חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות ה · התקרבות / הדרך להתקרב להקב''ה
מובא בספרים הקדושים, בכל שנה, בחג שבועות, מתן תורה חוזר על עצמו, והקב"ה
ופמליה דילי יורדים ועשרת הדברות, ובראשם אני ה' אלוקיך, חוזרים כבראשונה. אך,
רק זכי הנפש, מקבלים את ההארה וטל של חיות מושפע עליהם.
אם כך, מה הסוד לקצר הדרך ולהתקרב במהרה, למלכו של עולם? היו לנו ימים
רבים, מליל ראשון של תפילת העומר, ליישר ולתקן את מעשינו. הקב"ה ציוונו:
"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה" להכין ולהניף את
נפשנו לפני בוראינו - איך נעמוד ונהיה מוכנים, כאיש אחד בלב אחד "ויחן ישראל
כנגד ההר" - חושבים אנו, ומקבלים על עצמנו את דברי הנועם אלימלך )הנועם אלימלך,
מקדושי עם ישראל היה, ומו"ר זקני, רבי מאיר אבוחצירא זצ"ל, היה אומר, בכל בית חייב שיהיה הספר הקדוש
נועם אלימלך, אפילו שלא לומד בו, סגולה הוא לשמירה, מכל דבר רע( ובספרו הקדוש אומר: בכל רגע
פנוי, ידמה אדם בנפשו, שעומדים לכפור, בענייני אמונה בה' ובשביל אהבתו לה',
מוסר את נפשו ונשרף בכבשן האש. בכל פעם, שמדמיין מחשבה זאת בנפשו, מרומם
את נפשו ומתקרב קרבה עצומה להקב"ה.
אך כשנתבונן, בדברי הגמרא, במסכת ברכות, נמצא מעלה גבוהה מזו, אצל רבי
עקיבא; כשהוציאוהו להורג, היו מסרקים את בשרו, במסרקות של ברזל. תלמידיו
הזדעזעו ואמרו לו: רבנו, כך נראה את סופך? אמר להם: כל חיי חיכיתי לרגע זה.
הנה, ההבדל, בין דרך הנועם אלימלך לדרך רבי עקיבא: הנועם אלימלך, מלמד
אותנו לחשוב לקפוץ לאש ולהישרף על יחודו של עולם; ורבי עקיבא, לימודו כל
החיים לחשוב ולדמיין שמענים אותנו ומנתקים את עורנו מבשרינו, כל זה במצוות
אהבת בוראנו.
אם כך, כשרוצים לקצר הדרך בהתקרבות לה', מסירות נפש, היא הדרך הקצרה
ביותר, לאבינו שבשמים והמסירות נפש היא, במחשבה, או, כלימוד הנועם אלימלך,
בקפיצה לכבשן האש ובמסירות נפש מהירה, באהבת ה', או בדרך רבי עקיבא,
במחשבה של עינוי הגוף, על אהבת ה'.
עם ישראל קדושים, אין אנו יודעים מעלה של אף אדם; מי צדיק אמת, מי יותר
ומי פחות?! אפילו פושעי עם ישראל, מלאים במצוות, כרימון וכבר המשנה אמרה "כל
ישראל יש להם חלק לעולם הבא" ובכל חיינו, יהיה חירות בליבנו.
לפני שנים רבות, בא אצלנו יהודי, אשר התרחק מאוד מהקב"ה ופשע וחטא ועבר,
על רוב תרי"ג מצוות, בין אדם למקום, ובין אדם לחברו. ישבנו עימו, זמן ארוך ודיברנו
עימו, שיחדל ממעשיו הרעים, ואחרי שיחה ארוכה ומילים היוצאות מן הלב, אמר:
יתנו לי כמה ימים לחשוב, אמרנו לו: בעוד כמה ימים נבוא לביתך.
עברו הימים, נסענו לביתו, ישבנו עימו, היה שבור ובוכה בכי גדול, אמר לנו, אני
מוכן למסור את נפשי כעת, על קידוש ה', אני רוצה למות על קידוש ה', אך קשה לי
לחיות על קידוש ה'. ומאותו יום, הלימוד זכות על עם ישראל, על אהבת ה' האמיתית
הטמונה בנפשם, מול עינינו בכל יום, הדמעות והמילים: "אני מוכן למות על קידוש ה',
קשה לי לחיות על קידוש ה'".
אנו נעבוד על עצמנו, במחשבה יום יומית, לחיות את חיינו, בקידוש ה' ונכין את
נפשנו, במחשבה אמיצה, למסור את נפשנו על אהבת ה', בין ביסורים, בין ליטול
את גופנו לכבשן האש - ובמחשבה של מסירות נפש, של אלפי יהודים, ביום אחד,
זה לפיד אש, לפני ה', להאיר את חיינו ולמתק, מעל כלל עם ישראל, דברים קשים,
המתרגשים ובאים לעולם.
זה זמן ארוך, שהקב"ה, פרט את היסורים על הכלל ועל הפרט, וכדברי יעקב
אבינו "וריוח תיתן בין עדר לעדר", ביקש יעקב מהקב"ה, אל תיתן צרה אחת על עם
ישראל, אלא, "וריוח תיתן בין עדר לעדר", מרחק תיתן בין בעיה לבעיה - כך בשנתיים
האחרונות, "עת צרה היא ליעקב" וישועתה היא, בריוח בין עדר לעדר, וכשנבין, בימים
הקרובים, ממה הושיענו הקב"ה, נגיל ונשמח בישועתו.