חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות מ · מחשבה / רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום
טבע האדם הוא, שהמחשבות סוחפות אותו למקומות ומחוזות שונים, ואם לא
ישלוט הוא, על מחשבותיו, מחשבותיו יקחוהו, ברוב הפעמים, למקומות אשר, וודאי,
בשעת יישוב הדעת ובשעה שהיא, הוא לא היה רוצה להגיע אליהם.
לכן, צריך האדם, להיזהר ולהישמר, שהוא ישלוט על מחשבותיו ולא הם ישלטו
עליו. יש זמנים, שאין סיבה, להיות עצוב ודווקא, צריך להיות שמח, באשר נתן לו ה',
אך המחשבות לוקחות אותו לעצבות, לדאגה ליאוש ולראות הכל, הרע ביותר.
וכן, יש זמנים שהם לא זמנים של שמחה, אלא זמנים של יותר התבוננות ומרירות,
אך, המחשבות, לוקחות את האדם לשמחה מדומה. לכן, צריך לדעת האדם, שאחד
הדברים הקשים, אשר צריך לעמול עליהם קשה מאוד, זה ההשתדלות לשלוט על
דעתו ועל מחשבותיו.
ישנם שני דברים, אשר יש להם כח מכריע על המחשבה: האכילה, שאוכל האדם
וראיית העיניים. כאשר האדם ניזהר' שלא לאכול, אכילה גסה ולשמור על כשרות
ושומר עיניו, מדברים אסורים,
והמחשבות הפוקדות אותו, יותר מתונות, יותר קרובות לאמת, ופחות הורסות את
חייו. אין הרס יותר גדול, מהרבה מחשבות. דבר זה, גורם לאדם, חוסר החלטה, חוסר
יציבות, פוגע בשלום בית, פוגע בהחלטות האדם, מירמור ודאגה כל ימי חייו.
כאשר האדם נזהר ונשמר, מבער הרע מקירבו, המחשבות הם כמו גלים בים, הים
נראה שקט ובטוח, אך ברגע אחד, גלים גבוהים, עולים ומחריבים את כל היסודות,
אשר בנה לעצמו.
לכן, יפעל האדם בשני דרכים, גם יעמול ע"י שמירת האכילה והראיה - להקטין
את גובה הגלים, אשר לא יהיו גבוהים וחזקים. וגם, ע"י חיזוק האמונה בהשם יתברך,
בונה מבצרים חזקים, שאף גל לא יכול לעמוד לפניהם.
הרבה אנשים, בנו עולמות בדעתם, אך באו גלי המחשבות, ואיתם הדאגות, והרסו
כל חלקה טובה. אחרי שחיזק האדם, את אשר צריך לחזק ודבר זה, אינו חיזוק של
פעם בחיים, אלא עבודה יום-יומית, לבצר ולחזק ולהקיף, שומרים כל היום וכל הלילה.
ובאמונה חזקה בה', אפשר לעבור ולשרוד, את תקופות השפל ותקופות הגאות. וידע
האדם, שאין עצה ואין תבונה כנגד ה' ואין אדם נוקף אצבע למטה, אלא אם כן גזרו
עליו מלמעלה.
ומובא בחז"ל: ששלמה המלך, ידע שבתו, החביבה והאהובה, סופה להתחתן עם
איש כפרי, פשוט מפשוטי העם. הצטער שלמה, בתו של המלך הגדול בעולם, אשר
שלט בכל כדור הארץ, אף בחיות ובעופות, אשר ידע שפתם - וניסה, בכל דרך, לשנות
ולהעביר את רוע הגזירה.
כשראה, שלא עולה בידו, פחד מן היום, אשר דבר זה יקרה. נסע ללב ים והביא
עימו, פועלים רבים ובאי קטן, בנה מבצר עצום, עם חומות גבוהים, אשר אין שום
בריאה היכולה להגיע למקום שמור זה. וציווה על הנשר, שבכל יום, יבוא לארמונו
ויקח מאכלים רבים וכל מיני מעדני מלך, ויביא למבצר - קרא לבתו וסיפר לה, את מר
לבבו וביקש ממנה שתואיל בטובה, ללכת למבצר ולהיות שם, ימים רבים, עד אשר,
בשמים תתבטל הגזירה, ומזלה ייטב ותזכה להתחתן עם בן מלך.
קיבלה הבת את דברי אביה והוליכוה למבצר לגדול. כך, במשך ימים רבים, הנשרים
מביאים מביתו של שלמה המלך, את כל מחסורה.
עברו ימים, ועצת ה' היא תקום, איש כפרי ופשוט, הלך לו בדרכו, והלילה ירד
וגשם וקור גדול שררו במקום, חיפש מסתור והנה מצא, פרווה ועור גווית אריה, נכנס
בפנים, להתחבא מן הצינה, ונפלה עליו תרדמה.
נשר גדול עבר, וראה את הפרווה, הרימה ועף עימה, הרחק בים. אחרי זמן מרובה
של מעוף, התעייף, וחיפש מקום למנוחה. הנה, מרחוק, רואה מבצר גדול. בשארית
כוחו, הגיע למבצר, הניח את משאו ועמד לנוח.
התעורר, הכפרי בבהלה גדולה, לא הבין היכן נמצא, יצא במנוסה וחיפש מקום
מחבוא והנשר קם והמשיך במעופו.
בתו של שלמה, ראתה האדם, ואחרי ימים "ועצת ה' היא תקום" - כששמע
שלמה את הדברים, התפעל, כי אין עצה ותבונה כנגד ה'.
אף אנו נקטין את הגלים, נחזק את המבצרים, ונשים מול עינינו, את האמונה
בה' , רבות מחשובות בלב איש ועצת ה' היא תקום.