חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות ח · חגים / ט''ו באב
ט"ו באב, יום, אשר לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב.
והרבה פרושים פרשו חז"ל, מה המיוחדות של יום זה:
אחת מן הסיבות היא, כאשר בני ישראל בכו באותו לילה קשה, ליל תשעה באב-
ביום שחזרו המרגלים לרגל את ארץ ישראל והביאו את דיבת הארץ רעה ואמרו על
ארץ הקודש "ארץ אוכלת יושביה היא" - נגזר על אבותינו להישאר עוד ארבעים שנה
במדבר ושכל הדור ההוא ימות במדבר. ביום קשה זה, תשעה באב נחרב בית ראשון
ובית שני וכל הצרות הרעות אשר עברו ועוברים אנו, עד היום, מיום קשה זה תשעה
באב. ועונש הדור ההוא, דור המדבר היה, שבכל שנה, בתשעה באב, כל הגברים היו
חופרים לעצמם קברים ובליל תשעה באב נכנסים ושוכבים בקבר ומחכים לבוקר.
במשך 40 שנה, כל בוקר של תשעה באב, היו מתים אלפים ורבבות בעם ישראל,
להשלים את הקללה והעונש, אשר גזר הקב"ה, שימותו כל דור המדבר, במדבר ומה
שנשאר לבני משפחת הנפטר, למלא את קיברו בחול, משום שכל הנפטרים כבר שכבו
בקברם. בשנה האחרונה לפני כניסת עם ישראל לארץ ישראל, ליל תשעה באב, כל
שארית הפליטה, חפרו את קבריהם ושכבו בתוך האדמה, מחכים לבוקר לראות, מי חי
ומי מת, כמידי שנה ושנה ב 40- השנים האחרונות. אך בבוקר מנו וספרו והנה, כולם
חיים ולא נחסר אחד, אשר החזיר את נשמתו לבורא עולם. חשבו עם ישראל, שטעות
נפלה בחישובם ואין היום ליל תשעה באב, אלא למחרת.
למחרת, שוב, כולם שכבו בקבריהם וחשבו שזה הלילה תשעה באב ושוב, כולם
חיים וקיימים. שוב, בלילה השלישי, חשבו שטעות בידם ואף בבוקר ראו שכולם חיים,
המשיכו כך, עד ליל ט"ו באב.
בכל לילה חפרו את קבריהם ומחכים אולי, היום יום פקידה עד ליל ט"ו באב, אשר
אז הבינו, שוודאי הלבנה בגדולתה ובודאי עבר תשעה באב ולא נפל טעות בחישובם.
עמדו בשמחה גדולה והבינו שהגזרה הסתיימה וקרובים הם להיכנס לארץ הקודש.
מאותו יום, כוח של ט"ו באב, כח של שמחה, כח של גדולה ולא היו ימים טובים
לישראל כט"ו באב ונדע, שביום זה, יש כוחות גדולים וחזקים, שערי שמים פתוחים,
הקב"ה משפיע שפע ממרום ושמחה מגן עדן מקדם מושפעת מכל העולמות.
והנה, ביום של רוממות הנפש, צריכים לחזק מידה ויסוד גדול בחיינו והוא ההשכמה
בבוקר וידע האדם, שכאשר הוא מקפיד להשכים, בכוחות נפש חזקים והוא מעורר את
השחר, הוא זוכה שיום זה יהיה מבורך ומוצלח בכל העניינים, אך כאשר נגרר האדם,
אחרי היום הוא משכים, כי אין לו ברירה ונסחף ונגרר לתוך היום, היום הוא לא יום
מבורך ומוצלח אצל אותו אדם.
ואמרו חז"ל: "קומו רוני בלילה" ראשי תיבות "בקר"; כאשר, האדם קם בבקר
מוקדם והוא מעורר את השחר, מעלתו כמו שלמד כל הלילה כולו. והגמרא במסכת
שבת פ"ו אומרת: כל עליותיו של משה, בהשכמה היו. משה בהשכמה עלה ובהשכמה
ירד, פירוש, כל העליות של האדם צריכות להיות בהשכמה מכח הבוקר. והנועם
אלימלך אומר: כי להשכים בבוקר, ללמוד, לא רק ללימודו זה מועיל, אלא גם לגבי
יראת שמים. ואפשר לדקדק ולומר "בוקר ויודע ה' את אשר לו" שהכל תלוי בבוקר איך
האשמורות הבוקר שלך, שם ויודע ה' את אשר לו; ניכר מהבוקר מיהו עובד ה' באמת.
אך ידע האדם, שגם בלילה, כשהולך לישון, צריך לישון בקדושה ובטהרה, כדברי
הגמרא בברכות י"א: כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן, אין מבשרים אותו בשורות
רעות, שנאמר במשלי: "ושבע ילין בל יפקד רע".
וידוע המחבר בשולחן ערוך מתחיל את סדר היום ואומר: יתגבר כארי לעבודת
הבורא והרמ"א הוסיף עליו הגהה: בשכבו על משכבו, ידע לפני מי הוא שוכב ומיד
שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה.
זו ההלכה הראשונה בשולחן ערוך. וקשה מה ההגהה של הרמ"א שמדבר על
שינה? אלא הקימה בבוקר, קשורה לשינה בלילה; אם השינה בלילה, בצורה הגונה,
צנועה וקדושה, הקימה בבוקר היא "קומי רוני בלילה" שזה ראשי תיבות ב.ק.ר.
אך אם האדם, ישן כאחד הפוחזים והריקים, אף הקימה בבוקר מתחילה בצורה
קשה ורעה.