אור ברסלב

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות י

אות ט

יאוש / היצר הרע היאוש והעצבות

ימים אלו הם ימים אשר היצר הרע היאוש והעצבות מנסים להכנס בכל מקום

בחיי האדם, ואינם נותנים לאדם כח להבין הבנה עמוקה את האמת אלא חצאי וחלקי

דברים.

וכדברי חז"ל: אחד משמותיו של היצר הרע הוא חמסן, מלשון חמישית, הטעם

אשר מבין ולא יותר, כי אם אדם יבין יותר מחמישית הטעם, לא יטעה ולא יחטא, וכל

אשר יעשה, יעשה על הצד הטוב ביותר, וכך היצר מנסה בכל דרך להכשיל את האדם

למצוא כל דרך אפשרית להפוך ולשנות ולמצוא פרצות להיכנס ולהחריב כל חלקה

טובה, והאדם צריך להיות עירני ולא לתת ליצר הרע להיכנס בשום דרך לחיים, וזו

מלחמה תמידית שלא נגמרת אף לרגע אחד.

ומשלו את ערמומיות היצר, לגנב גדול, אשר כל חייו גנב בעיירה ופרץ את כל

הבתים, עד אשר בני העיר שמרו מכל משמר שלא לתת לגנב לפרוץ לבתיהם, כל

הבתים סגרו טוב את דלתות בתיהם בכל החלונות נבנו סורגים, וכך הגיע מצב אשר

אותו גנב היה מסתובב בלי מה לאכול, ניסה הגנב לשלוח את ידו בעוד דברים, אך כולם

פחדו ממנו פחד גדול ונזהרו לא להתעסק עם הגנב הידוע בכל העיר לשמצה, הגנב

היה מסתובב בעיר מתוסכל, שום אדם בעולם לא רצה לעשות עימו מאומה.

באחד הימים עלה בדעתו רעיון, הלך לאחד מן עשירי העיר והתחבר אליו חיבור

גדול, כפה את עצמו לאותו עשיר, כמעשה של סוג של רשעים, כאשר רוצים להפיל

אנשים במצודתם, הולכים לבתי כנסיות יושבים בצד כמסכנים אשר חרב עליהם

עולמם ועוול גדול נעשה להם, ובסוף התפילה מזמינים אנשים לביתם ומציעים

את ביתם לכבוד כל דיכפין, ומעמידים את ילדיהם כאוד מוצל מאש, ובתוך הסעודה

עומדים ובודקים את טרפם, אם רואים שיש סיכוי לגזול ולחמוס מלווים אותו לביתו,

ובאחד מימות השבוע נזכרו דבר חשוב לומר לו אשר שכחו, ודואגים לקרוא לו, ואף

להביא עימם תבשיל או דבר אחר.

וכך כדברי המדרש על טבעו של הכלב, כאשר רואה אופה אשר עומד למכור את

מרכולתו, עומד הכלב ליד שולחן המכולת עם פנים נפולות, ומחכה לקנות את אימון

האופה, וכל רגע מתקרב עוד צעד לכיוון השולחן, וברגע אחד אשר האופה עסוק עם

הקונים, הופך הכלב את השולחן וכל הסחורה נופלת על הארץ, ובזמן שהאופה בבהלה

אוסף את מרכולתו שהנה הלכה לטמיון, גונב הכלב חתיכה או כיכר אחד ובורח, כך

דרך הרשעים.

וכעין זה עשה אותו גנב החל לבוא לעשיר אחרי התפילה, להזמינו לביתו לספר

אגדות ומעשיות וכו'.

עד שבאחד הימים בא הגנב לאותו עשיר, וביקש ממנו שרוצה להלוות ממנו כיסא,

העשיר חשב ואמר הנה הוא ידוע כגנב, אך כיסא גם אם יגנוב זה לא נורא, בכל אופן

אני אוכל אצלו בשבת, והנה גם בזמן האחרון משתדל להנעים לו את זמנו הפנוי, עמד

העשיר והלווה לו את הכסא. אחרי כמה ימים מגיע הגנב בעל המום אל העשיר, והנה

בידו שני כסאות, שאל אותו העשיר כסא אחד הלוותי לך, איך נהיו שני כסאות? ענה

ואמר לו, הכסא שהלוות לי, הוליד עוד כסא, והנה זה שלך שתי הכסאות הללו.

עברו ימים, והגנב הידוע מגיע לעשיר עם בקשה להלוות ממנו שולחן, העשיר

אשר החל ליפול במצודת הבעל מום, מיד הלוה לו שולחן, עברו ימים והבעל מום

החזיר לו שני שולחנות, כששאל את הבעל מום מדוע שני שולחנות, הרי רק שולחן

אחד הלוויתי לך, ענה ואמר לו עוד פעם השולחן שלך הוליד עוד שולחן. שמח העשיר,

וכך כמה פעמים בכמה חפצים אשר הלוה, הוכפלו לשניים, עד אשר אמונת העשיר

הייתה שלמה עם הבעל מום.

והנה, באחד הימים, כלאחר יד, בדרך שלא שמים לב, מבקש הבעל מום הלוואה

של סכום כסף גדול, אותו עשיר אשר כבר היה שבוי בידי הבעל מום וחבר מרעיו,

הלווה לו את הסכום הגדול של הכסף. מגיע זמן הפרעון הבעל מום לא משלם, העשיר

חיכה ואמר אולי מחר, עובר עוד יום ועוד יום, עד אשר עמד העשיר וביקש את כספו,

ענה הבעל מום ואמר הכסף מת! כעס העשיר ואמר מה הפירוש הכסף מת, הלויתי לך

כסף, וכי כסף מת? נענה ואמר לו, וכי כסא מוליד, שולחן מוליד, וכן הלאה, כמו שהם

ילדו, כך גם הכסף מת.

יזהר האדם מן היצר הרע ושלוחיו שכך באים לאדם באמתלאות ובסיפורים יפים,

עד אשר האדם קונה את האימון בהם, וכאשר האדם קנה את האמון מיד בא הנזק

הגדול והחורבן הגדול ביותר, בצורה שהאדם לא יכול לומר מאומה, כך זה נראה הנכון

והטוב והטבעי ביותר.

ועל זה אמרו חז"ל )אבות פ"ב מ"ט( איזהו חכם?! הרואה את הנולד. ופירשו, כאשר

האדם רואה מה נולד לאנשים אחרים מאותו סוג אנשים, ונזהר, זה הוא חכם. וכך

בדיוק דרכי היצר הרע, נותן לאדם את ההרגשה של הביטחון הגדול ביותר, ומחזק את

הביטחון בכל הכח, ולאחר זמן כאשר האדם מאמין, מיד מכה את האדם מכה קשה

ביותר.

ידע האדם שלכל אחד בחיים אורב בעל מום כזה, וצריך לדעת שזהו ניסיון גדול

ביותר.

כאברהם אבינו הניסיון עם עפרון במערת המכפלה, אברהם בצער, אשתו הצדקת

שרה נפטרה לפני הזמן, ומחפש קבר ראוי לקברה, ומוצא את מערת המכפלה שהוא

המקום הראוי ביותר לקבור את שרה אמנו, ומתחיל דין ודברים עם עפרון לקנות את

המערה, עפרון אומר חס ושלום לי אברהם לא ישלם, זה כבוד גדול לנו לקבור פה את

שרה הצדקת, עפרון יוצא לכיכר העיר משתבח לפני כולם אני עושה לשם שמים, כל

מעשי בלי תמורה, אני עושה טובה גדולה לאברהם, ומספר לכולם את הערכים שלו,

כך חונכתי. אך רגע לפני הסוף, בא לאברהם ואומר לו רק לא לשכוח יש לי ילדים בבית,

איך אני יאכיל אותם? איך אני אחתן אותם? תשלם לי ארבע מאות שקל כסף עובר

לסוחר. אמרו חז"ל שזה היה סכום עצום מאוד של כסף. ואברהם עמד בצער ובבושה,

הלויה התקיימה, עומדים להוריד את הגופה של שרה למערה, ובאותו רגע אחרי

שהכל מוכן, וכל העולם יודע שעפרון עושה לשם שמים, עפרון מסביר שזה בשביל

הילדים והמשפחה, הכל לשם שמים.

עפרונים זה נסיון שכל יהודי עובר בחיים, זה אחד מהעשר ניסיונות של אברהם

אבינו, שגם אנו צריכים בחיים לעבור ניסיון זה, כשם שיש לכל יהודי ניסיון כעקידת

יצחק של מסירות וכו'. כעין ניסיונות של אברהם אבינו, כך כל יהודי יעבור או עובר

ניסיונות מעין אלו, וכאשר האדם מתפלל ומרבה במצוות ובמסירות נפש, ה' עוזרו

ומסייע לו ומושיעו בכל הקשיים הגדולים, ואחרי כל ניסיון כזה מעשרה נסיונות זוכה

לישועה גדולה, וזהו בגדר "נתת ליראיך נס להתנוסס" וזוכה לעלות ולהתעלות מעלה

מעלה.

יאוש / אין יאוש בעולם כלל

אמרו חז"ל )הובא ברש"י קידושין סט,ב(: כשגלו ישראל, עמד נבוכדנצר ואסף את הלויים

וביקש מהם: תשירו לי את השירים אשר הייתם מנגנים ושרים בבית המקדש, עמדו

הלויים ואמרו: לרשע כזה, אשר החריב את בית המקדש, נשיר שיר?!. אך מה יעשו הם

שבויים בידו. עמדו ותלשו את בהונות אצבעותיהם בשיניהם, ושוב כאשר אמר להם

נבוכדנצר לשיר לו את השירים של בית המקדש, הראו לו שבהונות ידיהם קטועים

ואמרו לו: איך נשיר?, אין לנו אצבעות לשיר!. כעס נבוכדנצר והרג בהם רבים. ובאותה

שעה נשבע הקב"ה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

אך הגמרא ביבמות )פו,ב( אומרת: כשעלו בני ישראל לבנות את בית המקדש השני,

באו איתם לויים אשר נשארו בחיים וביקשו לשיר את שיר ה' בבית שני אחרי הגלות

המרה ולא קיבלו אותם, משום שהיו מחוסרים אצבע. וקשה, הרי האצבע החסרה

נכרתה על ידי מסירות נפש גדולה וסיכון חיים גדול, מדוע נענשו עונש כזה חמור שלא

יזכו לשיר בבית שני?.

אלא פה עלינו ללמוד יסוד גדול, עם כל הצרות והסכנות חיים וכל אשר עברו,

היו צריכים להשאר באמונה ובטחון ולא להתיאש ולקטוע את בהונות ידיהם ועל זה

נענשו שלא זכו לשיר בבית שני.

והנה פלא גדול ולימוד מוסר גדול, האדם צריך להיות איתן וחזק באמונתו אף

שכל הדברים הנראים לעין נראים נגדו, לא יפול ברוחו בשום אופן ולא לחשוב לעשות

קיצורי דרך כדוגמת קטיעת הבהונות להציל או להינצל, להישאר איתן וחזק ועם

ביטחון גדול בהקב"ה.

ובדרך זו יובן, הגמרא במסכת שבת אומרת )ל,ב(: שרוח הקודש שורה על האדם רק

מתוך שמחה ומי שבעצב לא זוכה לרוח הקודש. הנה ספר איכה, ירמיה הנביא אמרו

ונקשה, הרי ספר איכה הוא דבר של צער גדול וכאב גדול ואיך אפשר ברוח הקודש

להתנבאות את ספר איכה, הרי זה דבר של עצב גדול מאוד?.

אלא, כאשר האדם מבין את עומק דרכי ה', מבין שאין בעולם דברים ריקים אשר

קורים וכל אשר קורה לאדם, דברים גדולים טמונים עמוק בתוך דבר ה', ואף אם רואה

זמנים קשים, אחרי החושך בא אור גדול מאוד, וכמה שהחושך גדול, האור לאחר מכן

גדול יותר. אם כן, עם כל הצער שבחורבן, ירמיהו הנביא ראה וידע שעמוק בפנים

דברים גדולים יקרו לעם ישראל, ולכן גם אם לא רואים כעת את הטוב ודאי "שמשפטי

ה' אמת" ורק כאשר מחברים את הכל אז מבינים ש"צדקו יחדיו", הכל יחד מובן.

וירמיהו נהג כפי שנהג דוד המלך כאשר בנו אבשלום ביקש להורגו ובמקום לומר

קינה לדוד, דוד אומר )תהלים ג(: "מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו", דוד ידע שגם

עם כל החרפה והצער הגדול שבנו מנסה להורגו, טמון דבר גדול ומאמין בהקב"ה

ואומר: מזמור לדוד. וכך ירמיהו אף עם כל הצער רוח הקודש הייתה בו ואמר את

הנבואה בדברי איכה.

ונראה ביום קשה זה לקחת מוסר לעצמנו, גם אם רואים חורבן שאין גדול ממנו

כחורבן בית המקדש, לדעת לראות את הדברים בצורה הנכונה והאמיתית, לדעת

להישאר עם האמונה והביטחון חזק בבורא עולם.

וידוע הגמרא המספרת )מכות כד,א( על רבי עקיבא אשר הלך יחד עם רבן גמליאל

ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע שהיו עולים לירושלים, כשהגיעו להר הצופים קרעו

בגדיהם וכשהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית קודש הקודשים, התחילו הן בוכין

ורבי עקיבא צוחק, אמרו לו: מפני מה אתה צוחק?, אמרו לו: מפני מה אתם בוכים?,

אמרו לו: מקום אשר נאמר עליו )במדבר יח,ז(: "והזר הקרב יומת", ושועלים הולכים בו

ולא נבכה?!. אמר להם: לכן אני צוחק, דכתיב )ישעי' ח,ב(: "ואעידה לי עדים נאמנים את

אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו", והרי אוריה היה בבית מקדש ראשון וזכריה בבית

מקדש שני, וכו', עיי"ש. רבי עקיבא מחזק ואומר שהאמונה צריכה להיות חזקה מאוד

ובסוף תבוא הישועה.

כך אנו צריכים ביום זה לאסוף את כל הצרות אשר עומדים מול עינינו ולהתחזק

באמונה חזקה בבורא עולם ולהתחזק בציפיה לישועה ולגאולה בקרוב ממש.

יהי רצון שדברים אלו יהיו לעילוי נשמת הסבתא הצדקת, אשר יום זה הוא יום

פטירתה, נפשה הייתה נפש זכה וברה, עלתה השמימה בגיל "מה" שנים, נהגנו מיום

הקמת מוסדות "שובה ישראל", זה ח"י שנים, שפותחים את הצום בסעודה ודברי

תורה לעילוי נשמתה.

ידידות / יהי כבוד חברך חביב עליך

ימים אלו ימים מיוחדים ביותר. מצד אחד, אפשר להשיג בהם השגות גדולות

ביותר, הכוחות הגדולות נמצאים קרובים ובהישג יד, לא כשאר הימים אשר להשיג

השגות גדולות ברוחניות, רחוקים וקשים וצריכים עמל רב. אך מצד שני, ימים אלו

ימים של דין גדולים הם, עשרים וארבע אלף תלמידים של רבי עקיבא מתו במיתה

משונה ביותר והעולם נשאר ריק מתלמידי חכמים וצדיקים ומעטים נשארו. ועל מה

היה כל החרון אף הגדול, משום שלא נהגו כבוד זה בזה. לא חס ושלום פגעו, הזיקו,

הרעו, אלא משום שלא נהגו כבוד, לא כיבדו מספיק אחד את השני. והתביעה עליהם

הייתה קשה משום שרבם, רבי עקיבא, ייסד את האמרה: "את ה' אלוקיך תירא" )דברים

ו,יג(, בא לרבות תלמיד חכם" )פסחים כב,ב(, כשם שאדם צריך לירא ולכבד את הקב"ה, כך

צריך לירא ולכבד תלמיד חכם. ומשום שעברו על יסוד של רבם, מתו במיתות משונות,

והעולם היה שומם מתלמידי חכמים.

הנה בימים אלו, מידת הדין מתוחה על חוסר כבוד הדדי. וזה אחד מן הדברים

הקשים והחמורים אשר בדור הזה, עומדים אנו בניסיון קשה ביותר, אנשים שומרים

פחות ויותר קשר ודיבור אחד עם השני, אך הלב והפה אינם שוים, ובלב אין רוחשים

אהבה וכבוד כפי שאומרים ומדברים בפה.

כשנתבונן נמצא שלפני שנים, כאשר אנשים ישבו ודיברו, היו מרגישים בסיום

הדיבור הרגשה של אהבה, של ידידות, חברות ורצון שוב להיות יחד, לדבר יחד ולפעול

ולעשות כאיש אחד. אך היום, אנשים יושבים כשמחויבים לשבת ומדברים, ואף אם

בפה אחד אומר לחברו ומספר על אהבתו וידידותו הרבה, כשנפרדים אין מרגישים

את עומק הדברים, ומדוע?, משום שהקשר והחיבור הוא בפה, שטחי ואינו מעומק

הלב. ומפה הדרך קצרה ביותר לפגוע ולהזיק בצורה החמורה ביותר, לחבריו, לאחיו,

לקרוביו ולבני משפחתו, על האינטרס והצער הנמוך, ואף הקטן ביותר.

ואין האדם יודע שעל כל דבר הפעוט ביותר יביא אלוקים במשפט, כשפגעת

בחברך והזקת לו, תענש גם על הפגיעה וגם על אם לא היית פוגע וחברך היה מצליח

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה