חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות מ · מידות / המעביר על מידותיו מוחלין עוונותיו
מסופר על מו"ר זקנינו ר' מאיר אבוחצירא זצוק"ל שהיתה לו מגירה, ששם היה
שומר את כול החפצים של ימים נוראים: שופרות קופסא של האתרוג, טלית של
ימים נוראים, ואפילו המניפה של הרוח שהיתה תמיד בידו של ר' מאיר, היתה מניפה
מיוחדת של ימים נוראים ואחרי ט"ו באב, היה פותח את המגירה והיה מסתכל על
החפצים והיה בוכה ואומר, יום הדין מתקרב ואימה וחרדה היתה אוחזתו.
בדורות הקודמים, היה לנו על מי להישען על חסידים וצדיקים טהורים ופרושים,
אשר נטעם הקב"ה, בכול הדורות, אך אנו בדור יתום ואין לנו על מי להישען אלא על
אבינו שבשמים ונחפשה דרכינו ונשובה אל ה'.
וכאשר האדם, בצוק העיתים לא יודע את נפשו מחפש קיצורי דרך וסגולות איך
למתק את הדין ולקצר את התלאות ולהגיע מהר למקום מבטחים.
וסגולה גדולה ישנה, לכפרת עוונות והיא בלי תעניות ובלי סיגופים והיא מובאת
בגמרא ראש השנה יז' אמר רבא כול המעביר על מידותיו )שאינו מדקדק למצערים אותו
ומוחל וסולח(
מעבירים לו על כל פשעיו )אין מהשמים מדקדקים על מעשיו( שנאמר )מיכה ז'( "נושא עוון
ועובר על פשע" למי נושא עוון למי שעובר על פשע.
והגמרא מביאה מעשה: רב הונא בנו של ר' יהושע חלה מאוד, בא רב פפא לבקרו,
מצא שהוא חולה מאוד, אמר לקרוביו תכינו לו תכריכים כי סופו קרב. לבסוף הבריא.
התפעל ר' פפא שאלו מה קרה איתך? אמר לו רב הונא מיתה נגזרה עליי אלא מצאו
בשמים שאני מעביר על מידותיי ואין אני מדקדק על מי שפוגע בי, לכן האריכו ימיי.
וכן, ידע האדם, כשמעביר על מידותיו, תפילותיו מתקבלות בשמים והגמרא
במסכת תענית דף כה' מביאה מעשה: היתה שנת בצורת קשה ולא ירדו גשמים, ר'
אלעזר ירד לפניי התיבה ואמר 24 ברכות ולא נענה. ירד ר' עקיבא ואמר: "אבינו מלכינו
אין לנו מלך אלא אתה" "אבינו מלכנו למענך רחם עלינו" וירדו גשמים היו אנשים
מרננים, שר' עקיבא, גדול מר' אלעזר. יצאה בת קול ואמרה לא שזה גדול מזה, אלא
שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו. זה סוד שיתקבלו תפילותינו
ברצון להעביר על המידות.
הגמרא במסכת )מגילה כח(: שאלו את ר' זירא על שום מה הארכת ימים? מעולם לא
הקפדתי על בני ביתי.
והרמ"א כתב: לפעמים צריך לבוא על האדם צרה שהיא כפרת עוונות, או שתבוא
בבריאות או שתבוא בהפסד ממונו, או שתבוא בעילבון. יותר טוב לו לאדם שתבוא
בעילבון ולא בבריאותו ובפרנסתו. ומסופר על החפץ חיים שבאחד הימים מצאו אותו
בוכה, שאלו אותו תלמידיו מדוע הרב בוכה? ענה ואמר להם: אף אדם לא מעליב אותי
ואין לי במה לכפר על עוונותיי לא יכעס לא יקפיד ויעביר על מידותיו בכול כוחו.
מסופר על צדיק גדול, אשר היה עני ואסף פרוטה על פרוטה, בכדי לקנות טלית
קטן מהודרת והחייט, במקום לעשות חור אחד בטלית, עשה שני חורים ופסל את
הטלית. עמד אותו צדיק ואמר: איבדתי את כל ממוני ולהכניס יותר את ראשי לציצית
טהורה לא אוכל, אך להכניס ראשי בחור של כעס אינני רוצה.
ועל אותו צדיק מסופר, שבערב חג הסוכות בכל אשר היה לו, קנה אתרוג מהודר
כשאישתו שמעה שבכל כספו קנה אתרוג, אישתו כעסה וזרקה האתרוג ארצה. עמד
אותו צדיק ואמר: את האתרוג כבר הפסדתי ולא אכניס את עצמי להקפדות ולכעסים.
ולא משנה מה מעלתך, גדולתך ותפקידך, תמיד תדון את האדם לכף זכות ותמיד
תשתדל לא להקפיד וידוע הגמרא במסכת שבת דף ל': תמיד יהיה האדם ענוותן כהלל
ועמדו שני אנשים והתערבו כל מי שיעמוד ויכעיס את הלל הזקן יקבל 400 זוז. אמר
אחד אני יכעיסנו, אותו היום, שבת היה, והלל חפף את ראשו, הלך ועבר על פתח ביתו
ואמר בלשון גנאי על נשיא עם ישראל מי כאן הלל מי כאן הלל התלבש מיד ילל
ויצא לקראתו אמר לו: בני מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול אמר לו:
בני שאל; מפני מה ראשיהם של בבליים עגול? אמר לו הילל: שאלה גדולה שאלת בני
והתשובה שהמיילדות שלהם לא מומחיות.
הלך אותו אדם וחיכה שעה וחזר, שוב וצעק מי כאן הילל מי כאן הילל אמר לו
בני מה אתה מבקש? אמר לו: שאל בני. שאל: מדוע עיניהם של תרמודאים רכות?
אמר לו שאלה גדולה שאלת בני, מפני שגרים בחולות והרוח נושבת ונכנסת בתוך
עיניהם. הלך והמתין עוד שעה וחזר וצעק מי כאן הילל מי כאן הילל. התלבש הילל
ויצא לקראתו, שאל בני מה אתה מבקש. מדוע רגליהם של אפריקאים רחבות? אמר
לו: משום שרצים יחפים בחול וכו', אמר לו אותו אדם: שאלות רבות יש לי לשאול,
מתיירא אני שמא תכעס. נתעטף וישב לידו, כל השאלות שיש לך לשאול שאל. אמר
לו: אתה הוא הילל שקוראים אותך נשיא ישראל? אם אתה הוא, שלא ירבו כמותך
בישראל! שאלו הילל: למה? בגללך איבדתי 400 זוז !
כמה מוסר יש בדברי הגמרא, הילל הזקן נשיא עם ישראל, הגדול שבגדולים, ח"ו
מעלתו וגדולתו אינו מקלקלת אותו ונישאר עניו וצנוע.