חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות ש · שמירת הלשון / כאשר זמם לעשות לאחיו כן יעשה לו
הנה, מצאנו כשבאו המלאכים לביתו של אברהם, אברהם אבינו לוקח שלושה בני
בקר ונותן לבנו, לישמעאל, להכין שלוש לשונות לאורחים, אשר באו לביתו. ורש"י
אומר נתן לישמעאל, בכדי לחנכו. וצריך להבין מדוע צריכים שלוש בהמות, שלושה
בני בקר, בשביל שלוש לשונות, הרי מספיק בבן בקר אחד, שבוודאי יספיק לארוחה
לשלושה אנשים, ומדוע מקפיד אברהם דווקא על שלוש לשונות.
אלא צריך לבאר ולומר, שכל מעשיו של אברהם הם לימוד דרך לבניו, ואברהם
אבינו היה סולל הדרך הראשון לעם ישראל, וכל אשר עשה, טבע טבע בנפשנו לעולמי
עד ולעולמים.
והנה, אברהם מלמד לימוד לדורי דורות, את כח הלשון - "החיים והמוות ביד
הלשון" )משלי כא,כג(. יש ללשון כח לבנות עולמות, ומנגד יש ללשון, חס ושלום, כח
להחריב עולמות.
כל הדברים הקשים, אשר קורים לאדם נגרמים רובם ככולם מן הרע, אשר מוציא
האדם מפיו. וצריך האדם לדעת האדם, גם אם חושב שפגע והזיק לחברו ולכל אדם
בלשונו, ידע ששומר הוא לעצמו צרה עם ריבית כפולה ומכופלת, ו"כאשר זמם לעשות
לאחיו כן יעשה לו". במשך טו"ב שנים, אשר זכינו לשרת את עם ישראל, ראינו בנפשנו
איך אנשים בני בלייעל חשבו מחשבות בנפשם ותכננו תכנונים וראו על פי דעתם נבנה
מגדל ונגיע השמימה, ואיך הקב"ה שילם להם וקללתם היתה עדי אובד והם וזרעם
וזרע זרעם ארורים ומקוללים.
וידוע הסיפור על אדם, אשר נכנס לדברי חיים מצאנז ואמר לו רבי לא זכיתי בפרי
בטן תתפלל עלי שאזכה לבנים, אמר לו הדברי חיים מה שמך? ענה ואמר לו: חיים.
שאל אותו הדברי חיים על שם מי נקרא שמך חיים? ענה ואמר לו על שם רב גדול,
תלמיד חכם, אשר חיבר ספר בשם הברך-חיים. ענה ואמר לו הדברי חיים מצאנז: דע
לך, שלעולם לא תזכה לפרי בטן. הזדעזע האדם ונפל לרגלי הצדיק ובכה ואמר: רבי
מדוע. ענה הדברי חיים מצאנז ואמר לו: לפני שנים היה צדיק גדול שגר בעיר שהייתה
לו בת יחידה, וחיתן אותה עם אחד מהתלמידי חכמים הגדולים והבחורים המיוחדים
שהיו בדור, אך ביתו עם חתנו לא זכו לפרי בטן. באחד הימים באו אנשי קהילת
פרנקפורט לפני אותו צדיק ובקשו ממנו שיואיל בטובו לבוא ולישב על כס הרבנות
בעיר פרנקפורט, הסכים הרב ופנה לביתו היחידה ולבעלה הרב, וביקש מהם לעבור
עימו לפרנקפורט. התעקש החתן ואמר אינני מסכים לעבור לפרנקפורט ואני נשאר
בעיר הזו. בדין ודברים עמד החתן שבדעתו להתגרש מבת הרב, ולהישאר בעירו. עמד
אותו צדיק בדמעות התפלל לפני הקב"ה, ואמר לחתנו אם תכננת ומתכנן אתה את
מעשיך, בכדי לגרש ולצער את בתי, מבקש אני מהקב"ה שלעולם לא תזכה לזרע של
קיימא. עמדו והתגרשו, והרב ובתו עברו לפרנקפורט. ואותו חתן, אשר היה תלמיד
חכם מופלג נשאר בעירו, אותו חתן זהו בעל הספר ברך-חיים, אשר התחתן ולא זכה
לבנים. המשיך הדברי חיים מצאנז ואמר ליהודי אשר עמד לפניו, קללה של אותו צדיק
לא חלה רק על הברך-חיים, אלא גם על כל מי שנקרא על שמו ולכן הקללה חלה אף
עליך ולא תזכה לבנים! ומסופר, כי אכן אותו אדם לא זכה לפרי בטן ונפטר מן העולם
בלי בנים.
צריך האדם להיזהר מלשונו, כמה שמתכנן וזומם האדם, יותר רע לחברו, כך עונשו
יהיה מר ונמהר ומחזיק זמן ארוך ומרובה לו ולזרעו. ולכן, עומד אברהם אבינו ומחנך
את בנו ללמוד כמה צריך להיזהר מן הלשון.
וידע האדם, כאשר הוא מדבר לשון הרע על חברו, באותה שעה אדם אחר, במקום
אחר, עומד ומדבר עליו דברים קשים וחמורים ביותר. לכן, יחנך האדם את עצמו
לשלוט על מחשבותיו, רצונותיו, תאוותיו, יצריו ואל ייתן לפיו להוליכו הוא וזרעו
לבאר שחת.
ותמיד ידע האדם, כשהוא עושה תשובת אמת, הקב"ה מוחל על עוונותיו. ומוצאים
אנו רמז לזה, בפרשת וירא, כשעומד אברהם אבינו לפני המלאכים שהיו מחופשים
לעוברי דרכים, אומר אברהם לעוברי דרכים )בראשית יח,ד( "יוקח נא מעט מים ורחצו
רגליכם אחר תעבורו". ויש להקשות: מדוע אברהם אבינו מתחיל את כל דיבורו עם
העוברי דרכים על מעט מים, ידבר ויאמר דבר מענין אחר?!
אלא, ידוע מעשה ברבי עקיבא, אשר היה רחוק מהתורה ומדרך ה', ואשתו הצדקת
רחל, עשתה עימו תנאי שתתחתן עימו, רק אם ייתן הבטחה שילך ללמוד תורה. הבטיח
רבי עקיבא לרחל הצדקת, ועל סמך הבטחה זו, עזבה את בית אביה העשיר המופלג
כלבא שבוע, והלכה אחרי רבי עקיבא. לאחר החתונה היה צריך רבי עקיבא לפרוע את
הבטחתו לאשתו ללכת ללמוד תורה, ניסה ללכת לישיבה ומצא שליבו אטום, חתום
וסתום, ואין דברי תורה נכנסים לליבו. חזר לביתו בצער גדול. באחד הימים ראה סלע
גדול, אשר טיפות מים קטנות מטפטפים עליו, אחרי זמן חזר ומצא שבסלע הגדול
נעשה חור, אמר רבי עקיבא, אם טיפות מים יכולות לשחוק ולעשות חור בסלע חזק
ואיתן, כסלע זה, וודאי שתורתנו הקדושה שנמשלה למים, כמו שנאמר "כל צמא לכו
למים", ואין מים אלא תורה, וודאי שחור גדול יכולה התורה לעשות בליבו. הניח את
כל קשייו אחריו, הלך לישיבה עשרים וארבע שנים וחזר עם עשרים וארבעה אלף
תלמידים.
כך, רומז אברהם אבינו למלאכים אל תפלו ברוחכם, בגיל מבוגר אחרי תלאות רבות
ואחרי קושי מרובה אשר עברתם, איך ביום מן הימים תוכלו לחזור למוטב, כי תלמדו
מן המים, ואפילו מעט מים - יוקח נא מעט מים, בכח הטיפות לחקוק בסלע הגדול, אם
כן בוודאי יוכל לחקוק את לבכם שתשנו את דרכיכם, "רגליכם" מלשון הרגליכם, תשנו
את הרגליכם ואחר תעברו לדרך ה', לאמונה בה' להכנעה לעבודת הבורא.
כשאדם רוצה לשוב אל ה', צריך הכנעת הלב ובכח הענווה והכנעת הלב, זוכה
לרווח ממרום אשר משפיעה עליו להתקרב להקב"ה.