חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות מ · ממון / יתנהג בחומרה כלפי עצמו ובקולא כלפי אחרים
ישנה שאלה קשה בחיים, אשר הרבה אנשים מתחבטים בה ואינם יודעים, איך
לחשוב, איך לפעול ואיך להשקיט את מצפונם. וככל, שהימים עוברים, והחיים, נהיים
חיים יותר מורכבים ויותר מאכזבים.
והרבה מן היסודות, אשר היו מקודשים, מדורי דורות, נחרבים ומתפרקים מול
עינינו. השאלה הזו, נהיית קשה, מיום ליום והיא: איך לדעת האם החבר הידיד העובד
האדם שעומד למולך, האם יהיה נאמן בחיים וידע למסור נפש בזמנים ובמצבים
קשים? או ונוסף הוא על אוייבינו וממנו תהיה הצרה והבעיה החמורה והקשה. איך
לבחון ולדעת את נאמנות האדם?
ואפשר לפרש ולתרץ קושיה והתלבטות קשה זו, ע"י דברי הגמרא: הגמרא מספרת
על רבי חנניה בן תרדיון, אשר היה הולך ומקהיל קהילות ומלמד תורה, ממקום למקום
ובאותה תקופה, הרומאים, גזרו גזירות קשות על עם ישראל ואסרו באיסור מוחלט
את לימוד התורה. ומי שלמד תורה, וקל וחומר, לימד תורה, היה מוצא להריגה.
ורבי חנניה בן תרדיון, לא הפסיק, רגע אחד ובכל כוחו, הלך מעיר לעיר ולימד
תורה.
פגש אותו, באחד הימים, אחד מזקני התנאים, רבי יוסי בן קיסמא ואמר לו: מדוע
אתה מסכן את חייך? האם אתה לא פוחד שהרומאים יתפסו אותך? ענה לו רבי חנניה
בן תרדיון: מן השמים ירחמו.
ענה לו רבי יוסי: אני אומר לך דברי טעם ואתה, עונה לי "מן השמים ירחמו". שוב
ענה לו: מן השמים ירחמו. אמר לו רבי יוסי: אולי יש לך איזה סוד, של מצווה גדולה,
אשר עשית, שאתה בוטח בה ואינך פוחד מן הרומאים ולכן תשובתך, מן השמים
ירחמו. ענה לו רבי חנניה: כן, היה לי כסף בשני כיסיי, באחד, כסף של צדקה ובכיס
השני, כסף פרטי והכסף התערבב, לא עשיתי דין וחשבתי מה שלי ומה לא, אלא,
לקחתי את הכל ונתתי לצדקה.
אמר לו רבי יוסי: מחלקך יהיה חלקי, מגורלך יהיה גורלי וכו'. לא עברו ימים,
הרומאים, תפסו את רבי חנניה בן תרדיון מלמד תורה, לקחו ספוג רטוב הניחו על ליבו,
לקחו ספר תורה וגילגלו את הספר על גופו וכך זרקוהו לתוך כבשן האש.
הגמרא הזו, הייתה תמוהה במשך שנים רבות, מה הדין ודברים, בין רבי יוסי בן
קיסמא לרבי חנניה בן תרדיון? הרי בכל הדורות, היו מצבים קשים שנלחמו בדרכים
שונות ומשונות, נגד היהדות ונגד התורה ותמיד הרבנים והצדיקים, מסרו את חייהם
על התורה ולא ירפו. וגם כאשר הוציאו אותם להורג, לא נכנעו לאף גזירה נגד התורה.
אם כך, מה רבי יוסי בן קיסמא אומר לרבי חנניה בן תרדיון?
אלא יסוד גדול - רבי יוסי פחד שהרומאים יתפסו את רבי חנניה ויענו אותו, עינויי
הגוף, קשים מאוד ויכפו אותו לכפור, חס ושלום, באלוקי ישראל, שכך יראו כל המון
העם את הרב הגדול, חס ושלום, כופר ויחליש את היהדות ואת האמונה בהשם. ומזה
פחד רבי יוסי בן קיסמא. אך רבי חנניה בן תרדיון עונה לו: עמדתי בניסיון הכסף, כסף
פרטי וכסף של צדקה - ויתרתי על הפרטי ומסרתי את הכל לצדקה וזה יסוד לכל
החיים. אדם הנאמן בענייני ממון, ימסור את החיים ויהיה נאמן בכל עניין.
ומי שלא נאמן בענייני ממון, ודין פרוטה כדין מאה, יבגוד ישקר יכפור יעליל
עלילות ואף את יהדותו ימיר תמורת הנאה ואף הקטנה ביותר.
וזוהי התשובה והבדיקה לכל אחד ואחד. תבדוק את שותפך את חברך כל אדם,
אשר אתה רוצה לתת בו אמון, בעניין אחד, בעניין ממון. אם יהיה נאמן בממון, יהיה
נאמן בכל עניין ומי שלא נאמן בעניין ממון, וקל וחומר, בממונו של הקב"ה, סימן,
שנשמתו היא מהנשמות העשוקות, הבזויות והנבזות ושומר נפשו ירחק מהם. ומי
שבנקל בפניו לעבור על אחד מעשרת הדיברות: "לא תגנוב" בקלות, יעבור על "לא
תנאף" ל"אנוכי ה' אלוקיך", ל"זכור את יום השבת לקדשו" ואף, אם ראית רשע,
שהשעה משחקת לו, כי לא לנצח ובסופם "שם רשעים ירקב לדראון עולם".
לכן, יזהר האדם, לא לעשות דין לעצמו, משום שאדם קרוב אל עצמו ומתיר
לעצמו היתרים ובכל עת בכל זמן ילך בחומרה כלפי עצמו ולא לקולא. וכך, אמרו חז"ל
בעניין מאזניים אשר שוקל ומודד האדם תמיד המוכר צריך ליתן יותר במשקל לקונה.
להיזהר להיות תמיד מן הנותנים ולא מן המקבלים.
לפני שנים רבות שמענו ממו"ר זקננו רבנו רבי מאיר אבוחצירא, בשבוע האחרון
לפני פטירתו, מעשה, אשר צריך לשימו נר לרגלינו: במלכות גדולה נגנב למלך,
מהאוצר, תכשיט היקר לו ביותר, המלך כעס כעס גדול, וציווה מי שיתפס גנב, מייד
יוציאוהו להריגה.
ראש הכמרים הלך והסביר ושכנע את המלך, שאחד מראשי הקהילה היהודית הוא
שגנב. המלך, מבלי לחקור ולדרוש, בכעס גדול, ציווה להוציאו להורג. מיד עושי דברי
המלך, יצאו והביאוהו לכיכר העיר, לקיים את דת המלך. לפני הוצאה להורג, ראה,
המוצא להורג, היהודי, את ראש הכמרים הולך ונזהר בצעדיו, לא לדרוך על נמלים,
הצביע המוצא להורג על ראש הכמרים וצעק: הוא גנב!!!
המלך הזדעזע, שלח מייד רצים דחופים לביתו, חיפשוהו ומצאו את האצר בביתו.
מייד המלך הפך את הדין ואת המוציא שם רע הוציאו להורג, ואת היהודי, לחופש.
שאלו המלך: איך ידעת שהוא גנב ענה ואמר לו: בבית אבי לימדוני, להיזהר מן
הצבועים שמראים עצמם נזהרים לא לדרוך על נמלה ומראים יושר ומוסריות גדולה
- הם האנשים אשר תוכם אינה כחיצוניותם וקלקול וריקבון היא מנת חלקם. וזוכרים
אנו את דברי רבי מאיר זכרונו לברכה. כל אדם, שיותר מידי מראה פרישות ודקדקנות,
לבדוק טוב, מה קורה בפנים.