חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות ש · שבת קודש / הכנת הנפש
ידע האדם, שאם מכין את נפשו הכנה גמורה ונהיה כלי קיבול, זוכה לאור גדול
בשבת קודש.
וידוע, צדיקים גדולים, היו רואים את קדושת השבת על העצים, על האבנים, וכן
בגד או דבר שעבר עליו שבת, יש בו ריח מיוחד של שבת קודש.
וכך מובא באחד מן הראשונים, אף שלא נפסק כך להלכה, אם יש לאדם לחם שלם
לברכת המוציא בשבת ולחם לא שלם אבל שעבר עליו שבת שעברה, מוטב לבצוע על
הלחם הלא שלם, שעבר עליו שבת, מאשר לבצוע על לחם שלם. יש כח גדול לדבר
שעבר עליו השבת.
אך צריך לדעת, שהיצר הרע בכל ערב שבת, מנסה בכל כח להכניס יצר הרע גדול
ביותר ביום קדוש זה, והשטן מרקד ומחפש היכן להיכנס. ועל זה נאמר )שמות לה,ג(:
"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", הזהירה אותנו התורה לא לבער אש,
שהיא אש המחלוקת, בכל מושבותיכם ביום השבת, ויזהר זהירות גדולה, וידע שהיצר
מביא את כל המחשבות הרעות וכל הדאגות ביום השישי, בשביל שהאדם יפול ברוחו
ויכנס לעצבות ולכעס. וידוע כי מי שכועס מאבד את פרנסתו ואת כל הברכה אשר
נותן לו הקב"ה. ולכן ישתדל להיזהר ולהישמר ביום קדוש זה מן הכעס ומן המחלוקת
ומן העצבות, אשר שורשם של מידות אלה רע, משחית, מחריב. וישתדל להאיר פנים
לכולם, לשמוח ולשמח, כל אשר יש בכוחו, את כל הסובבים אליו וכן את כל האדם
אשר יפגוש יאיר לו פנים.
ומצאנו במדרש רבה )רות ד,ה(: התקנה שיהיו שואלים בשלום חברו בשם, התקין
בועז ובית דינו. וקשה, מדוע בועז ובית דינו, הם רק אלו שתיקנו תקנה זאת?! אלא,
אפשר לבאר ולומר, הגמרא במסכת בבא בתרא )צא,( אומרת: מאה ועשרים משתאות
עשה בועז לבניו )שישים בנים ובנות(, שנאמר )שופטים יב,ט(: "ויהי לו שלושים בנים ושלושים
בנות שלח החוצה". ובכל המשתאות והשמחות אשר עשה בועז לא הזמין את מנוח,
מדוע? אמר: למנוח אין ילדים ואם אני אזמין אותו לשמחה הוא לא יזמין אותי, כי אין
לו שמחות חזרה להזמין אותי, אך כל הבנים של בועז מתו בחייו. ולכן בשביל מעשה
זה שלא הזמין לשמחות בניו ובנותיו את מנוח, תיקן דבר זה, על ידי שהתקין הוא ובית
דינו לשאול בשלום חברו בשם.
ואפשר לדקדק ולומר, הנה מצאנו שנעמי אומרת לרות )רות ג,א(: "בתי הלא אבקש
לך מנוח אשר ייטב לך". ואפשר לבאר, רות פחדה להתחתן עם בועז, שגם לה לא
ימותו הילדים, לכן נעמי אמרה לה "בתי הלא אבקש לך מנוח", את תזמיני את מנוח
לשמחות שלך, ואז לא יהיה צער.
וידע האדם, שמחוייב בכל כח, לרדוף אחרי השלום, וידועים דברי התנא דבי אליהו
זוטא: מי שמקדים שלום ומשיב שלום, מוריש חיי העולם הזה וחיי העולם הבא.
וכשנדקדק נמצא מה שנאמר במשנה )אבות פ"א מי"ב(: הלל אומר הוי מתלמידיו של
אהרן אוהב שלום ורודף שלום. וקשה, מדוע רודף? הרי רודף נאמר על דבר לא טוב
ואיך אפשר לקרוא רודף? אלא, רודף, אף אם דוחים אותך כשאתה מנסה לעשות
שלום, מתנהגים איתך כמו אדם שרודף ויותר נלחמים בך ומבזים אותך, תמשיך בכל
כח לרדוף אחרי השלום.
וכשאדם מנהיג את עצמו בדרך זאת ואלו הם חייו, ה' עוזרו ומסייע לו בכל הדרכים,
והנפש שלו נפש חזקה ומרוממת, וגם "משמועה רעה לא ירא נכון ליבו בטוח בה'".
ובונה את נפשו לזמנים, אשר שום אדם לא יודע מתי יבואו אליו, ואיך יתמודד עימם.
ואפשר לדקדק ולומר, אמרו חז"ל )אבות פ"א מ"א(: "הוו מתונים בדין", ואפשר לפרש
ולומר גם כאשר בא על האדם דין ורואה בעיות ודברים קשים, יהיה מתון בדין, יקבל
את הדין במתינות, בלי לשאול שאלות את הקב"ה ובלי להתמרמר ולכעוס על מידותיו
של הקב"ה, זה חורבן גדול.