חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות ל · לב / הכל תלוי בלב
חז"ל לימדונו שהשעות שקדמו לקבלת התורה היו מיוחדות מאוד, והיה בהם
מעלה מיוחדת ונפלאה, וכמו שכתוב )שמות יט,ב(: "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני
ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר". ואמרו חז"ל, כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר
כל החניות במחלוקות ובתרעומת היו. וצריכים אנו להבין, מה היתה המעלה המיוחדת
של בני ישראל, במה שחנו ליד הר סיני 'בלב' אחד.
וכן יש להבין מה שאנו מזכירים בתפילה: אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו
ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל. ויש להקשות, מדוע מבקשים אנו מהקב"ה בינת הלב
כדי שנוכל ללמוד ולהבין את התורה, הלא בכדי להבין דברי תורה צריכים דעת ושכל,
שכידוע, שהאדם מרגיש דברים בלב, ובמוח האדם חושב ומחכים, ואי אפשר ללמוד
תורה עם הרגשת הלב, אלא על ידי המחשבה שמקומה במוח, ולכאורה היה ראוי יותר
לבקש, תן במוחינו להבין ולהשכיל.
מעין קושיא זו צריך להקשות גם על מה שאנו מבקשים בקדושת ובא לציון: הוא
יפתח ליבנו בתורתו, ויש להבין מהי פתיחת הלב שאנו מבקשים בכדי ללמוד תורה,
הרי הלב הוא לא הכלי ללימוד התורה, אלא הלימוד הוא עם המחשבה והמוח. ועם
הלב מרגישים אהבה ויראה להקב"ה, וכמו שאומרים שם: וישם בליבנו אהבתו ויראתו,
שהאהבה והיראה משכנם בלב, אבל החכמה מקורה במוח.
ונראה לבאר, שאמנם הבנת הלימוד היא על ידי המוח, אבל אם האדם לא יפתח
את ליבו כדי לרצות להבין, אזי גם אם יאמץ את מוחו בכל זאת ההבנה תהא מועטת.
כי חכמת התורה אינה כשאר חכמות העולם, ובכדי להשיג את חכמת התורה האדם
צריך להכשיר ולהכין את ליבו ואת רצונו, ובלא הכנת והכשרת הלב אי אפשר בשום
פנים ואופן לקנות את חכמת התורה. ומי שדעתו שפלה ורחוק הוא ממידת הגאווה,
על ידי כך מוכשר ליבו לקבל דברי תורה.
וזה מה שאנו מבקשים בתפילה על בינת הלב ופתיחת הלב, בכדי להכשיר ולהכין
את עצמנו ללימוד התורה, ואף על פי שבעזרת הלב לא לומדים, מכל מקום הלב
הטהור הוא השער והפתח להכנס ולהיות ראוי לשקוד על דלתי התורה.
לכן מדגישה התורה שבני ישראל חנו ליד הר סיני כאיש אחד בלב אחד, בלא שום
מחלוקות ותרעומות, אלא דעתם היתה שפלה ולא התגאו אחד על השני. ועל ידי
אחדות הלב שהיתה להם, עד שהיו ממש כאיש אחד, זכו להיות מוכנים ומוכשרים
לקבלת התורה, כי אלמלא שזכו למעלה של כאיש אחד בלב אחד, לא היו יכולים לקבל
את התורה.
וזה כוונת מה שאמר בעל ההגדה: אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה
דיינו. ולכאורה קשה, הלא כל תכלית יציאת מצרים היא בכדי לעבוד את האלוקים על
הר סיני, ואם כן מה שייך לומר אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו, הרי
לא די בכך, ומה התועלת להתקרב להר סיני בלי לקבל את התורה.
אך לפי המבואר, שבשעה שבני ישראל התקרבו להר סיני זכו למעלה הגדולה של
כאיש אחד בלב אחד, ועל ידי כך הוכשר ליבם לקבל את התורה, אם כן, גם אם לא
היינו מקבלים בפועל את התורה דיינו, שהרי ע"י הקירבה להר סיני זכינו לקבל את
הכנת הלב בשביל עסק התורה, וא"כ נמצא שזכינו במעלה שלא היתה לנו קודם, וע"י
הכשרת הלב היינו יכולים ללמוד ולעסוק בתורה אף על פי שלא קיבלנו אותה, כשם
שהאבות הקדושים עסקו בתורה וקיימו את המצוות גם בלי שקיבלו אותה. ואמנם
גדול המצווה ועושה, אבל בכל זאת יש מעלה ויתרון ע"י שהתקרבנו להר סיני, במה
שהלב כעת מוכן ומוכשר ללימוד התורה, ואז אפשר לקנות באמת את דברי התורה.
וזה מה שאמרו חז"ל )עירובין נג,א( אמר רבי יוחנן, ליבן של ראשונים כפתחו של
אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא נקב מחט סידקית. והיינו, כל מה
שזכו הראשונים לתורה וגדולה, רק מחמת שליבם היה פתוח יותר, ואם ליבנו יהא
פתוח כאולם, גם כן נוכל לזכות ולהשיג. אך אנו שליבנו פתוח כנקב מחט סידקית,
משום כך השגתינו פחותה. ולפי פתיחת הלב כן המשכת החכמה לאדם, כי הכל תלוי
בלב כי בו משכן הנשמה וכל האיברים נגררים אחריו.
וכן כתב רבי אברהם אבן עזרא )שמות ח,יח(, שהלב הוא מלך על כל הגוף, ולכן
ברא ה' את לב האדם באמצע הגוף, כמו המלכים שקובעים את משכנם באמצע ארץ
ממלכתם.
נזכה בע"ה שה' יפתח את ליבנו בתורתו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם, כן יהי
רצון.