חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות ח · חברים / לא להיגרר עם הזרם
יש להשתדל לראות כל אחד את מעלת חברינו ולא חסרונו, משום שבדור זה, אחד
מן עצות היצר הרע, הם לראות רק את הרע בחברינו ולא לראות את עצמנו.
אמרנו כמה פעמים בשיעורים הקדושים, משל, אשר מוסר גדול יש בו: מעשה
בעשרה עיוורים אשר רצו לעבור נהר גדול, אשר הזרם בו היה חזק ביותר, פחדו
העיוורים פחד גדול ביותר שאחד מהם או כמה יסחפו במים, ישבו וטיכסו עצה, בפחד
ואימה, מה לעשות, ואחרי מחשבות מרובות, החליטו שכל העשרה יחזיקו את ידיהם
חזק מאוד האחד עם חבירו, וכך יעברו הנהר וישמרו איש את רעהו. וכך עשו, נכנסו
בפחד ואימה שלובי ידיים איש לרעהו. והנה כשהגיעו לצד השני של הנהר, אמרו:
כעת אחר שעברנו, החשוב שבינינו יספור את העוברים, לראות שכולם עברו בשלום
את הנהר. וכך עשו, הבכיר שבחבורה החל לספור את חבריו, והנה שוד ושבר, סופר
את חבריו ומוצא שרק תשעה יש, ביקש ראש החבורה מחברו הקרוב: תספור אתה,
וחברו סופר ואף הוא סופר תשעה, אחד חסר!. השלישי סופר ואף הוא מוצא תשעה!.
מרחוק עמד איש פיקח וראה את כל אשר קורה, וצחוק גדול היה בליבו, רץ
לקראתם ואמר: אני אספור אתכם, עמד ונתן לראשון מכה בידו, הראשון צעק, אמר
להם: הנה אחד, לשני נתן מכה בידו ואף הוא צעק, אמר: הנה שניים, וכך המשיך עד
אשר הגיע לעשר. והנה פלא לחבורת עוברי הנהר עשרה חברים, לא חסר אחד. אמרו
לו העיוורים: איך אתה ספרת עשרה ואנו ספרנו כמה פעמים והגענו רק לתשעה.
ענה ואמר להם: זה דבר עתיק יומין ובעיה גדולה בעולם, התרגלו העולם לספור את
כולם, אך את עצמם שוכחים לספור, וכך ממשיך העולם, כל אחד רואה את חבריו ואת
נגעיהם, אך את עצמו שוכחים לספור ולראות.
נשתדל בכל כוחנו, לראות את נגעי עצמנו ולתקן את דרכינו ורק אחרי כן לנסות
לתקן ולחפש בנגעי חברינו.
צריך האדם להיזהר זהירות גדולה ביותר, לא ליפול בידי הזרם של החברה, החברה
של היום דוחפת את האדם, ומדרדרת אותו למצב שלא יראה את עצמו ואת נגעיו
ונהיה כסוס שוטף במלחמה.
וכמשל אשר משלנו לפני שנים, על איש בעל תאוות גדולות אשר היה גם חכם
ובעל כח גדול וחזק. בכל יום היה שוחט כבש בבוקר לאכילתו וכבש בצהריים לאכילתו
ועוד אחד בערב. הכבשים פחדו וראו איך כל יום שוחטים שנים או שלושה כבשים.
והיו, מן הפחד, בורחות ליער, ואותו בעל תאוה היה צריך בכל יום ללכת לחפש את
הכבשים ביער. החליט האדם לילך בדרך חדשה, לקח את הכבשים והסביר לכל כבש דבר
אחר, לכבש אחד הסביר שהוא בכלל אריה ובכלל לא כבש, לכבש השני הסביר שהוא
אדם, ולעוד אחד הסביר שהוא נמר, וכך כל כבש הסביר דבר אחר לגמרי. וכך הכבשים
הפסיקו לפחד והיו הולכות בכל יום למרעה, וחוזרות שמחות מבלי פחד שישחטו
אותם. וכאשר היו רואות ששחטו כבשה היו אומרות, זה כבש אני אריה, השני היה
אומר אני נמר וכו'. וכך אותו בעל תאוה, בלי דאגה ועמל, אכל ושחט ואכל.
כך היצר הרע לא נותן לאדם לעצור ולחשוב לאן הוא מגיע ומה יהיה עימו. ואם
מתחיל האדם לחשוב ולדאוג ממעשיו, היצר על ידי שליחיו הרבים, מסביר לו שבכלל
דבר זה אינו נוגע אליו, הוא זה דבר אחר לגמרי.
נדע בחיים האלו לעבוד על עצמנו, לעצור ולדעת מי אנחנו, ולספור גם אותנו,
ולראות את מעשינו, ולא לחיות בחיים שאולים ומזוייפים, עד שיגיע הזמן והיצר יפיל
את האדם בבור עמוק אשר מי ישורנו.