אור ברסלב
חזון ישעיהו אות פ › פחד / שני מיני פחד

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות פ · פחד / שני מיני פחד

פזיזות / הפזיזות היא החורבן הגדול ביותר לחיי אדם

בכל תקופה עולה בלב אדם, יראה, פחד, איך יתמודד עם כל משוכות החיים? איך

יסתדר? איך יעמוד ?איך ישלם? ויראה ופחד אופפים אותו.כשנסתכל בחז"ל נמצא

סתירה: פעם כתוב, שהפחד טוב ובפעם אחרת, מובא שהפחד אינו טוב. במקום

אחד מובא: "אשרי אדם מפחד תמיד" ובמקום אחר מובא: "והעיקר לא לפחד כלל"

אם כך, נקשה ונשאל: האם הפחד טוב הוא או לא? וננסה לבאר ולומר: מסופר על

הרמב"ם, בשעה שהיה, רופאו של מלך מצרים, באו אנשי מדנים לפני המלך ואמרו

לו, הרמב"ם, יהודי הוא, לא חסרים רופאים טובים מבני ישמעאל, מדוע אינך לוקח

רופא מבני עדתך? המלך, שאהב מאוד את הרמב"ם, צר לו, אך לא עמד בלחץ, של

כל הסובבים אותו, עד שהחליט בעצמו, לעשות מבחן מסוכן מאוד, בין הרמב"ם,

לבין גדול רופאם של הישמעאלים. קרא המלך לשני הרופאים המלומדים ואמר להם:

כל אחד יכין רעל לחברו, וחברו ישתה ומי שימצא מזור ותרופה לנפשו, ניצל, חברו

ימות מן הרעל והוא יהיה רופאי. קבע המלך גורל בין שניהם, מי יהיה הראשון ויצא

שהרמב"ם ביום ראשון, צריך לשתות מן הרעל, של הרופא הישמעאלי ואם ישרוד, ע"י

תרופותיו, הוא יכין את הרעל לרופא הישמעאלי. כל המדינה הייתה מתוחה בציפייה,

למבחן האכזר.

הרמב"ם, אסף קומץ מתלמידיו הבכירים, וציווה עליהם, שאחרי שישתה מן הסם,

מיד ישכיבוהו על הקרקע, שדמו לא יזרום עליהם, והרעל לא יתפשט בגופו, ויביאוהו

לביתו, ויכין סממנים ומרקחות, אשר ישקוהו, ובתפילה להשם, שיינצל מן הגזירה

הרעה.

הגיע היום המיוחל, השקו את הרמב"ם, תלמידיו השכיבוהו על הקרקע, ואחרי זמן

מועט, הריצוהו לביתו. הישקוהו מן הסממנים והמרקחות, אחרי יום, הוטב לו.

הגיע זמן הרמב"ם, להשקות את הרופא הישמעאלי. הישמעאלי, פחד, פחד נורא.

ימים לפני כן, התחיל לשתות תרופות וסממנים שונים, בציפייה, שהוא מכין את גופו,

להתמודד עם הרע ביותר. הרמב"ם, נכנס למטבח בית המלך, לקח שני מלפפונים, שתי

עגבניות, קצת פלפלים והרבה תבלינים, עירבב והכין משקה בצבע מפחיד.נכנס, לפני

המלך וכל השרים וכל העומדים מן הצד, והשקה את הרופא הישמעאלי.

הישמעאלי, היה מבוהל, כל גופו היה רועד, כשגמר לשתות, התמוטט מרוב פחד.

תלמידיו, השקוהו תרופות מרובות, הרימו אותו ולקחוהו, בבהלה, לבית החולים. אחרי,

כשבוע ימים, הרופא הישמעאלי, עדיין לא מת, אך כל גופו היה כחוש. אוכל כבר לא

אכל, מפחד, שכל אוכל, הוא מרכיב סופי לרעל, ורק חלב היה שותה.

כשהרמב"ם פגש אותו, שאלו: האם אתה שותה חלב? מהפחד, שמא החלב, הוא

המשלים לרעל, נפל הרופא הישמעאלי ומת. קרא המלך, לרמב"ם ושאלו, מה הרעל

והסם המיוחד אשר הכין? ענה לו הרמב"ם: לסם קוראים, סם הפחד, אף רעל לא

הכנתי לו. הפחד שפחד, הוא שהרג אותו.

צריך לדעת, פחד, הוא טוב, אך צריך לדעת איזה פחד. פחד, שמשתק את האדם,

לא לפעול ולא לעשות מאומה, הוא פחד רע מאוד. אך, פחד, שגורם לאדם, זהירות,

הוא פחד טוב. צריך לפחד, אבל פחד של זהירות.כאשר, עולה בליבו של האדם, פחד,

יידע, שיש בו עוונות ומעשים רעים, כמו שחז"ל אמרו: "פחדו בציון חטאים". מתי,

שבלב יהודי, מכונן הפחד, סימן שיש בו חטאים. צריך לחזק את הלב באמונה בה',

"והעיקר לא לפחד כלל". יסוד גדול, בעבודת ה': מתי שנכנס בלב האדם, פחד, מכל

דבר בחיים, מייד, יחשוב בנפשו ויקשור, את הפחד הזה, לפחד בהשם ויראת ה' ואז,

הוא מתקן את נפשו וגורם, נחת רוח לפני ה'. יראה, צריכה להיות מהקב"ה, מצדיקים

וזוהי, יראת הרוממות "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי שבטך

ומשענתך המה ינחמוני" הנחמה, היא האמונה בריבון העולמים.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה