית משפט על משפט קשה וחמור,
שעומד להיות לו, כך אנחנו בימים האלו, קיבלנו הודעה ראשונה על המשפט, על
החיים, על הבריאות, לנו, לבני ביתנו, למשפחתנו, לאהובינו, וכן על הגשמיות משפט
על הפרנסה.
ומי שחכם ושומע שמשפט עומד להיות לו, מיד מכין עצמו עם הפרקליטים
הטובים ביותר ומשתדל לישר את התנהגותו ואת מעשיו.
לכן מימים אלו, צריכים להרגיש את הימים הנוראים העומדים על פתחנו.