אור ברסלב
חזון ישעיהו אות מ › מודעות / דע את עצמך

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות מ · מודעות / דע את עצמך

מודעות / האדם צריך להכיר בכוחות עצמו

באחד מן העיירות באירופה היו נוהגים, שכל העשירים גרו מחוץ לעיר בבתים

מבודדים עם גדרות גבוהות, ומחוץ לגדר היה שומר מסתובב כל הלילה לשמור מן

הגנבים. באחד הלילות יצא מביתו אחד הצדיקים לעשות חשבון נפש בינו לבין בורא

עולם, והנה נפגש עם אחד השומרים אשר היה מסתובב ושומר על אחד הבתים. עצר

הצדיק ושאל את השומר: בשביל מי אתה עובד? ענה השומר: אני עובד בשביל אחד

העשירים של העיר, שומר על ביתו. כשסיים לענות שאל השומר את הצדיק: ובשביל

מי אתה עובד. באותו רגע ששאל את הצדיק, הצדיק הזדעזע והשאלה הייתה כחץ

לליבו של הצדיק.

השאלה נראית שאלה פשוטה ורגילה, אך פעמים רבות שאלות ודברים שנראים

רגילים ופשוטים, טמון בהם מוסר ותביעה חזקה ביותר וקושי גדול.

ענה הצדיק לשומר ואמר לו: כרגע איני עובד בשביל אף אחד.

הנה בדברים אלו טמון מוסר ולימוד גדול מאוד, האדם שקוע בחיים ומשועבד

לעבודה גשמית וחומרית, או מנוצל על ידי אחרים בעבודת כפיים, או מנוצל על ידי

תאוותיו אשר משועבד ועובד עבורם שנים רבות, או את כל או רוב חייו. אותו צדיק

הגיע לדרגה שאינו משועבד, לא בשביל אנשים בעבודות כפיים ולא בשביל תאוותיו.

וכדברי הגמרא )ביצה טז,א(: הבבלים טיפשים שאוכלים לחם בתוך לחם. וקשה, מה

איכפת לגמרא מדרכם של הגויים הבבלים, שיאכלו איך שרוצים ומה שרוצים, ומדוע

הגמרא מגדירה אותם טיפשים?. אלא אפשר לדקדק ולאמר עומק הדברים, לחם בתוך

לחם הוא, קמים בבקר עובדים קשה, כששואלים אותם מדוע עובדים קשה, עונים

ואומרים בכדי שיהיה לנו כסף לקנות אוכל, או כשרואים אותם אוכלים בגסות ותאוה

ושואלים אותם מדוע, עונים ואומרים בכדי שיהיה לנו כח לעבוד. אם כן, עובדים

בשביל לאכול, ואוכלים בשביל לעבוד. ולכן הגמרא אומרת טיפשים הם, וכך שיעבוד

האדם או עבודה אשר מנוצל בה או שתאוותו מנצלת אותו, כאותם בבליים, אך יש

שלב בחיי האדם אשר עובד על עצמו עבודה רבה שמנתק את עצמו מן השיעבוד הזה,

וכבר אינו עובד בשביל אחרים וגם לא בשביל תאוותו.

וזו השאלה הפשוטה של אותו שומר את הצדיק: ובשביל מי אתה עובד?. אותו

צדיק כבר לא עבד בשביל שום אדם וגם לא בשביל שום תאוה, ומפה אחרי שניתק

האדם את עצמו מעבודה בשביל תאוותו, מתחיל העבודה האמיתית בשביל הקב"ה.

אך מי יכול לעבוד ולאמר אני עובד לעשות נחת רוח לשם שמים ליוצרי.

וידוע המעשה על צדיק גדול שלפני מותו בכה בכי גדול, שאלו אותו מדוע, ענה

ואמר להם: פה יש לי מצוות ציצית לקיים, בשמים לא יהיה לי מצוות. עבודת הצדיקים

הייתה, לא בשביל שכר או נחת אלא לעשות רצון אבינו בשמים. וכך מצאנו שצדיקים

גדולים מכרו את עולם הבא שלהם תמורת אתרוג נאה, וכן בעיר שלא היה מקוה, עמד

אחד הצדיקים ואמר שמי שיתרום כסף לבנות מקוה, נותן הוא לו את עוה"ב שלו.

כשמתנתק האדם מתאוותו ומעבודה בעבור תאוותו, כל כוחו נהיה משועבד לעבוד

את בוראו. עמד אותו צדיק וביקש מאותו שומר שיעבוד אצלו. שאל השומר את אותו

צדיק: ומה תהיה עבודתי, ענה ואמר לו: עבודתך תהיה לשאול אותי, ואצל מי אתה

עובד?.

