אור ברסלב
חזון ישעיהו אות מ › מוצאי שבת קודש / זמן פעמי הגאולה מתקרבים ובאים

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות מ · מוצאי שבת קודש / זמן פעמי הגאולה מתקרבים ובאים

מודעות / דעה בהירה

אמרו חז"ל: דאין בן דוד בא, לא בערבי חגים ולא בערבי שבתות, משום שבנות

ישראל כשרות, משתדלות בהכנת שבת ויום טוב ובכדי, שטרחתן לא תהיה לריק,

ציווה הקב"ה, שהמשיח והגאולה לא יבוא ויהיו בזמן זה.

ולכן, במוצאי שבת, רוח הגאולה והישועה חוזרת ובאה ונקפיד בכל כח, אפילו

בימים אלו, שהם ימי צער, להתחזק ולעשות המוטל עלינו בלילות מוצאי שבת קודש.

וידוע המעשה, על אחד מקדושי עם ישראל, שבאחד ממוצאי שבת של שלושת

השבועות, ציווה על תלמידיו, לא להרפות ידיים מעצב 'בין המצרים', אלא, לעשות

סעודת מלווה מלכה, ברוב עם הדרת מלך.

ולפנות בוקר, כשישבו האדמו"ר ותלמידיו פתאום, על השולחן נעמדה ציפור. רצו

התלמידים להשליכה החוץ, אמר רבם: השאירו אותה עימנו, מגולגלת בתוכה נשמת

צדיק גדול, אשר הקפיד בכל המצוות, קלה כחמורה, אך לא הקפיד במצוות מלווה

מלכה ושלחוהו בגלגול בציפור, להיות עימנו וללמוד איך לנהוג בסעודת מלווה מלכה

וזה תיקונו ושכרנו יהיה מושלם.

והנה כשיוצאים משבת, וודאי, נדבק בנו מקדושתה ורוממותה של השבת וידוע,

אשר נאמר בגמרא, על יוסף משיתא, אשר היה מפושעי עם ישראל: כשנכנסו הרומאים

להחריב את ביתנו, קבלה הייתה בידם, שאם יהודי לא יפרוץ ראשון ויכנס ויחלל את

בית ה', לא יעלה בידם להיכנס ולהחריב את בית היכלנו. עמדו וביקשו: כל יהודי אשר

יסכים ללכת ראשון, לפניהם ולהיכנס לבית המקדש, כל אשר ירצה יקח לעצמו מבית

אלוקינו.

עמד יוסף משיתא ונכנס ראשון ולקח לעצמו את מנורת הזהב, אשר הייתה

בבית היכלנו, שיופיה היה יופי שאין כדוגמתו בעולם כפתור ופרח וסמלה הוא סמל

חשוב בעמנו. כשיצא ובידו המנורה, אמרו לו: איש פשוט אתה ודבר זה אינו יאה לך,

השאירוה אצלנו ותיכנס שוב ותיקח דבר אחר. לא הסכים בשום פנים ואופן ובכה

ואמר: לא די, שציערתי את אלוקיי פעם אחת, אצערהו שוב?! עמדו והבטיחו לו,

הבטחות מרובות; יפטרוהו ממיסי המלך, יתנו לו כל ואולם, בפיו, רק משפט אחד:

לא די שציערתי את אלוקיי פעם אחת, אצערהו שוב ?! עמדו והזהירוהו באזהרות

קשות, שיענו אותו ואת בני ביתו ויוציאוהו להורג והוא בשלו, חוזר ואומר: לא די וכו'

עמדו הכובשים והוציאוהו להורג בעינויי הגוף והנפש, קשים ביותר ובבכי גדול, עמד

והצטער שציער את אלוקיו.

וקשה: איך בתחילה הסכים להיות הפורץ גדר ולעמוד ולעזור למחריבי ביתינו

ופתאום, מוכן לתת כל הון שבעולם ואף את חייו ולא לשוב על מעשיו? אלא, כשפעם

אחת היה בתוך המקום הקדוש, האוויר והקדושה, השפיעו עליו והכניסו בו אהבת ה'

וקירבה עצומה לריבון העולמים. כך, כוחה של שבת, כשעוברת על אדם שבת קודש,

מעין עולם הבא, יום שבת מנוחה - יש בנו, בנפשנו, כח עצום להתקרב למלכנו.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה