חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות ה · התמודדות / כל דבר בחיי האדם בא בהדרגה
בהדרגה האדם מתרגל לדברים הקשים והחמורים ביותר. הגנב אינו נהיה גנב גדול,
עד שמתחיל פעם ראשונה בגנבות של דברים קטנים ביותר, האכזר אינו נהיה אכזר
בפעם אחת, אלא מתחיל באכזריות קטנה ומשם נמשך לדברים הקשים ביותר, וכך כל
חיי האדם מתחיל בדבר קטן ומתפתח לדברים גדולים.
וכך גם בעבודת ה' צריך להתחיל את ההתחלה, ואחרי שמתחילים את ההתחלה
ועולים את המדרגה הראשונה, יש לזה המשך.
וכך קראנו בפרשת קדושים )ויקרא יט,לב( "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת
מאלוקיך אני ה". והיה קשה לנו הרי יראת אלוקים צריכה להיות הדבר הראשון, ואחרי
כן לקום לאדם מבוגר ולכבד את הזקן, מדוע הפסוק מתחיל בקימה למבוגר ובכבוד
לזקן, ורק אחרי כן ויראת מאלוקים, בעוד שזה דבר ראשון אשר צריך לקיים?
אלא נבאר ונאמר, כשאדם מאבד את יראת אלוקים זה לא בא ברגע אחד, קדם לזה
דברים אחרים אשר גרמו לאדם להגיע לאשר הגיע, חוסר יראה, ומה קדם? קדם חוסר
כבוד למבוגר, חוסר כבוד לתלמיד חכם, זה קודם לכל נפילה וירידה גדולה אשר נמצא
בה האדם. כאשר האדם מכבד את המבוגר ומכבד תלמידי חכמים, זה כמן מגן לריחוק
ושמירה לכבוד שמים, וכך דרך היצר הרע לזלזל במורים ובהורים ובתלמידי חכמים,
ואחרי כן לפרוץ את החומות ולהגיע עד מלכות שמים.
וכך נאמר בתורה )ויקרא כא,ט(: "ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת",
וקשה אם בת כהן עושה עבירות ומחללת את הכהונה, מה זה קשור לאביה?, אלא
נדקדק בפסוק בת כהן כי "תחל לזנות", אם ראית קלקול, זה לא בא ביום אחד, אלא
שזה כבר מבית אביה, רק שהיא הסתירה את קלקולה.
כל אדם צריך לדעת לשים חומות בצורות, והחומה הראשונה להקב"ה היא חומת
תלמידי חכמים ומבוגרים, כשזה נפרץ, מהר מאוד האדם יגיע רחוק מאוד ברע עד
הקב"ה.
צריך האדם לשלוט על טבעיו כי אם לא ישלוט, אזי "יצר לב האדם רע מנעוריו",
היצר יגרור אותו למקומות הרחוקים והגרועים ביותר.
וידוע המשל, המובא בקדמונים, היה איש עשיר רוכב על סוס מחוץ לעיר, והנה
ראה עני פיסח על הקרקע, ריחם עליו העשיר וביקש ממנו שרוצה להעלותו על סוסו
ולקחת אותו לעיר, שמח העני הפיסח ועלה על הסוס, העשיר הטוב לב ירד מהסוס
ונתן את המושכות בידי הפיסח והיה הולך ברגליו. הנה כשהגיעו לעיר ביקש העשיר
מהעני הפיסח לרדת מהסוס, העני הפיסח החל לצעוק ולאמר זה סוס שלי, הזדעזע
העשיר הרי לפני כמה דקות עשיתי עימך חסד והעליתי אותך לסוס, איך פתאום הסוס
נהיה שלך?! כל העיר התקבצו סביבם, הפיסח צועק חמס שרוצים לקחת ממנו את
הסוס שלו. הלכו לדיינים לשאול מה הדין מצווה לעשות במקרה כזה? ענו הדיינים
ואמרו הפיסח אוחז במושכות הוא בעל הסוס. ידעו כולם ידיעה ברורה שהעשיר הוא
העשיר וטוב לב הוא, אך כאשר אתה נותן לאדם את המושכות ביד, תהיה מוכן שיקח
לך את הסוס, תעשה חסד, אך תיזהר זהירות גדולה בכל זמן להשאיר את המושכות
שלך ביד.
היצר הרע שונא יותר את האדם אשר הטיב לך ודוחף את האדם להוקיר רעה
תחת טובה.
וישנם אנשים אשר דבר זה חקוק בטבעם ממי שקיבלו טובה חייבים להחזיר רעה,
משום שרק זה מחזיר אותם להרגשה שאין הם חייבים מאומה לאדם.
ולכך עלינו כמובן, לא לסגור דלת בפני הטוב, ולהמשיך בכל כח בטוב, אך יזהר
להשאיר את המושכות בידיו, וכך האדם יעשה הטוב לשם שמים ולא יצפה בשום
אופן לשום תמורה כנגד הטוב אשר עשה.
יצר לב האדם רע, ומובא מעשה בשר ערבי גדול אשר נפל לבאר מים, כל העיר באו
להצילו, עמד השר והיה צועק שמבקש עזרה מי יצילו? וכולם באו לעזור לו מושיטים
את ידם וצועקים לו תיתן לנו את ידך בכדי שנוכל להצילך, והשר לא נותן את היד, אך
ממשיך לצעוק מי יצילו?, האנשים לא הבינו, אתה מבקש עזרה והצלה, תושיט את
ידך ראשון, אך הוא חוזר על שלו ומבקש עזרה אך לא מושיט את ידו, בא יהודי חכם
ועמד בפי הבאר ואמר שר גדול וחשוב קח את ידי, מיד השר הושיט את ידו וכך ניצל,
מידות האדם קשות המה גם כשמוצא ורואה את עצמו בחורבן המידות שולטות עליו.