אור ברסלב
חזון ישעיהו אות ש › שפע / כלי קיבול לקבל את השפע

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות ש · שפע / כלי קיבול לקבל את השפע

שנאת חינם / שנאת חינם באה מתוך פחיתות באמונה

הנה, ימים אלו מיוחדים ביותר ושפע מרובה משמים מושפע, ורק צריך להיות כלי

קיבול לקבל את ההשפעה היורדת מן השמים. "אדיר במרום ה'" )תהלים צג,ד; עי' ביצה

טו,ב(, ואדיר באדר המהודר משפיע ברכה עד בלי די, ולכן כל מי שדעת בו, ישתדל בכל

כח להרבות בתפילה.

יש זמנים שהם זמנים של יראה ופחד כחודש אלול - ותשרי, יש זמנים צער כתמוז

- אב, ויש זמנים שהם תפילה בשמחה, כאדר וניסן, ובשמחה תצאו מכל צרה; הכח של

תפילה בשמחה הוא גדול ביותר.

וידע האדם, כאשר מקבל על עצמו קבלה של לימוד מסוים, או קריאת תהילים,

או כל מצוה בחודשי היראה והפחד, אלול - תשרי, מאותו קבלה לכל השנה כולה,

כשעושה המצווה המסוימת הזאת, שורש היראה והפחד של אותם ימי יראה נמצאים

בו, אף בשאר ימות השנה, הקבלה הראשונה חקוקה ונמצאת בתוכו עמוק. וכן, אם

קיבל על עצמו מצווה, או דבר טוב אחר בימי הצער תמוז - אב, שורש החורבן והעצב

נמצאים בכל עת וזמן שמעוררים ומקיימים את המצוה ההיא.

וכן, כאשר מקבלים מצוה בימים אלו, "משנכנס אדר מרבים בשמחה", שורש

השמחה מבצבץ ויוצא בכל ימות השנה כשמזכירים ומקיימים את המצוה החדשה

הזאת.

ולכן הדור קיבלוה בימי אחשוורוש, עם ישראל קיבלו שוב את התורה בימי

אחשורוש, משום שבמתן תורה קיבלנו את התורה באימה וחרדה, וכדברי חז"ל )שבת

פח,ב( עה"פ )שיר השירים ה,ו(: "נפשי יצאה בדברו", אך שוב קיבלנו את התורה בימי

אחשורוש בשמחה. ובכל פעם שלומדים מעוררים את השמחה שהייתה בקבלת

התורה בימי הפורים, ובכל צער ויגון, אשר האדם נמצא, מתעוררים בליבו ניצוצות של

שמחה מימי קדם, מהימים ההם, שבים וחוזרים לזמן הזה.

ולכן, כל קבלה רוחנית אשר מקבלים על עצמנו בימים אלו, יש לה כח גדול ביותר

ומשאירה רושם בנפשינו לכל חיינו.

המון העם לא יודעים שכל נקודה, אף הקטנה ביותר, העוברת על האדם בחיים, הן

לטוב וח"ו לרע משאירה רשמים גדולים על חייו, ובכדי להמחיש את הדברים, נחשוב

בדעתנו, אדם אשר לוקח אבן ומשליך אותה לנהר, האבן נופלת במים, אך משאירה

סימנים על המים במעגלים מעגלים עד למרחק גדול ביותר, כך כל דבר אשר נופל

בראש האדם, אינו דבר יחיד ובודד, משאיר סימנים וגלים ועיגולים אחריו לאורך זמן.

לכן, ניזהר ונשמר מכל עניין משום שאת אותותיו רואים ומרגישים לאורך זמן.

בגמרא במסכת ברכות )לא,א( אין עומדים להתפלל לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך

שמחה של מצווה. וכך נפסק בשולחן ערוך )אורח חיים סימן צא ס"ב( לא יעמוד להתפלל

אלא באימה והכנעה לא מתוך שחוק וכו' אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומין של

תורה. עוד מובא שם אין עומדים להתפלל מתוך דין, אלא מתוך הלכה פסוקה. וכל אלו

ההלכות, משום מה? אלא משום שכל דבר לא מושלם, גורם חוסר בנפש של האדם,

ובשעת התפילה צריך שלמות, ולכן חסידים הראשונים היו שוהים שעה לפני התפילה,

מדוע? להכין את נפשם, משום שזה אשר ישאר עם האדם בכל הישועות אשר ינתנו

לו מן הבקשות והתפילות של אותו תפילה.

וזה עומק דברי הגמרא במסכת ברכות )לד,ב(: רבי חנינא בן דוסא היה אומר; כך

מקובלני אם תפילתי שגורה בפי יודע אני שהיא מקובלת ואם לא יודע אני שלא. מה

הוא שגורה בפי, בלי שום נטיות בלב, לב טהור ושלם. הקב"ה ליבא בעי, את הלב של

האדם רוצה; וזה מה שמובא בנביא עמוס )ד,יב(: "הכון לקראת אלוקיך ישראל" ולכן

צריך לעשות הכנה גדולה.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה