אור ברסלב
חזון ישעיהו אות ת › תינוקות של בית רבן / צאי לך בעקבי הצאן

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות ת · תינוקות של בית רבן / צאי לך בעקבי הצאן

תורה / קבלת התורה

יסוד גדול בחיי האדם, לתת את כל כוחותיו ולהשקיע בחינוך בניו ובנותיו שילכו

בדרך האבות הקדושים, וככל שהאדם משקיע בחינוך ובתפילה על החינוך הטהור, כך

יזכה לראות את בניו כשתילי זיתים סביב לשולחנו.

וענין נפלא מצאנו בפרשת בא, כאשר משה רבינו אומר לפרעה )שמות י,ט(: "בנערינו

ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו כי חג ה' לנו". ולכאורה היה למשה לאמר

בזקנינו ובנערינו בבנינו ובבנותינו נלך, והיה לו להקדים את הזקנים לנערים. ולמה

הפסיק בין הנערים לבנים והבנות ע"י הזקנים, ומדוע לא הסמיך את הבנים והנערים

יחדיו, שיותר ראוי כך להאמר.

ונראה לבאר, שאמרו חז"ל )מכילתא בשלח( שבאותו הדור במצרים היו הרבה רשעים,

ודרשו על הפסוק )שמות יג,יח(: "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים", אחד מחמישה,

ויש אומרים אחד מחמישים, ויש אומרים אחד מחמש מאות. ואימתי מתו, בימי

האפילה. שהיו ישראל קוברין מתיהן, ומצרים יושבים בחושך, וישראל הודו ושבחו על

שלא ראו שונאיהם ושמחו בפורענותם.

הנה מבואר במדרש, שהיו רבבות רבבות ילדי ישראל יתומים שמתו אבותיהם בימי

החושך, ואותם ילדים בוודאי ראו אצל אבותיהם את דרכם הרעה, ולא התחנכו בדרך ה'

האמיתית על פי מסורת האבות, אלא על פי הנהגת אבותם הרשעים. ולכן קרא משה

רבינו לאותם הילדים "נערים", כמו שמצאנו ביוסף שהיה עושה מעשי נערות )עי' ב"ר

פד,ז(, ולפי שמעשיהם לא היו כל כך ראויים ומתוקנים, קרא להם משה רבנו "נערים".

ולכן כאשר שאל פרעה את משה רבינו מי ומי ההולכים, ענה לו משה רבינו בנערינו

ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו. כיוון שמשה רבינו פחד שאותם הנערים יקלקלו את

הבנים שהתחנכו בדרך התורה והמצווה, לכן הבדיל והפריש ביניהם על ידי הזקנים,

זקני העדה שומרי מסורת וגחלת הדת, והם ברוב חכמתם ותבונת דעתם ינסו להחזיר

למוטב את אותם הנערים הרעים. ואם לא יצלח בידם הדבר, לכל הפחות ישמרו על

הילדים הרכים מכל משמר, שלא יכרכו אחרי הנערים וילמדו מדרכיהם וממדותיהם

הרעות, וזאת משום שיסוד בנין העם היהודי תלוי בטוהר מידותיו ומסירות הנפש

ללכת בדרכי האבות ועל פי המסורת שנתנו בידינו, ועל כן דאג משה רבינו להפריד

בין הנערים לבנים.

ומובא בחז"ל )סוכה נו,ב( מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה, והלכה ונישאת

לסרדיוט אחד ממלכי יוונים. כשנכנסו יוונים להיכל, היתה מבעטת בסנדליה על

גבי המזבח, ואמרה, לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה

עומד עליהם בשעת הדחק. וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה וסתמו את

חלונה. שואלת הגמרא, וכי משום שהבת חטאה קנסינן ליה לאביה. אמר אביי אין,

כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה. ופירש"י, מה שהתינוק

מדבר בשוק, מאביו או מאימו שמע. אף זו, אם לא שמעה מאביה שהיה מבזה את

העבודה לא אמרה כן. הרי שחכמים בעומק דעתם ראו, שהקילקול הנורא של מרים

בת בילגה, לא היה רק קילקול עצמי שלה, אלא היה לו שורש ויסוד בהנהגת אביה.

למדים אנו, עד כמה חשוב להחדיר אווירה קדושה ויראת ה' טהורה בצעירי הצאן,

שהם דור העתיד וההמשך של עם ישראל. כי אם האדם לא יטע בלב בניו ובנותיו

אהבת תורה ויראת שמים, מי יודע אם יתחברו בניו עם ילדים שהם בגדר "נערים",

שעושים מעשי נערות, אשר יורידום לשאול מטה. וכן מרים בת בילגה בבית אביה

לא העריכו וייקרו את עבודת המקדש, ולא נטעו בליבה רגשי קודש וחרדה על עבודת

הקודש בבית המקדש. ועל ידי כך, כשחברה לאנשי רשע התדרדרה וירדה לשאול

מטה, עד שהמירה את דתה ונכנסה למקדש ונהגה בבזיון ובזלזול גדול במקום, וכל

זאת מפני שהוריה לא זרעו בליבה זרעי חיבה ואהבה לדברי תורה וקדושה ואדרבא

עוד נהגו בזלזול בעבודת ה'.

וצריך כל אדם לדעת, שבמשפחה ובית שמחדירים בילדים עוד משחר ינקותם

אהבת ה' ואהבת תורה ויראת שמים, על ידי כך נוטעים בנפש הילדים נטעים נאמנים,

שעוד יכו שורשים ויצמיחו פירות לתפארת בעם ישראל. וכשנוטעים בילדים אהבת

התורה והמצוות, אזי רגשות אלו נחקקים בליבם לעד ולנצח, ובזה קושרים ומחברים

עצמם עם האבות הקדושים שהיו דבוקים וקשורים עם השי"ת בכל ליבם ונפשם.

יזכנו ה' שכל זרע בית ישראל יהיו כשרים והולכים בדרך ה', ובזכות הבל פיהם של

תינוקות של בית רבן העולם מתקיים, ובזכותם ניגאל.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה