חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות ע · עיקר וטפל / העולם הזה כפרוזדור
העולם הזה, זה רק פרוזדור, והרבה אנשים, לוקחים את העולם הזה, כעיקר אך
טעות היא בידם, כאשר האדם מבין בדעתו, שכל הסובב אותו ביום - יום, זהו פרוזדור
ולא טרקלין, חייו קלים יותר, מובנים יותר.
ידוע המעשה בבעל שם טוב, אשר אחד מעשירי העיר מז'יבוז' בא לפני הבעש"ט
ואמר לו, נוסע אני לעיר פלונית ומבקש את ברכת הרב. אמר לו הבעל שם טוב:
כשתגיע לעיר, תיכנס לרב בער מלמד, ותפרוש עליו את ברכת שלומי. חשב אותו
עשיר, שרב בער מלמד, שמו, בער ומשפחתו, מלמד ובוודאי, איש חשוב מחשובי
העיר.
כשהגיע לעיר, מייד, במצוות רבו, חיפש את ביתו של הרב בער מלמד. לא הבינו
את מי מחפש, אין בעיר הזו אדם בשם רב בער מלמד, אמר גבאי בית הכנסת.
אחרי כן, שאלו: אולי אתה מתכוון לרב בער, מלמד הילדים? הוא היחיד בשם
בער בעיר. הלך העשיר לביתו של רב בער, ומצא בית שבור, קורות עץ המונחים על
הקרקע, זה הכסאות, קורה מוגבהת, זה השולחן, עוני עצום, בבית, יושב אדם, עם אור
בפנים ולומד עם ילדים, תורה.
עמד אותו עשיר בצד, והיה מתבונן והרגיש רוממות הנפש גדולה, כשסיימו הילדים
את משנתם, התפנה רב בער לאותו עשיר ושאלו: האם חפץ אתה בדבר? ענה אותו
עשיר: הבעל שם טוב שלח אותי לדרוש בשלומו. שמח רב בער, וביקש מהרבנית,
שתכין סעודה.
בכמה רגעים, היה על השולחן, כלים פשוטים ביותר, וקצת מים עם חתיכות לחם
ובשמחה, ובדבקות ובאהבת ה', ביקש רב בער מהעשיר, שיאכל עימו, אך העשיר
נרתע לאחור. שאלו רב בער: מדוע נרתע? ענה ואמר לו: מזועזע אני ממראה הבית,
הכלים הפשוטים ביותר והעוני והדלות, אני רגיל בביתי, בית מפואר ביותר, כלים
עשויים מזהב ואוכל, אשר טובי המבשלים, מבשלים לכבודי.
ענה לו רב בער: כשכבודו נוסע בדרך לענייני עסקיו, האם לוקח איתו את המבשלים,
הכלים את כל ביתו המפואר והגדול, או, מסתדר עם מה שיש בלכתך בדרך? ענה
העשיר: מסתדר אני בכל מה שיש בדרך. אמר לו רב בער: גם אני הולך בדרך, החיים
בעולם הזה, הם הדרך, הבית שלי הוא בעולם הבא, ושמה, וודאי יש לי כלים מזהב,
בית מפואר וכל טוב לא חסר לי בו.
צריך האדם לשים מול עיניו, העולם הזה הוא פרוזדור ואסור לנו לשנות את
היוצרות, ואת הפרוזדור, לעשות לטרקלין ולעיקר, ואת העיקר, לעשות לטפל. בעוונות
הרבים, השטחיות והאהבה עצמית, הרסה וכילתה כל חלקה טובה והרבה אנשים,
אשר היו תמימי דרך, אשר עליהם אמר דוד "אשרי תמימי דרך", התאווה והשטחיות
וההשפעה, השחיתה את נפשם, והגיעו לשפל, אשר מי ישורנו.
ערב שבועות, הוא זמן של תשובה, זמן של לתקן ולחזור, להבין שאנו בפרוזדור -
ורואים בגדולתו של דוד מלך ישראל, שבכל גדלותו ורוממותו, כל חייו, היה חי כאורח,
וראה את חייו, כפרוזדור ולא כעיקר.
נשתדל להכניע את ליבינו ולתקן את נפשנו, חס ושלום, לא על ידי עצבות. וידוע
המובא בספרים הקדושים: כל העושה תשובה בעצבות, בא לידי עבירות חמורות. אלא,
נעבוד את ה' בשמחה. אך, אל לנו לטעות בשמחה, לערבבה בקלות ראש ובליצנות.
וגילו ברעדה. הרעדה מה' יתברך, תהיה מנת חלקינו ונשים מול עינינו, להיזהר, זהירות
חמורה ביותר, מן הלשון הרע. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו - כל דבר רע,
שאדם מדבר, מרחיק אותו מהקדוש ברוך הוא - ושמור הרע הזה וצפון בכפל כפליים,
לא ימות מן העולם, עד שישלם, הוא ובני ביתו וכל הנלווים אליו.
וכבר אמר דוד המלך "יכרת ה' שפתי חלקות לשון מדברת גדולות" לכן, מה יעשה
אדם אשר חטא בלשונו, איך יתקן את העוול והנזק אשר עשה? יכניע את ליבו לפני
בוראו ויעשה תשובה, מעומק נפשו וכח התורה יגן עליו והוא רחום, יכפר עוון.