אור ברסלב
חזון ישעיהו אות מ › מצוה / מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות מ · מצוה / מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה

מצוה / שלוחי מצוה אינם ניזוקים

מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, וזה יסוד גדול, כאשר האדם עושה מצווה

אחת, נגרר לעוד מצוה, וחס ושלום, כאשר האדם עושה עבירה נגרר לעוד עבירה.

וידע האדם, לרדת לשפל הנמוך ביותר בעבירות הקשות, זה לא בא ברגע אחד,

אלא לאורך זמן, מעבירה קלה, יורד ליותר קשה ויותר קשה, וכך עד שמאבד את כל

אשר לו בנפשו, ועושה את העבירות הקשות ביותר. אך בענייני מינות וכפירה, לא בא

הדבר בהדרגה, אלא מי שיש בו, או נכנס בו כפירה יורד ברגע אחד לעבירות הקשות

ביותר, בלא ירידה מדרגה לדרגה, אלא ברגע אחד מאבד את כל עולמו ויורד לדיוטה

התחתונה ביותר.

הגמרא במסכת קידושין )סו,א( מביאה מעשה בינאי המלך, שהלך לכוחלית שבמדבר

)שם מקום(, כבש שם שישים כרכים, בחזרתו, היה שמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי

ישראל והיה שם איש אחד, לץ לב, רע בליעל ואלעזר בן פועירה שמו, ויאמר אלעזר

בן פועירה לינאי המלך: לבם של פרושים עליך )שונאים אותך ואינם שמחים בהצלחתך(, אמר

לו: ומה אעשה לדעת שכך הוא הדבר שהרבנים לא שמחים בהצלחתי?! אמר לו:

תיקח את הציץ, אחד מבגדי הכהן גדול ותלבש אותו על מצחך. הלך ינאי ולבש את

הציץ. ראו את זה חכמים והעירו לו, אמרו לו: ינאי די לך מלוכה, כהונה תניח לכהן

גדול ולכהנים!

אמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך, להרוג את חכמי ישראל על מעשה זה. אמר לו

ינאי: ואם אעשה דבר זה, מה יהיה עם תורת ישראל?! אמר לו אלעזר בן פועירה: תורה

מונחת בקרן זוית, מי שרוצה יבוא ויטול. מיד נזרקה בינאי "אפיקורסות", קם ינאי

המלך והרג את כל חכמי ישראל, והעולם היה שומם מתלמידי חכמים ותורה הקדושה.

הנה, ברגע אחד, לא בירידה בהדרגה, אלא ברגע אחד שנכנס בו אפיקורסות, כפר,

והכל התדרדר לשפל הנמוך ביותר, להרוג את כל חכמי ישראל, להרוס את עם ישראל,

רגע שנכנס בו מינות אפיקורסות כפירה.

ולכן, צריך להיזהר מאוד מכפירה ואפיקורסות ולהתרחק מכל מי שריח אפיקורסות

יוצא ממנו, ולהתחזק, בכל הכח, באמונה בהקב"ה ובאמונה תמימה בהקב"ה ובתלמידי

חכמים, שהם שלוחיו של הקב"ה.

והנה, שמירת השבת היא כח לעמוד כנגד כל כוחות הכפירה, ומבצר ומחזק את

נפש האדם באמונה בהקב"ה, ובוודאי בשבת קודש הבאה עלינו לטובה, נחזק עצמנו

בקבלת השבת, כשעה לפני זמנה, נוסיף מחול על הקודש, ומיתוק הדין גדול, יבוא על

העולם כולו. כל מי שיודע ומבין ומרגיש את אשר הולך ובא. ואנו נעמוד גיבורים בפרץ

ונמתק הדינים על הכלל וכן על הפרט.

וידוע, כאשר האדם מת מן העולם נידון, ואם חס ושלום חטא וכו', הולך לגיהנום

ובגיהנום נמצא כל ימות השבוע, ובשבת קודש, יוצאים כל יושבי גיהנום לשני הרים

של שלג, לצנן את נפשם מאש הגיהנום, וביציאת שבת חוזרים לאש גיהנום, אך כל

עוד אחד מבני המשפחה, עדיין שומר שבת לא מוציאים את בן משפחתם מהרי השלג,

וכך ניצול מעוד זמן קשה בגיהנום.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה