אור ברסלב
חזון ישעיהו אות מ › מצוה / גודל כוח המצוה

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות מ · מצוה / גודל כוח המצוה

מסירות נפש / עשרה הרוגי מלכות

דע, שלכל מצווה יש כח גדול, וכל מצווה יכולה לפעול, פעולה גדולה בשמים, אשר

אין לשער ואין לתאר.

וידוע המעשה במחותנו של בעל הפני יהושע אשר שמו היה הרב בעריש, אשר

בעירו היה גר קצב גס רוח, מחוצף, מרוחק מאוד מהתורה הקדושה, אך מצווה אחת

היה מקפיד בה, בכל כוחו, והיא מצוות נטילת ידיים. על מצוה זו היה מוכן לתת כל הון

שבעולם לא להפסידה.

בהתקרב חג השבועות, שחט אותו קצב בהמה, בכדי שיהיה בשר לכל יושבי העיר

והנה נמצא, שהבהמה טרפה. צער גדול היה לכל יושבי העיר, איך יגיע החג ולא יהיה

בשר לחג? החליט הקצב לנסוע לעיר הסמוכה ולקנות בשר ולהביאו לעיר; לקח עימו

את משגיח הכשרות ונסע עימו לעיר הסמוכה.

בדרך תקף את הקצב רעב גדול, החליט הקצב לאכול את אשר הביא עימו, אך לא

היה עימם מים לנטילת ידיים וזו המצווה החשובה ביותר על הקצב. ביקש הקצב מן

המשגיח כשרות שימתין, משום שרוצה הוא להכנס לתוך היער לחפש מים לנטילת

ידיים. עמד המשגיח כשרות בכל לשון של בקשה, דרש מהקצב לא להיכנס ליער ואמר

לו: יודע אתה שהיער מסוכן ביותר ובפנים שודדים ורוצחים מסוכנים וחיות רעות אל

תעשה זאת. אמר הקצב: על נטילת ידיים מוכן אני למסור את נפשי ונכנס ליער. אחרי

כמה רגעים שמע המשגיח צעקה קשה ומרה מאוד בתוך היער. מיד ברח לעיר.

בבוקר אמר לכל יושבי העיר את אשר היה, וכולם, כאיש אחד, באו לחפש את

הקצב כשנכנסו לתחילת היער מצאו את גופתו של הקצב בביזיון גדול. בני משפחתו

לקחו את גופת הקצב לקבורה.

והנה, בחג שבועות, בעת אשר עסק הרב בעריש בלימודו, התקשה הרב בעריש

קושיה גדולה בגמרא באחד מן התוספות, ולא ידע תשובה. והנה, פתאום, רואה

שעומד מולו בבית המדרש הקצב; הרב בעריש לא ידע על מות הקצב ועל כל אשר

היה איתו, ואיך שבא לדבר עם הרב בעריש דחה אותו הרב בעריש משום שידע מה יש

לקצב לומר, רק דברי ליצנות, בלע וקלות ראש. אך הקצב עמד ואמר אל הרב בעריש:

אתה רב של העיר ונשלחתי מישיבה של מעלה לשאול אותך שאלה. ענה הרב בעריש

ואמר אם נשלחת מישיבה של מעלה, יש לי שאלה בתוספות תענה לי תשובה עליה.

והנה, נעלם הקצב לכמה רגעים וחזר עם תשובה; הזדעזע הרב בעריש מהעניין ושאלו:

מה השאלה אשר נשלחת מישיבה של מעלה, לשאול אותי? עמד וסיפר אל הרב

בעריש, כשהגיע לישיבה של מעלה רצו לדונו כאדם אשר מסר את נשמתו על קידוש

ה', אך המקטרגים, מקטרגים ואומרים שכל חייו חטא וחי חיים לא הגונים, ואי אפשר

בשביל מצווה אחת, לזכות לעולם הבא, לכן החליטו בישיבה של מעלה, לרדת ולשאול

את המרא דאתרא, הרב בעריש, מה דינו של הקצב ומה שיפסוק יהיה מקובל בשמים!

מיד, פסק להלכה רב בעריש, שהקצב על מסירות נפשו על נטילת ידיים, מגיע לו

חיי עולם הבא, יחד עם כל אותם שמסרו את נפשם על קידוש ה'. ובאותו רגע, נעלם

אותו קצב. ומסופר שבגמרא של הרב בעריש עם אותו תוספות אשר הייתה לו קושיה,

כתב הרב בעריש: זו הקושיה וזה התשובה שענה לי הקצב מהשמים וזה הסיפור.

הנה כח של מצווה אחת, להיכן יכולה להוביל את האדם!

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה