אור ברסלב
חזון ישעיהו אות ע › עבודה / מתוך סיפוק ונחת ממעשה ידינו

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות ע · עבודה / מתוך סיפוק ונחת ממעשה ידינו

אות ע

הנה כאשר מתבוננים בשעבוד של בני ישראל במצרים, רואים אנו דבר מופלא,

נאמר בפסוק )שמות א,יג-יד( "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. וימררו את חייהם

בעבודה קשה". בפשטות מובן, שעבודת פרך ועבודה קשה, היא מלאכת כפיים קשה

ומיגעת, המפרכת ומשברת את גופו של האדם.

אך הגמרא דורשת במסכת סוטה )יא,ב( אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן,

שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים.

ולכאורה קשה, מדוע נחשב שהמצרים 'מררו' את חיי בני ישראל בעבודה, על

ידי שהחליפו מלאכת נשים לאנשים, שהרי האיש מורגל בעבודה גופנית יותר קשה

משל האשה, ובוודאי בשביל הנשים היתה עבודת הגברים מלאכה קשה ביותר, ולכן

נחשב להן שינוי זה למרירות והכבדת העבודה. אבל מה שהחליפו המצרים את עבודת

הנשים ונתנוה לאנשים, למה נחשב לאנשים לעבודה קשה ולמרירות בחייהם, הלא

מלאכת הנשים קלה משל האנשים, ואדרבא כל אדם ישמח אם יורידו מעליו את עול

עבודתו הקשה וישימו עליו מלאכה קלה יותר, ומדוע נקרא שמררו המצרים את חיי

בני ישראל בעבודה קשה.

אלא מכח קושיא זו למדים אנו יסוד גדול בחיי האדם, שכל עבודה ומלאכה שאינה

רצויה ואהובה על האדם, ואפילו שהיא מלאכה קלה ומועטת, מכל מקום כיוון שאינה

לרצונו ולרוחו, חשובה היא לו כעבודת פרך המשברת ומפרכת את כל גופו של האדם,

ואף על פי שבפועל אינו עמל ויגע כלל. ולכן נחשב שהמצרים מררו את חיי בני

ישראל בעבודה קשה, ואף על פי שנתנו לאנשים לעבוד את עבודת הנשים, ונמצא

שהקלו את משא עבודתם, בכל זאת היתה העבודה הזאת מרה וקשה לבני ישראל,

כיוון שעשו את מלאכתם כנגד רצונם ושלא מדעתם. וכאשר אדם עוסק במלאכה

שאינה רצויה לו, ממילא אינו רואה ברכה בעמלו ואין לו סיפוק ונחת ממעשה ידיו, וזה

העמל הקשה ביותר שיכול להיות. וזהו יסוד וכלל גדול ועיקרי בחיי האדם ובעבודתו

הגשמית והרוחנית.

וכן ידוע, שחשבון הגלות של ארבע מאות שנה, שאמר הקב"ה לאברהם אבינו

)בראשית טו,יג(: "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", החלה מלידתו של יצחק, והלוא

יצחק לא גלה מארץ ישראל וכן לא יצא מארץ ישראל כלל וכלל, בגלל גודל קדושתו

ושהיה עולה תמימה, ואיך נחשב מחיי יצחק חשבון הגלות של בני ישראל.

אלא, כיוון שיצחק היה צריך לעבור בארץ ישראל ממקום למקום, והיה אצל

אבימלך, והפלישתים היו רודפים אותו ומצרים לו את צעדיו, נחשב לו הדבר לגלות,

וזה היה חלקו בגזירת "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". שמכיוון שהיה לו מורת רוח

במקום שהיה נמצא, אף על פי שהיה יושב בשלווה והעשיר מאוד, ומצא מאה שערים

בכל עסקיו, עד שהיו אומרים הבריות שעדיף זבל פרדותיו של יצחק אבינו ולא כל

כספו וזהבו של אבימלך. עם כל זאת היה נחשב כמו גר בארץ, וממנו מתחיל החשבון

של הגלות. כי כאשר אדם עושה מלאכה שאינה לרצונו או שהוא נמצא במקום שאינו

לרוחו נחשב לו כאילו נמצא ממש בגלות.

לכן כל אדם יהיה חכם ומשכיל, לגרום לעצמו שגם מלאכתו הגשמית וגם מלאכתו

הרוחנית יהיו אהובות עליו, ויעשה את מלאכת ה' בשמחה ובטוב לבב, כי כאשר עושה

האדם את מלאכתו בלא חשק ושמחה, הרי היא לו כעול גדול וכעבודת פרך.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה