חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות י · יצר הרע / היצר הרע מתחיל להשפיע בדברים הקטנים
יסוד גדול צריך לדעת; היצר הרע, אינו בא ביום אחד, להוריד את האדם לשאול
תחתית, בכל עניין, אלא, מתחיל לאט לאט, עד שהורס את חיי האדם.
כך ביראת שמיים, היצר לא בא ביום אחד ומוביל את האדם, לעבירות חמורות,
אלא, מתיר לו דבר קל ועם הימים עולה איתו, לדבר יותר חמור, עד אשר מכשיל את
האדם בדברים הקשים ביותר.
כך בחיי היום-יום, בין בעל ואישה ; בהתחלה, פוגעים במילה קטנה וזה ממשיך
לאט לאט, בהדרגה, לדברים קשים ביותר.
ידוע משל חז"ל, על אותו אדם עשיר, אך קמצן, קמצנות קשה ביותר, שאף, בית
לגור, לא היה לו. והיה גר בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אוכל בסעודות מצווה, מברית
לחתונה וכן, לבר מצוות וזה היה חייו - הכל עד לנגוע בכספו.
עברו הימים, וכבר התבגר בגיל ועדיין לא התחתן עם אישה. הלך לכל השדכנים
וביקש שידוך. אמרו לו השדכנים, כולם יודעים את בעייתך, שהיא הקמצנות אפשר
להסתדר בדוחק, ואולי, תהיה אישה שתסכים להתחתן איתך. אך בית לגור, זה דבר
חייב!!! לא תוכל לקחת אישה, לישון איתך, בתחנות, או במקום מסתור צריך בית!!!
הלך אותו עשיר קמצן, לטכס עצה, איך ימצא בית מפואר, גדול וטוב, מבלי להוציא
מכספו? הלך ברחוב היקר, והחשוב בעיר, והיה מסתובב שם,אובד עצות. והנה, עולה
בדעתו מחשבה; הלך לבית היקר ביותר בשכונה, דפק בדלת, ושאל את בעל הבית,
האם הבית למכירה? אמר בעל הבית : תציע מחיר. אמר אותו קמצן: מאה זהובים. ענה
בעל הבית, בזלזול: בית זה עולה יותר ממיליון זהובים ואתה אומר לי מאה זהובים?!
ענה אותו קמצן: לפחות תמכור לי מסמר, לקבוע בקיר ואני אשלם לך מאה זהובים.
הסכים בעל הבית ואמר: מה איכפת לי שמסמר יהיה תקוע בקיר, תמורת מאה זהובים.
עמדו ועשו ביניהם הסכם, זכרון דברים, והכל חתום, הכל שריר, בריר וקיים. יצא בעל
המסמר, שמח ובעל הבית שמח.
עובר כ- 10 ימים והנה,בעל המסמר, דופק בדלת העשיר ובפיו בקשה: האם אני
יכול לתלות כובע וחליפה על המסמר שלי? צחק בעל הבית ואמר, בוודאי. נכנס אותו
קמצן ותלה כובע וחליפה. עברו כשלושה ימים, ושוב, דופק בדלת, ומבקש לתלות
דבר אחר. כעס בעל הבית והתחיל ויכוח גדול ביניהם, אך בסוף הרשה לו. אחרי יום,
מגיע הקמצן, עם שק מלא בדברים, מלאים בריח רע ומבקש לתלות את זה. רבו ריב
קשה, הלכו לבית הדין, מחלוקת גדולה, זה אומר שלי וזה אומר שלי. עד שחיי העשיר,
נהיו מרורים ובכדי לשמור על בריאותו ושפיות נפשו, החליט, לעזוב את ביתו, לטובת
הקמצן.
כך, זה היצר הרע; אינו בא לאדם ביום אחד, תיתן לי את ביתך! תחטא בדברים
החמורים והקשים! אלא, מתחיל הוא, במסמר קטן, לקבוע בליבו של אדם, ואחרי
ששולט על המסמר, לאט לאט, משתלט על ליבו ועל כל האדם, עד שמוביל את
האדם, לבאר שחת.
לכן, בכל עניין, בחורבן הגדול, זה הפעם הראשונה, המסמר הראשון, אם לא יהיה
את הראשון, לא יהיה כלום. נשמר ונזהר, מדברים שנראים קטנים, אך הם חורבן חיי
האדם.
הקב"ה בע"ה ייתן כח, הצלחה וישועה וברכה. נשתדל בע"ה יותר, באהבת חינם
ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.