חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות י · יצר הרע / מפתה עם הצלחות מדומות
שני סוחרים, שעסקו במסחר הטקסטיל, שמעו שהפריץ הגדול מת, ויש ברכושו
סחורה בעלת ערך רב מאוד. התאחדו שני הסוחרים והקימו שותפות בכדי לקנות את
הסחורה, השקיעו את רוב כספם, והחלו לשלוח שליחים לאשת הפריץ שרוצים לקנות
את הסחורה, אך אשת הפריץ לא אהבה כל כך יהודים ולא הסכימה לפגוש אותם
בשום אופן. המשיכו הסוחרים החדשים לנדנד ולבקש להיפגש איתה אך לא הסכימה.
בסוף, אחרי הפצרות רבות, הסכימה שמנהל האחוזה שלה יפגוש את השותפים,
הסוחרים היהודים.
הסוחרים הכינו את עצמם, והלכו לפגישה בהתרגשות גדולה. אחד הסוחרים דיבר
רק אידיש, והשני ידע גם את שפת המדינה. החלו משא ומתן ארוך ומייגע אשר לא
העלו דבר ממנו, מכיון שההחלטה נתונה הייתה רק בידי אשת הפריץ. החליט מנהל
האחוזה ללחוץ על בעלת הבית, שתסכים להיפגש עם הסוחרים היהודים.
בתחילה לא הסכימה בשום אופן, אך אחרי לחץ גדול, הסכימה להיפגש עמהם
לחמש דקות בלבד. ואכן, מנהל האחוזה הודיע לסוחרים היהודים שהנה, מחר בשעה
שתיים עשרה בצהריים, אשת הפריץ תיפגש עימם. התרגשו היהודים והתכוננו
לפגישה ברטט וחלחלה, הגיעה השעה ובאו באימה ויראה. מפגישה של חמש דקות,
התארכה הפגישה לשעה ועוד, אשת הפריץ שמחה בהם והסכימה לכל מה שביקשו
וכך המשיכה הפגישה, עוד דיברו בעיניני המדינה, בעיניני העולם, עד שסיימו.
כשיצאו, החלו להעמיס את כל הסחורות על העגלה, אך מצאו שצריך עוד ארבע
עגלות, כי הסחורה היא פי ארבע ממה שחשבו, והמה מתעשרים עושר רב ביותר, וכל
שליחותם הצליחה מאוד. כעת צריכים היו לנסוע לעיר הסמוכה, להביא עוד ארבע
עגלות. ע"כ החליטו, כי אותו שותף ששפתו רק באידיש, ילך להביא את העגלות,
ואילו השני שהוא דובר בשפת המדינה, יישאר בארמון הפריץ לשמור על הסחורה,
בכדי שיישאר אוירה טובה. כששמעה אשת הפריץ שנשאר הסוחר היהודי בארמון,
קראה לו וכך ישבו ודיברו, הוציאה לפניו יין נסך, ובחוסר נוחות לסרב לשתות יין נסך
שתה, ואחרי כן, עבירה גוררת עבירה, אכל גם מאכלי איסור, ואין אפוטרופוס לעריות
וכו'.
כשהגיע חברו עם העגלות, נפרדו מאשת הפריץ, ויצאו לדרכם. בדרך החל השותף
אשר נשאר בארמון הפריץ לבכות. שאל אותו חברו: מדוע אתה בוכה ומצטער?, הרי
הרווחנו היום רווח גדול ביותר, אשר כל חיינו לא היינו מגיעים לרווח כזה גדול!. עמד
וסיפר לו את כל מה שקרה לו, ענה חברו ואמר לו אל תצטער, הנני מוכן לקנות ממך
את כל העבירות שעברת היום בבית הפריץ, תמורת אותם 50 אחוז מחלקך בעסקה.
נענה חברו: הרי זה סכום עצום, ענה חברו: גם העבירות עבירות עצומות. מיד הסכים,
לחצו ידיים, עשו קנין, השאיר לו את כל הסחורה ויצא בלי מאומה, ונפרדו דרכיהם
ולא נפגשו יותר.