פה יש גם יסוד גדול, אפילו כל העולם עומד ואומר לך: צדיק אתה. תהיה בפני

עצמך כרשע, וגם אם משמים יאמרו לך שצדיק אתה, תאמר לעצמך זה היה ברגע

הקודם, אך הרגע נפלתי ואיבדתי את כל המעלה אשר הייתי בה. וזה דבר שצריך

להזכיר בכל עת וזמן משום שהיצר דואג להשכיח מהאדם את האמת, ונותן לאדם

לשקוע במחשבות אשר נוחות לאדם.

דוד המלך, כל חייו היה תלוי מול עיניו את המקל והתרמיל שלו בכדי שיזכרם בכל

עת וזמן, לזכור מאין בא.

ובכל עת אנו זוכרים, לפני כשמונה שנים היינו במשרד של אחד מהצדיקים

האהובים עלינו ביותר, ירא ה' וסר מרע, תמים עם ה', וידידנו הוא ממש מל"ו צדיקים

של הדור, בתמימותו הגדולה ובמסירותו לה' ולישיבה הקדושה, וזכה שהבית מדרש

הגדול באשדוד על שמו. כשישבנו במשרדו, אחרי הדלת ראינו כובע שלובשים

הנוסעים על שני גלגלים ובגדים פשוטים ביותר, שאלנו אותו מה זה?, ענה ואמר לנו:

היום ה' הרחיב גבולנו ויש לנו כל, אך איני רוצה לשכוח מה עבדתי ואיך נסעתי בגשם,

בקור, בבושה, בצער. וכך לפני כל דבר גדול שאני עושה מסתכל על תמונת הרב ועל

מה הייתי ולהיכן הגעתי. וזה העבודה שביקש אותו צדיק מאותו שומר, להזכיר לו.

גם בין בעל לאשה, בין רב ותלמיד, בין חברים וכו', הזמן גורם לאדם לטשטש

את הדברים, וכשהדברים מטושטשים מגיעים לחורבנות גדולים ביותר, כל אדם צריך

לדעת מי הוא ומה הוא, ולא לחיות בהעתק של אחרים, ושדעתו תזוח עליו, וסוף כל

האנשים אשר דעתם זחה עליהם, אבדו את עולמם ויצאו מן העולם בחרפה גדולה.

על האדם לדעת כי "מעפר באת ואל עפר תשוב". לכל אדם יש את יעודו ושליחותו

בעולם, אשר צריך לעשותה באמונה וביושר עם בוראו, ולזכור את זה בכל עת וזמן.

וגם אם רואים שהדברים לא מסתדרים כמו שהאדם חפץ, לכל דבר יש עת וזמן, ומה

שהשכל לא עושה הזמן יעשה, יש עת לכל ענין ולכל דבר.

מובא על תלמיד אשר חיפש צדיק אשר יורה לו את האמת ודרך ה', משום שדברים

לא מסתדרים לו ולא קורים כפי שהוא חפץ ורוצה, הלך מעיר לעיר וממקום למקום

לחפש מורה דרך לנפשו, עד אשר הגיע לצדיק פשוט ונסתר, ישב ביום הראשון ובקש

כל היום סימן לדעת על מהלך החיים, הצדיק לא ענה לו, יום שני כל היום בכל רגע

עמד וביקש, הצדיק לא ענה, יום שלישי שוב כל היום חזר על בקשתו, הצדיק לא ענה

לו, ביום הרביעי כשדחק יותר מידי את השעה, ענה הצדיק ואמר לו: לך לעיר ותכנס

לשלושה החנויות הראשונות, הלך מהר במצוות הצדיק, חנות ראשונה ראה נגר הבונה

דברים מעץ, המשיך לחנות השניה מצא אומן המכין מיתרים, נכנס לחנות השלישית

ראה אדם המכין עבודות ברזל. לא הבין, חזר לצדיק ואמר לו: הייתי בשלושה חנויות,

הראשון, נגר, שניה מיתרים, שלישית רתך, ומה הלימוד על החיים?, ענה לו הצדיק:

זה הלימוד.

יצא התלמיד בפחי נפש, גם פה אחרי כל הטירחה אינו מבין מאומה. אחרי כמה

שבועות הלך להתבודד עם בוראו ביער מחוץ לעיר, והנה שומע נגינה מיוחדת, התקרב

למקור הנגינה ומוצא את אחד מן האנשים, אשר היה באחד מן החנויות עומד ומנגן

בכלי נגינה נגינות מיוחדות.

או אז הבין התלמיד את דברי הצדיק, בכדי להגיע לנגן, צריך לאסוף ולרכז ולחבר

את שלושת הדברים, נגר מיתרים, מתכת. יש את החנויות לכל אדם להצליח בחיים,

אך הוא צריך לחכות לזמן הראוי ולאסוף ולקנות את החלקים, וכך לחבר את כולם,

ונהיה כלי הנגינה המיוחד והטוב ביותר שיש.

לכן ישתדל האדם לקנות החלקים על ידי עמל וטורח ותפילות, ולחכות לזמן

הראוי לשמוע אל קול הנגינה המיוחד.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה