אור ברסלב
חזון ישעיהו אות ת › תלמידי חכמים / היזהרו בגחלתן

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות ת · תלמידי חכמים / היזהרו בגחלתן

תלמיד / הוא אדם שצומח מרבו ולא מעביר מרבו

פגיעה בתלמידי חכמים זה הדבר הקשה ביותר, וקל וחומר תלמידי חכמים בני

צדיקים.

מסופר: בעיירה קוזניץ היה נער כבן ארבע עשרה, אשר נכנס בו דיבוק )רוח רעה(,

הנער היה צועק ומתייסר ביסורים קשים מאוד, וכל בני העיר היו מצטערים מן הצער

שהיו רואים את הנער הזה מצטער. הלכו ראשי הקהל וביקשו מהנער הזה וממשפחתו

שיבוא לביתו של המגיד מקוזניץ, אך הנער הזה לא הסכים בשום אופן לבוא לבית

המגיד, הפצירו בו פעמים רבות, אך הנער, בשליטת הרוח הרעה אשר בו, לא הסכים

לבוא בשום אופן. לבסוף התחזק הנער ובכוחות חזקים, עם עזרת כל הציבור, הגיע

לביתו של המגיד, אך הרוח לא הסכימה להיכנס בשום אופן לבית המגיד מקוזניץ. עד

אשר יצא המגיד ובהשבעות ושמות קדושים הכניס את הנער אליו. אך הנער, בכח

הרוח, לא הסכים להסתכל בפני המגיד, חייבו שוב המגיד בשמות והשבעות שיסתכל

בפניו, ובכח הנער הסתכל בפני המגיד. ואז החלה הרוח לדבר קשה עם המגיד ואמרה:

דע לך שכוחי היה גדול מכוחך, אני הייתי גדול בתורה יותר ממך וכו'. וכך המשיך הרוח

לאיים בדברים קשים על המגיד שלא יעשה מאומה. המגיד עמד ובלי פחד ואימה

דיבר קשה עם הרוח: מדוע את מזיקה לנער היהודי.

אחרי דיבור ארוך ודין דברים, אמרה הרוח למגיד מקוזניץ: אני האדם הראשון

אשר זרק את האבן על זכריה הנביא. ידוע המעשה אשר בזמן בית המקדש היה

נביא אשר היה קדוש עליון, והיה גם כהן, וגם נשיא, וגם עשיר ומעלות רמות היו

בו, ועמד והוכיח את עם ישראל על מעשיהם הרעים, ועמדו בני ישראל והרגוהו ליד

המזבח והחורבן, אשר נגרר מדבר זה היה קשה ביותר. כאשר נבוזראדן בא לירושלים

והגיע לבית המקדש, היה עדיין הדם של זכריה מבעבע, שאל נבוזראדן מה הדם

הזה?. הכהנים פחדו ולא ידעו מה לעשות. טיכסו עצה ואמרו: זה דם הקורבנות, ביקש

נבוזראדן לראות דם קורבנות, וראה שזה צבע אחר, המשיך ושאל: מדוע הדם הזה

מבעבע?. לקח את כל הסנהדרין, רצח אותם ולקח את הדם וזרקו על הדם של זכריה

לקרר את הדם, אך הדם לא עצר מהבעבוע שלו, הלך ושחט את כל התינוקות של בית

רבן והדם לא הפסיק, לקח שמונים אלף פרחי כהונה ועדיין הדם לא הפסיק מלתסוס.

עמד ואמר: זכריה, זכריה, כל טובים שבהם איבדתי, וכי אתה רוצה שכולם ימותו, תיכף

שאמר כך נרגע ונח הדם )ע'י גיטין נז,ב(.

עמד אותו רוח ואמר: מהאבן שזרקתי על זכריה, המשיכו כולם לזרוק, ומזה מת

זכריה הנביא, ועד היום הנשמה שלו ביסורים גדולים, ומלכי חבלה מזיקים לה, וזה

אחרי אלפי שנים זכה למנוחה בתוך הנער הזה, ומבקש שלא יזיק לו להוציא אותו מן

הנער.

עמד המגיד מקוזניץ והשביע את הרוח שיצא מן הנער ולא יזיק לו לגופו ולא

לנפשו, ואם יעשה כך, שלא יזיק, נודר הוא לרוח שבכל יום יקרא קדיש עליו וילמד

משניות ללימוד נשמתו, ויעזור לו לתקן את נשמתו, ומיד עזבה הרוח את הנער.

פגיעה בתלמידי חכמים זה הדבר הקשה ביותר וקל וחומר תלמידי חכמים בני

צדיקים.

קשה להבין דבר קשה וחמור אשר קרה, אך אברהם אבינו לימד אותנו: אם אין

יראת אלוקים במקום והרגוני. קשה לנו להבין ולהתעמק במחשבה זאת.

הגמרא מביאה )יומא כב,ב( כתיב )שמואל א יג,א(: "בן שנה שאול במולכו", ונבאר הדברים:

שאול המלך היה כבן שנה בזמן מלכותו, והגמרא מביאה מחלוקת מה הפירוש "בן שנה

שאול במולכו", אחד האמוראים אמר כמו תינוק בן שנה שנקי מחטא ועוון, כך שאול

המלך הייה נקי מחטא ועוון, אמורא שני חלק ואמר "בן שנה שאול במולכו", כמו תינוק

בן שנה אשר בגדיו מלוכלכים כך בגדי שאול המלך היה מלוכלך במעשיו, בעוונות.

הגמרא אומרת, כי באותו לילה אותו אמורא אשר אמר ששאול היה מלוכלך

בעוונות, ראה סיוטים בחלום, כשקם בבקר מיד עמד ואמר: "נעניתי לכם עצמות שאול

בן קיש". כלומר, שביקש סליחה משאול המלך, על מה שאמר שהיה מלוכלך בעוונות.

וקשה מדוע הזכיר הלשון שאול בן קיש.

אלא אפשר לבאר ולאמר, שלושה שותפים באדם, הקב"ה אביו ואימו, האב,

נותן את העצמות לילד, האם נותנת הבשר הדם והורידים, הקב"ה את הנשמה ואת

החושים. ובשעת פטירתו של האדם, חוזר הקב"ה ולוקח את הנשמה. והנה באדם

יש את עצמות של האב, ובזה, יובן מדוע הזכיר האמורא ואמר עצמות שאול בן

קיש, דווקא, משום שבדברו פגע גם בקיש, אביו שאול המלך, אשר היה צדיק, אשר

העצמות באין מחלקו.

כשעלה משה רבנו למרום להוריד את תורתנו הקדושה, התעכב משה, על פי

חישוב עם ישראל בשמים בעוד יום, עמדו העם על אהרן ואמרו לו )שמות לב,א(: "עשה

לנו אלוקים וגו' כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו". ומובא במדרשים )תנחומא

תשא יט( שהראה השטן לבני ישראל כביכול מיטה של משה ומלאכים מלוים אותה

בשמים וכך חשבו שמשה נפטר וביקשו מאהרן לעשות את העגל. אהרן עמד ועשה

לבני ישראל את העגל, וקשה, מדוע אהרן לא התנגד בכל תוקף לעשות העגל?. וידוע,

שאחד מן העבירות הקשות והחמורות אשר נעשו בעם ישראל מהיותם עם, זה העגל,

אם כן מדוע אהרן לא התנגד בתוקף לעשות העגל.

אלא אהרן לימד אותנו יסוד גדול, אם אהרן היה מתנגד לעגל היו אנשים אשר היו

עומדים ושופכים את דמו, ואהרן ידע, שפיכת דם של תלמיד חכם, כהן, מנהיג בעם

ישראל, זה מן הדברים הקשים ביותר אשר גוררים חורבן גדול בעם ישראל. לכן העדיף

אהרן שיהיה העגל ולא חס ושלום ישפך דם של מנהיג בעם ישראל.

והנה, פגיעה בתלמידי חכמים זה מהדברים החמורים והקשים ביותר. והגמרא

מביאה )פסחים כב,ב(: שמעון העמסוני ויש אומרים נחמיה העמסוני היה דורש כל איתין

שבתורה כיון שהגיע ל"את ה' אלוקיך תירא" )דברים ו,יג(, פירש, עד שבא רבי עקיבא

ודרש "את ה' אלוקיך תירא" בא לרבות תלמידי חכמים. ולכן מי שפוגע בתלמידי

חכמים, אמרו חז"ל )שבת קיט,ב( אין רפואה למכתו, וכל מי שעושה למען תלמידי חכמים

כמי שהעלה קרבן על המזבח.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה