אור ברסלב

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות ל

אות כ

ל'ג בעומר / רבי שמעון בר יוחאי

ימים אלו, ימים מסוגלים ביותר לישועה והצלחה. ובפרט היום הקדוש ל"ג בעומר,

יומא דהילולא של האור הגדול רבנו שמעון בר יוחאי, זמן מיוחד מכל ימים.

והנה ביום זה יש ענין מיוחד לשמוח שמחה מרובה. וכידוע המעשה עם האר"י

הקדוש, אשר ביום ל"ג בעומר היה עם תלמידיו בציון הרשב"י ואחד מן גדולי תלמידיו

היה בוכה, התקרב האר"י ושאלו: מדוע אתה בוכה?, ענה ואמר לו: יום אשר בו נפטר

הרשב"י, איך לא אבכה?, ענה האר"י ואמר: בטוחני שלא ישלים את שנתו ובאותה שנה

נפטר אותו תלמיד מחשובי תלמידי האר"י. וקשה, מדוע בפטירת רשב"י מחוייבים

לשמוח שמחה גדולה, מה שלא שמחים כך ביום פטירת משה רבנו, אשר בז' באדר

צמים, מצטערים וכו'?.

אלא אפשר לבאר ולאמר, הנה יום פטירת משה יש בו צער גדול ביותר: א', משה

רבנו לא זכה להכנס לארץ ישראל וזה צער. ב', ביום פטירת משה רבנו נשתכחו מעם

ישראל שלוש מאות הלכות ואף זה צער גדול ביותר. וידוע שרשב"י הייתה לו נשמת

משה רבנו ובא להשלים את אשר נחסר ממשה רבנו, ולכן ביום פטירת רשב"י זה יום

ההשלמה של משה רבנו, לכן השמחה מרובה ביותר ביום קדוש זה. ומרבים בשמחה,

והקב"ה קרוב לנשברי לב, ורשב"י מלמד זכות בשמים על כל עם ישראל, ובפרט

לעומדים ושמחים ומתדבקים בצדיק.

אמרו צדיקי אמת, שליום ל"ג בעומר יש כח כמו ליום הכיפורים, בענין קיבול

תפילות ושערי שמים פתוחים כיום הכיפורים. וצדיקים אחרים, ביום ל"ג בעומר, היו

הולכים למקוה ולפני הטבילה היו עומדים ואומרים: הריני מקבל על עצמי קדושת

היום. וכן הקפידו ללבוש בגדי שבת ביום זה.

רבינו עובדיה מברטנורא, שחי לפני יותר מחמש מאות שנה ופירש את המשנה,

כותב: הרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו בנדר ונדבה שהתנדבו למקום הזה.

והנה לנו כח האמונה והתמימות: אחד מן האהובים והחביבים עלינו היה בצער

מרובה ביותר, במדינתו רבים מחבריו אשר עסקו בעסק אשר עסק בשותפות, נמסרו

על ידי מוסר לממשלה, והממשלה עצרה את רוב השותפים והעובדים, והוא, שהיה

מן הראשים נכנס לחדר בביתו וסגר את הדלת והדליק נרות בכל החדר לכבוד רשב"י

ובתמימות גדולה, היה שר בכל כח במשך שעות מרובות: "בר יוחאי נמשחת אשריך".

והנה, רק הוא אשר היה הראש, נשכח מכל האחרים.

מו"ר זקננו רבי מאיר אבוחצירא היה אומר: כל ענין אשר קשור ליום זה, ולרשב"י

סגולותיו וכוחותיו מרובים ביותר.

בזכות רשב"י, ה' יושיע אותנו מכל צרה ויתן כח לכל החוסים בך.

לב / לב טהור ברא לי אלוקים

חז"ל מספרים על זוג, אשר היו נשואים 10 שנים ולא זכו לראות פרי בטן. הלכו

לרבי שמעון בר יוחאי, ביקשו ממנו רשות ודרך איך להתגרש. ענה ואמר להם רבי

שמעון: כמו שבשעת החתונה התחתנתם בשמחה, ובסעודה גדולה, אף את הגירושים

תעשו כך. יעשו סעודה גדולה ושמחה ואח"כ יתגרשו.

קיבלו את דברי רבי שמעון בר יוחאי לכך, עמדו ועשו סעודה גדולה והזמינו את כל

חבריהם, את כל משפחתם ובסעודה, הבעל שתה לשוכרה וליבו היה בשמחה גדולה.

עמד ושאל את אשתו, כל אשר תרצי אתן לך. ענתה ואמרה: אינני רוצה, חס ושלום,

גירושים, רוצה אני שבתינו ימשיך להתקיים. הבעל ענה ואמר: כל אשר תרצי כך יהיה

ונרדם מיינו.

הלכה האישה החכמה, לקחה את עבדיה וציוותה עליהם, להרימו ולקחתו לבית

אביה וכך עשו. כשהתעורר, מצא עצמו בבית אביה, לא הבין כיצד הגיע לשם, עמדה

וסיפרה לו את כל אשר היה.

באו יחד לפני רבי שמעון, עם כל דבר המעשה. עמד רבי שמעון וברכם שלשנה

הבאה יזכו לבן זכר וכך היה, לשנה הבאה זכו ופקדם ה' בפקודת ישועה ורחמים בבן

זכר.

ותמיד היה בליבנו, הקושייה, מדוע רבי שמעון בר יוחאי מהרגע הראשון לא ברכם,

להיפקד בזרע של קיימא? מדוע שלחם לעשות סעודה? הרי מייד אם היה מברכם, היו

מקבלים את דברי רשב"י ומצפים ומייחלים, לברכתו שתתקיים ומדוע כך נהג?

אלא, אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: בכדי שברכה תחול על דבר מסויים, צריך

שיהיה לב שלם, כלי קיבול לקבל את הברכה. אם אין לב שלם, אין לברכה מקום

היכן לחול ולכן כשהולכים לצדיק צריך התבטלות מוחלטת וכן, כשמבקשים מהקב"ה

בקשה, צריך התבטלות גמורה. אך אם אין התבטלות - אין מקום לברכה לחול.

וזה אשר עשה רבי שמעון; כשבאו לפניו, היה ביניהם קטטה, טענות אחד כלפי

השני, מי אשם בצער, שעדיין לא נפקדו בבנים, אחד מאשים את חברו, בצורה כזו, אין

מקום לברכה לחול. היה רבי שמעון, צריך לנקות את המחלוקת, להסיר את הכעסים

ואז, יהיה כלי קיבול, שתחול בו הברכה ואחרי הסעודה, היו מוכנים הם לברכת רבי

שמעון בר יוחאי.

לכן יקפיד האדם, בכל ליבו, להיות בגדר של "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון

חדש בקרבי" כאשר הלב, לא שלם קודשא בריך הוא ליבא בעי.

האדם, מאבד כח גדול וחשוב ומכריע. ועפ"י יסוד זה, יבואר, על אישה חשוכת

בנים, אשר הלכה לפני צדיק גדול וביקשה ממנו שיתפלל עבורה שתזכה לזרע של

קיימא. הצדיק אשר היה קדוש עליון, עמד ואמר לה, רק אם תיתן לו סכום עצום של

כסף ונקט במספר גבוה ביותר, מוכן הוא להתפלל ולבקש בעדה רחמים, שתזכה לזרע

של קיימא. עמדה האישה וחשבה, אם תמכור את ביתה ואת כל אשר לה אינו מגיע

ל - %20 מבקשת הצדיק. עמדה והתחננה על נפשה, שזה כל אשר יש לה, שירחמו

עליה, משום שצערה, צער גדול ואין ביכולתה. והצדיק, עומד בשלו, עד אשר ישלמו

לו הסכום שנקב, לא יתפלל ולא יברך.

ביקשה האישה המסכנה, כמה שעות לנסות לילך ולהלוות את הסכום העצום,

הסכים הצדיק. הלכה מדלת לדלת, מקרוב לרחוק והתחננה להלוואה. מוכנה היא,

לשעבד את עצמה לעבדות, כל ימי חייה, הספיקה והצליחה לאסוף, בעמל רב, עוד 20

אחוז, מבקשת הצדיק ובאה לצדיק, בבכי ואמרה לו: 40 אחוז מבקשתך, הצלחתי וזה

כל אשר יש לי.

בבקשה, תרחם עליי ותעתיר בעדי, לזכות לזרע של קיימא. נענה הצדיק ואמר לה:

אם אין את הסכום אשר ביקשתי איני מוכן. בשברון הלב, ובצער גדול, עמדה ואמרה:

אם כך, אין לי ברירה ואני אבכה ואתפלל ואבקש מהקב"ה שיפקוד אותי. קמה לצאת,

מלפני הצדיק, ענה הצדיק ואמר: זה מה שרציתי לשמוע. איני חפץ בממונך, אך ראיתי

שכל מבטחך, מאווייך, הם על תפילתי וליבך אטום לתפילה. כעת, כשמבינה, כשרק

בך תלוי הדבר, ע"י תפילתך ותפילתי, נהיית את כלי קיבול והתפילות, יחולו על ראשך

וזכתה אותה אישה, לבן צדיק.

לכן, ישתדל האדם בכל כוחו, כל מעשיו יהיו בלב טהור, לבדוק בחורים ובסדקים

לנקות את נפשו ואז, הברכה תחול בכל מעשי ידיו.

הנה, צריך לידע, שישנם, שני סוגי פרנסות: פרנסה טובה ופרנסה, שאינה טובה.

פרנסה טובה, זוהי הבאה מברכת ה' ובה, חלה הברכה. אך יש פרנסה, אשר שורשה

אינו טהור וקדוש מן השמיים ואינה ברכת ה', אלא עושר שמור לבעליו לרעה ולכן,

ישנם אנשים, כשהיו רחוקים מדרך ה', הייתה להם פרנסה בנקל. וכשהתקרבו לדרך

ה', כמה שיותר התקרבו, כך איבדו את ממונם. ומקשים העולם היתכן?! מדוע פלוני

שחטא והחטיא, פרנסתו נראית בשפע וכעת, מחסור?!

אלא, השפע היה ממקום שאיננו קדוש, אך ככל שמתקרב לקודש, האור דוחה מן

החושך ופרנסתו החדשה, היא ממקום עליון וממקום קדוש ולכן, בכל דרך ובכל מצב

אשר נמצא האדם, אשר מתקרב להקב"ה, ישמח ויודה להשם, משום שאדם יראה

לעין והקב"ה רואה ללבב "ובנים אתם לה' אלוקיכם" ואבא מרחם ומטיב עם בניו

וגומלם רק חסד וטוב.

לב / הכל תלוי בלב

חז"ל לימדונו שהשעות שקדמו לקבלת התורה היו מיוחדות מאוד, והיה בהם

מעלה מיוחדת ונפלאה, וכמו שכתוב )שמות יט,ב(: "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני

ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר". ואמרו חז"ל, כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר

כל החניות במחלוקות ובתרעומת היו. וצריכים אנו להבין, מה היתה המעלה המיוחדת

של בני ישראל, במה שחנו ליד הר סיני 'בלב' אחד.

וכן יש להבין מה שאנו מזכירים בתפילה: אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו

ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל. ויש להקשות, מדוע מבקשים אנו מהקב"ה בינת הלב

כדי שנוכל ללמוד ולהבין את התורה, הלא בכדי להבין דברי תורה צריכים דעת ושכל,

שכידוע, שהאדם מרגיש דברים בלב, ובמוח האדם חושב ומחכים, ואי אפשר ללמוד

תורה עם הרגשת הלב, אלא על ידי המחשבה שמקומה במוח, ולכאורה היה ראוי יותר

לבקש, תן במוחינו להבין ולהשכיל.

מעין קושיא זו צריך להקשות גם על מה שאנו מבקשים בקדושת ובא לציון: הוא

יפתח ליבנו בתורתו, ויש להבין מהי פתיחת הלב שאנו מבקשים בכדי ללמוד תורה,

הרי הלב הוא לא הכלי ללימוד התורה, אלא הלימוד הוא עם המחשבה והמוח. ועם

הלב מרגישים אהבה ויראה להקב"ה, וכמו שאומרים שם: וישם בליבנו אהבתו ויראתו,

שהאהבה והיראה משכנם בלב, אבל החכמה מקורה במוח.

ונראה לבאר, שאמנם הבנת הלימוד היא על ידי המוח, אבל אם האדם לא יפתח

את ליבו כדי לרצות להבין, אזי גם אם יאמץ את מוחו בכל זאת ההבנה תהא מועטת.

כי חכמת התורה אינה כשאר חכמות העולם, ובכדי להשיג את חכמת התורה האדם

צריך להכשיר ולהכין את ליבו ואת רצונו, ובלא הכנת והכשרת הלב אי אפשר בשום

פנים ואופן לקנות את חכמת התורה. ומי שדעתו שפלה ורחוק הוא ממידת הגאווה,

על ידי כך מוכשר ליבו לקבל דברי תורה.

וזה מה שאנו מבקשים בתפילה על בינת הלב ופתיחת הלב, בכדי להכשיר ולהכין

את עצמנו ללימוד התורה, ואף על פי שבעזרת הלב לא לומדים, מכל מקום הלב

הטהור הוא השער והפתח להכנס ולהיות ראוי לשקוד על דלתי התורה.

לכן מדגישה התורה שבני ישראל חנו ליד הר סיני כאיש אחד בלב אחד, בלא שום

מחלוקות ותרעומות, אלא דעתם היתה שפלה ולא התגאו אחד על השני. ועל ידי

אחדות הלב שהיתה להם, עד שהיו ממש כאיש אחד, זכו להיות מוכנים ומוכשרים

לקבלת התורה, כי אלמלא שזכו למעלה של כאיש אחד בלב אחד, לא היו יכולים לקבל

את התורה.

וזה כוונת מה שאמר בעל ההגדה: אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה

דיינו. ולכאורה קשה, הלא כל תכלית יציאת מצרים היא בכדי לעבוד את האלוקים על

הר סיני, ואם כן מה שייך לומר אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו, הרי

לא די בכך, ומה התועלת להתקרב להר סיני בלי לקבל את התורה.

אך לפי המבואר, שבשעה שבני ישראל התקרבו להר סיני זכו למעלה הגדולה של

כאיש אחד בלב אחד, ועל ידי כך הוכשר ליבם לקבל את התורה, אם כן, גם אם לא

היינו מקבלים בפועל את התורה דיינו, שהרי ע"י הקירבה להר סיני זכינו לקבל את

הכנת הלב בשביל עסק התורה, וא"כ נמצא שזכינו במעלה שלא היתה לנו קודם, וע"י

הכשרת הלב היינו יכולים ללמוד ולעסוק בתורה אף על פי שלא קיבלנו אותה, כשם

שהאבות הקדושים עסקו בתורה וקיימו את המצוות גם בלי שקיבלו אותה. ואמנם

גדול המצווה ועושה, אבל בכל זאת יש מעלה ויתרון ע"י שהתקרבנו להר סיני, במה

שהלב כעת מוכן ומוכשר ללימוד התורה, ואז אפשר לקנות באמת את דברי התורה.

וזה מה שאמרו חז"ל )עירובין נג,א( אמר רבי יוחנן, ליבן של ראשונים כפתחו של

אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא נקב מחט סידקית. והיינו, כל מה

שזכו הראשונים לתורה וגדולה, רק מחמת שליבם היה פתוח יותר, ואם ליבנו יהא

פתוח כאולם, גם כן נוכל לזכות ולהשיג. אך אנו שליבנו פתוח כנקב מחט סידקית,

משום כך השגתינו פחותה. ולפי פתיחת הלב כן המשכת החכמה לאדם, כי הכל תלוי

בלב כי בו משכן הנשמה וכל האיברים נגררים אחריו.

וכן כתב רבי אברהם אבן עזרא )שמות ח,יח(, שהלב הוא מלך על כל הגוף, ולכן

ברא ה' את לב האדם באמצע הגוף, כמו המלכים שקובעים את משכנם באמצע ארץ

ממלכתם.

נזכה בע"ה שה' יפתח את ליבנו בתורתו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם, כן יהי

רצון.

לב / הקב''ה מחפש את לב היהודי

כאשר משה רבנו פנה לבני ישראל שיתרמו לבניית המשכן, פנה אליהם בלשון

רכה ובתחנונים. וכמו שכתוב )שמות כה,ב(: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל

איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". וכתב בעל הטורים, פתח משה ואמר "דבר

אל בני ישראל", בלשון פיוס, כמו שכתוב "דברו על לב ירושלים". ובשביל שהיה בו

חסרון, פייסם.

צריך להבין, מדוע הקב"ה לא ציווה את משה רבינו שיסביר לבני ישראל את גודל

ערך מעלת המשכן, וכמובא במדרש תנחומא )נשא טז(, אמר רבי אמי, נתאווה הקב"ה,

כשם שיש לו דירה למעלה, שיהא לו כך דירה למטה. כיוון שעמדו ישראל, אמר להם

הקב"ה, לא יצאתם ממצרים אלא על מנת שתעשו לי משכן ואשרה שכינתי ביניכם,

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה