אור ברסלב
חזון ישעיהו אות צ › צדקה / ע'י הצדקה יברכך ה'

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות צ · צדקה / ע'י הצדקה יברכך ה'

צדקה / מעלתה

"נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתיתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוהיך"

וחשבנו להקשות, הרי אין מילה מיותרת בתורתנו הקדושה, ומדוע פה מוצאים

כפילות נתון- תיתן, היה צריך לצמצם במילים ולא לכפול? אלא חשבנו לפרש ולאמר;

כאשר באים לאדם ומבקשים ממנו צדקה, צריך להשתדל מיד לקחת את הצדקה

ולא שתישאר הצדקה אצל הנותן, מדוע? משום שכאשר נותן האדם צדקה אולי

מעט מצטער, ברגע שהתחייב היה לו צער אחד, ואם עובר זמן ברגע שנותן שוב יש

בליבו צער, ולכן ישתדל לא להעמיד את הנותן בניסיון וזה הכפל של הפסוק נתון- זה

ההבטחה, תיתן- זה הנתינה והאדם אשר לא נופל ברוחו ועומד בהבטחה ובנתינה בלי

צער, בגלל הדבר הזה, יברכך ה אלוקך.

מעלת הצדקה היא מהמעלות הגדולות והחשובות שיש לעם ישראל וכבר אמרו

חז"ל "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה", כל גזירה אשר נגזרת על

האדם על ידי הצדקה יכול לבטלה. וידוע את אשר אומר המהר"ם מרוטנבורג שהנותן

צדקה, אפילו אם ניתן למלאך רע לבא ולהזיק לו, מלאך הממונה על הצדקה אינו נותן

לו להזיק והולך מלאך הצדקה ונלחם ומונע מהמלאכים הרעים לפגוע במי שנותן

צדקה. ולכן יקפיד האדם בכל כוחו על מצוה גדולה זו.

הנה היום קיבלנו שאלה מאחד מחסידנו, איך יותר טוב ליתן צדקה האם בסכום

אחד, בפעם אחת או לחלק ולתת בסכומים קטנים ולא בפעם אחת?, והנה בספרים

הקדושים מובא שטוב לתת ולחלק בכמה פעמים מאשר בפעם אחת, דעל כל נתינה

ישנו שכר גדול לפני הקב"ה.

וידוע המעשה המובא בהגדות חז"ל על איש עני, פשוט, תמים וצנוע, אשר נפשו

הייתה קרובה מאוד לבורא עולם, באחד הימים יצא מן העיר בעצבות, בצער על מצבו

הקשה בכל עיניני הפרנסה. והנה זכה לגילוי אליהו הנביא עמד אליהו ואמר לו; בשביל

תמימותך וצידקותך ואמונתך בבורא עולם, מן השמים רוצים לתת לך 7 שנים של

עשירות גדולה ואתה תיבחר מתי השבע שנים, האם כעת או בסוף חייך. ענה ואמר לו

אשתי צדקת גדולה ואין אני עושה מאומה בלי רשותה, רוצה אני לילך אליה ולשאול

את עצתה האם העושר טוב כעת או לשבע שנים האחרונות של החיים. אמרה אשתו

לבעלה חזור מיד לאליהו הנביא ותאמר לו שברכת ה' תרד כעת מהר, והעושר יבא

בעת הזאת.

וכך היה, מצאו מטמון גדול וניהיו עשירים מופלגים עמדה האשה החכמה בתוקף

על בני משפחתה להרבות בכל כח בצדקה, אך עמדה שכל פרוטה אשר נותנים לצדקה

ירשמו את אשר נתנו, וכך מילאו ארגזים על גבי ארגזים מלאים בפינקסים ויומנים

של כל הצדקה אשר נתנו. והנה חלפו ועברו 7 שנים, באחד הימים יוצא הבעל מחוץ

לעיר ופוגש שוב את אליהו הנביא, אמר לו אליהו הנביא הנה הסתיימו 7 שנים וכעת

הברכה צריכה להלקח ממך חזרה וללכת לאדם אחר, אמר האדם לאליהו הנביא; כשם

שכשפגשתי אותך לא לקחתי הברכה בלי רשות אשתי הצדקת, אף כעת אלך לאשתי

ואספר ואומר לה את אשר היה. הסכים עימו אליהו הנביא, בא לאשתו בפחד ויגון

וסיפר לה את אשר היה עימו, לקחה אשתו את כל הארגזים מלאי הפינקסים עם כל

החסד והצדקות אשר עשו ואמרה לו, לך לאליהו הנביא ותשאל אותו אם יכול למצוא

אנשים אשר יעשו חסד יותר מאיתנו שיקח חזרה את הברכה ונחזור לפשטות ועניות,

אך אם אין אנשים בעלי חסד כמונו תישאר הברכה מנת חלקנו, לבסוף הברכה נישארה

על המשפחה הזו.

כח הצדקה אין גדול ממנו "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". לפעמים צריך

להיות לאדם בחייו דין ומשפט ומידת הדין מתוחה עליו, אך כאשר שב אל ה' ועל ידי

נתינת הצדקה, שערי הצדקה נפתחים לו לאדם.

לפני כשנה שאל אותנו יהודי אשר שב אל ה' והתקרב לתורה ולמצוות, מדוע

כשהיה רחוק מה' ידו הייתה על העליונה והצליח והרוויח ולא חסר לו כל ואף זכה ליתן

צדקה ופירנס עניים וכעת פרנסתו הולכת ומתדלדלת והדוחק והעניות קשים עליו

ואין הפרוטה מצויה בכיסו?. ענינו בחסדי ה' עלינו ואמרנו, ידוע שכל מה שזוכה האדם

בא מכוחות עליונים או כוחות שליליים או כוחות חיוביים, כוחות של קדושה וכו' הנה

לפעמים אדם זוכה לממון גדול אך שורש הממון הוא מכוחות הטומאה ואין זה ממון

קדוש וטהור וככל שמתקרב להקב"ה מאבד עוד ממון הטמא ואחרי שניגמר כל הממון

אשר איננו טהור, מתחיל התחלה חדשה עם ברכת ה' וכוחות טהורים.

לכן גם כאשר נותן האדם צדקה ועושה מעשים טובים ורואה שמתדלדל ויורד,

אל ירא לבבו, משום שמנקה את כוחות הרע ומכניס בתוכו כוחות טהורים וכוחות

קדושים. וכפי שאמרו חז"ל עשר בכדי שתתעשר והנה כמה אנשים עישרו את ממונם

וראינו בסופם שאיבדו את כספם אם כן איפה ההבטחה אשר הבטיח הקב"ה "עשר

בכדי שתתעשר"?. ויותר מכך זו מצוה שהקב"ה אמר; "ובחנוני נא בזאת", תבחנו אותי

שמי שמעשר מתעשר, והנה יכול לחשוב האדם שלא כך היה עימו או עם חברו, אלא

אחד מהראשונים מפרש ואומר: שלפעמים נכתב על האדם חס ושלום צרת מוות, לו

או לבני ביתו, ומה יעזור לו העושר אם המוות קרוב לביתו, לכן ברחמי ה', פודה את

המוות במעשר ובמקום העושר והממון הקב"ה מציל את חייו ואת חיי בני משפחתו.

וצריך האדם להזהר ביותר שלא יהיה שום בן משפחתו או אחד מקרוביו או ממכריו

אשר נמצא בחיסרון והוא יהיה בעושר ובפזרנות. וידוע המעשה ברבנו האר"י הקדוש

אשר באחד הימים היה יושב ולומד סיתרי תורה עם תלמידיו ופתאום נשתטח האר"י

הקדוש על הקרקע והתחיל לבכות בכי גדול. באו תלמידיו ואמרו לו: רבנו הגדול, מדוע

מצטער ובוכה?, ענה הארי הקדוש ואמר להם: רואה אני שמכת ארבה עומדת לבא

על עירנו צפת, ולא יהיה פרנסה ורעב גדול יהיה על העיר וכל זה משום שיש בעירנו

עני תלמיד חכם וצדיק ושמו רבי יעקב אלטרץ אשר מצטער הוא מעניותו ובוכה לפני

הקב"ה על מר גורלו, ומקטרוג זה עניות וחורבן גדול עומדים לבא על העיר. מיד ציוה

הארי הקדוש על תלמידיו לאסוף כסף ולילך מהר לביתו למלאות את כל מחסורו.

כשהגיעו תלמידי הארי לביתו של רבי יעקב, מצאוהו שוכב על הקרקע ובוכה ומתלונן

על עניותו הגדולה, כשראה את אשר הביאו לו שמח, עמדו תלמידי הארי וביקשו

ממנו להתפלל לפני הקב"ה על העיר שכל צרה, יגון ומצוקה יתרחקו מעיר הקודש

צפת. התפלל וקיבל על עצמו קבלה שמעולם לא יתלונן לפני הקב"ה. כשהגיעו תלמידי

הארי לבית הארי באו תושבי העיר לבית הארי בבהלה גדולה וסיפרו ואמרו שישנם

מול לעיר ענני ארבה וסכנה גדולה לעיר. ענה הארי הקדוש ואמר: לא תפחדו הקב"ה

עדין לא נתן את הפקודה וההוראה למלאך הממונה על הארבה לא להזיק לעיר, אך

אחרי תפילתו של אותו עני נעצרה מידת הדין. לכן כשלך יש ולבן משפחתך אין או

אדם מקרובך מתמרמר, הקיטרוג גדול ביותר אף עליך.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה