חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות מ · מידות / קנאה
חז"ל אמרו: הקנאה התאווה והכבוד מוציאה את האדם מן העולם.
צריך כל אדם לחזק בנפשו את דברי חז"ל: "רקב עצמות קנאה". קנאה, היא
הגורמת לרקב עצמות האדם והיא החולי הקשה ביותר מכל המחלות אשר יכול
לחלות בהם האדם.
ונבאר הדברים, עפ"י יסודות ומאמרי חז"ל: הגמרא במסכת בבא מציעא מספרת:
רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי חיפש עבודה ומצא מלאכה, להיות משוטרי בית
המלוכה אשר מלאכתם לעמוד על כל הפשעים הנעשים בממלכה. וכך, החל רבי
אלעזר לפעול. באחד הימים פוגש את רבי אלעזר אדם וצועק לעברו: אתה חומץ בן
יין. אתה, רבי אלעזר ח"ו, חומץ, ואביך, רבי שמעון בר יוחאי, הוא יין. הקפיד עליו רבי
אלעזר ותפסו ומסרו למלך והוציא אותו להורג בתלייה.
אחרי זמן, הצטער רבי אלעזר, אולי גרם עוול לאדם. הלך וחקר ודרש אחריו ומצא,
שאותו מוצא להורג, בעל נערה מאורסה ביום הכיפורים. עמד רבי אלעזר ואמר:
"שישו בני מעיי שישו" אם הספקות שלכם כך. הוודאי שלכם קל וחומר. לאחר זמן,
מספרת הגמרא, הלך רבי אלעזר, חתך חתיכה מבטנו והניחה בשמש, במשך חודשיים,
כל חודש תמוז וכל חודש אב - זה מעשה אחד, המובא בגמרא.
עוד מעשה, המובא בגמרא: כשרבי אלעזר, עמד להיפטר מן העולם, ציווה את
אשתו: לכשיפטר, לא תגלה לשום אדם שאיננו בין החיים יותר. נפטר רבי אלעזר,
אשתו העלתה את גופו לעליית הגג. וכך, במשך למעלה מעשרים שנים לא קברו אותו,
אף אחד לא ידע על מותו. באחד הימים, ראתה תולעת באוזנו והצטערה צער גדול,
בלילה חלמה את רבי אלעזר, אשר אמר לה: לא תצטערי, פעם אחת שמעתי לשון
הרע, על תלמיד חכם ובזה בא עונשי.'
אחרי זמן, אשת רבי אלעזר, אשר יחסיה לא היו תקינים עם אחת השכנות,
התווכחה עימה ועמדה השכנה וצעקה וגידפה: בעלך מת ואפילו לוויה לא עשית לו.
כיוון שיצא הדבר, עוף השמיים יוליך את הקול, נודע הדבר לחכמים, אשר שאלו ודרשו
היכן רבי אלעזר. ואז הבינו, שרבי אלעזר יותר מעשרים וכמה שנים לא נראה. באו
לאשתו והבינו שלא בין החיים הוא וקברוהו בלוויה גדולה בכבוד הראוי לו במערת רבי
שמעון בר יוחאי. וקשה להבין את שתי המעשיות המובאים על רבי שמעון בר יוחאי?
א. מדוע חתך חתיכת מבשרו ושמם בשמש, בחודשים תמוז ואב, שהם החודשים
החמים בשנה, בעליית הגג?
ב. ועוד, הלכה פסוקה היא, כל אדם בן ישראל שנפטר מן העולם, צריך לקוברו
בקבר ישראל, ומדוע רבי אלעזר ביקש שלא יקברו אותו?
אלא, עפ"י דברינו. שהקנאה התאווה והכבוד, מוציאים את האדם מן העולם ועוד
"רקב עצמות קנאה" - מי שיש בו קנאה עצמותיו מרקיבים. ומזה פחד רבי אלעזר,
שמא הרג את אותו אדם על זה שקרא לו "חומץ "בן יין". ואז קינא את קנאתו
ועצמותיו ובשרו צריכים להרקיב, משום "שרקב עצמות קנאה לכן ביקש לשים בשר
מבשרו בחודש תמוז ואב שאלה החודשים החמים בשנה למבחן, אם ירקיבו סימן
שיש בו קנאה, אם לא ירקיבו מעשיו טהורים בלי קינאה. וכך, לפני מותו כל מי שמכיר
את מסכת חייו של רבי אלעזר, היה יכול לתמוה ולשאול, אולי במקום פלוני היה
קינאה של רבי אלעזר או הקפדה. לכן, להוריד לזות שפתיים, שכל מעשיו היו בלי
קינאה, ביקש להשאיר את גופו בלי לקבור, למען יראו שכל מעשיו היו דרך ישרה
ודרך הגונה לשם שמיים ואין אצלו דין של "רקב עצמות קינאה".