חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות ש · שמח בחלקו / גם במה שחסר לך תשמח ותודה לה'
אחד התלמידים האהובים והחביבים, שאל אותנו: הנה משתדל הוא בכל הכח
אך אינו מרגיש שהוא מגיע לשלמות במעשיו, שאלנו אותו האם גם בחייו הפרטיים
כך מרגיש שאין לו שלמות, ענה: כן, בכל עניני חייו אינו מרגיש שלמות. והנה ענינו
בקצרה על השאלה בשולחן שבת אך ראינו לנכון שזה ענין של הרבים וטוב להתחזק
ולחזק בו אחרים.
אחד המלכים הגדולים שאל את בנו: בני אתה גודל ואתה חייב שיהיה לך מלאכה
ותעסוקה אשר בה תתעסק, לך ותחפש מה חפץ ליבך, ומה שתחפץ, אני אחפש את
המורה הטוב ביותר ואשקיע כל מה שצריך להשקיע, רק שתהיה הטוב והמוצלח
ביותר. חשב בן המלך מה יאה וראוי לו לעשות, הרי אבי דעתו שכל מלאכה ראויה
וטובה ומכבדת את בעליה, אם כן מה הטוב לעשות?, החליט ללכת וללמוד את מלאכת
הגננות, להיות גנן לטפל ולגדל עצים וגינות, זה הדבר אשר ליבו חפץ יותר מכל לימוד
ותעסוקה אחרת.
הלך המלך וחיפש את המומחים הגדולים לגינון, ומצא מורה אשר היה בעל נפש
רמה, אומן למלאכת הגינון, הבן הלך ולמד שלוש שנים על האדמה, כל דבר אשר יש לו
קשר לאדמה ולעצים ולגינות וכו', אחרי שלוש שנים בא בן המלך לארמון הגדול, אשר
היה בו גינות עצומות רחבות ידיים וכו', וביקש מכל הגננים לצאת ולא לטפל בגינה,
הנה הוא עורך ומארגן את הגינה מחדש בצורה מיוחדת. וכך עמד בן המלך ג' חודשים
ובנה את הגינה לתפארת בצורה מחודשת ומיוחדת, וחיכה לבואו של המורה הגדול
יחד עם אביו המלך בפני כל השרים לראות את מעשי ידיו להתפאר.
התרגשות גדולה אחזה את בן המלך, המורה המיוחד הגיע, ונכנס לתוך הגינה ופניו
היו חמורות ומאוכזבות מאוד, בן המלך הצטער הרי הגינה לתפארת, נקיה, מסודרת,
צבע הפרחים תואם, העצים נשתלו במקום המתאים, האבנים מונחים במקום המוסיף
ומשרה טוב, אם כן מדוע פניו כל כך חמורים?!.
בסיום הביקור עמד המורה ואמר לבן המלך בפני אביו והשרים, הנה הגינה מיוחדת
מאוד, הכל נקי ומסודר ומטופח מאוד מאוד, אך דבר אחד חסר. הלך המורה ולקח
דלי בידו ויצא מחוץ לגינה, לגינה סמוכה, ואסף בדלי עלים אשר נבלו, הביא את הדלי
ופיזר באויר את העלים שיפלו על הגינה, בן המלך עמד נפעם, והמלך תמה מה עושה
המורה הדגול?.
כשסיים אמר המורה: עשית את הגינה טובה ויפה מאוד מאוד, הכל יותר מידי נקי
ומסודר, קצת עלים שנפלו, חסרים, להוסיף חיות לגינה היפה והמסודרת הזאת.
וזה יסוד גדול בחיי האדם, הדברים אשר אינם מסתדרים בענין מסויים הזה ובענין
השני, אלו אותם עלים אשר היו חסרים בגינה, בלעדיהם אין חיות לאותה גינה. וכך
יראה האדם את הדברים אשר נשארו פתוחים ועדיין לא גמורים ומסודרים בחייו, ולכן
אותם דברים יהיו הכח בחייו להשתדל להשלים אותם לגמור את כל מה שלא מושלם.
ידע האדם, כי אין צדיק אשר יחיה בארץ ולא יחטא, ולכן להגיע לשער ה"נ" זה
דבר בלתי אפשרי בחיי האדם, חוץ ממעטים כרבי עקיבא וחבריו, לכן גם במה שחסר
לך תשמח ותודה לה', מהחוסר הזה, בא החיות והמשכיות.
ולכן, לאותו תלמיד אהוב וחביב, ההרגשה שלא מגיעים לשלמות, יראה אותה
כדבר טוב וכח ושאיפה להמשיך הלאה, כי ביום שמגיעים לשלמות גמורה מסתיימים
החיים של האדם.
וכן מצאנו אצל משה רבנו אשר לפני מותו אמר )דברים לא,ב(: "בן מאה ועשרים
שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא". משה הגיע לשלמות ושם הסתיימו חייו,
לכן חייב בכל עת בחיים שיהיו עלים שנבלו, ואותם עלים הם המלחמה והמטרה של
האדם.