אחרי שנים נפטר הסוחר קונה העבירות, וכך מסופר מעשה עם סימוכין ברבינו
המהרש"א: באחד הימים בא לפני רבינו המהרש"א אחד מבני קהילתו, שהוא הסוחר
שמכר את העבירות, וסיפר ששלש פעמים בא אליו בחלום, השותף השני שקנה
הימנו את הסחורה, ובחלומו הוא מספר לו, כי כאשר החזיר את נשמתו לבורא עולם,
העמידוהו לדין, והניחו לפניו טענות קשות ביותר של חטאים גדולים וקשים, ואינו
יכול לעמוד בצער של העונש, ולכן הריהו מבקש ודורש ממנו בחלום, שגם הוא יחזיר
את נשמתו ויבוא לדין לפני בית דין של מעלה על ענין העסקה שעשו ביניהם, שאינה
מקובלת עליו, ומוכן להחזיר את כל רכושו שהשאיר בעולם הזה, ובלבד שיחזיר גם
את העסקה עם העבירות. הסוחר קם בבהלה ולא יודע מה לעשות. קרא המהרש"א
לשליח בית דינו ואמר לו: לך לקבר של אותו סוחר ותאמר לו על קברו, שאנו מזמינים
אותו לדין תורה בעולם הזה ביום פלוני בשעה פלונית.
כל בני הקהילה שמעו שרבם המהרש"א עומד לדון דין תורה עם נפש שנפטרה,
כולם באו לבית הדין ביום ובשעה, הכינו פרגוד סגור לאותה נשמה, וכך החל הדין
תורה. המהרש"א פסק להלכה שזו הייתה מכירה כדין, ומכירה אין לבטל. רק עצה
אחת ניתן לעשות, שהחוטא עצמו יעשה תשובה, והורה לו המהרש"א סדר תשובה
לעשות, להקל על הנפש שקנה את העבירות. בכי גדול שמעו מאחורי הפרגוד וכך
הסתיים הדין תורה.
האדם צריך להיזהר זהירות גדולה ביותר, כאשר רואה פתאום הצלחות גדולות
במסחר, או בכל ענין שבא לפניו, יחשוש ויזהר מה היצר טומן לו, ומדוע פתאום כל
כך טוב לו.
גם הבהמות אשר מוציאים לשחיטה, מאכילים אותם הרבה מאוד, וחברותיהם
אשר הם לחרישה או לדברים אחרים, לא מבינים מדוע מאירים פנים כל כך לאותם
בהמות, אך כל זה בכדי שיהיה יותר בשר לאכילה.
גם המוצאים להורג במדינות רבות, אשר עד היום יש הוצאות להורג, יש מושג של
הסעודה האחרונה, אשר באים למוצא להורג ואומרים לו: כל מה שהיה או יש בדעתך
לאכול באיזה צורה ובאיזה טעם, מכינים לו לאכול והרבה מן המוצאים להורג אוכלים
כמויות עצומות שעות רבות, אסיר אחר שרואה ולא יודע, כועס מדוע לו נותנים לחם
מעט ומעט דברים קטנים, אך אינו יודע שהוא יאכל עוד הרבה, וזה האיש זו סעודתו
האחרונה.
כך כשפתאום בא לאדם הצלחות גדולות, יחשוש ויזהר מדוע?, למה?, מה טמון
כאן?.
וזה אשר קרה לשני הסוחרים, אחרי הסחורה הגדולה והרווח הגדול, הייתה זחיחות
הדעת גדולה, והיצר ארב לשניהם באותה מידה, הראשון חטא, נפשו נשברה, ואף
שמכר את החטא הרושם נשאר ויישאר על נפשו לעד, חלון שנשבר כמה שמדביקים
אותו עדיין שבור הוא. השני קנה את העבירות, אף שלא חטא, ברצונו או שלא ברצונו,
זה נמצא איתו. ועבירה זאת רדפה את שניהם, וכח הפה וכח הממון היה הדבק בין
שניהם להביא אותם לאן שהגיעו.