חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות ה · הכרת הטוב / המדד והמבחן למדוד חברים
כתוב )שמות א,ח(: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". ואמרו חז"ל
)שמו"ר א,ח( אותו מלך היה, אלא, שביקשו המצרים לשעבד את בני ישראל בפרך.
בתחילה, פרעה לא הסכים עד שהורידוהו מכיסאו שלשה חדשים וחזר והסכים
לשעבד את עם ישראל.
וקשה, עם ישראל, עם מבורך, עם חכם, עם שהביא את מצרים להשגים גדולים
בפרנסה, ומצרים נעשתה הארץ החזקה והעשירה ביותר וחכמת היהודים הייתה
חכמה רבה, אם כן מה השנאה הזו?
אלא, אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: צריך להיות מול עינינו, שאדם אשר מקבל
טובה מחברו, נכנס בליבו כמו רע ומרגיש דחף בנפשו להחזיר רעה תחת טובה, וכמה
שהטובה יותר גדולה, כך הרעה אשר יחזיר מקבל הטובה, יותר גדולה.
וידוע על הגאון מוילנא, אשר היה בשולחנו מגרה עם אבנים קטנות, כששאלו
אותו מדוע מחזיק מגרה עם אבנים? תירץ ואמר להם: כל אדם, אשר בא לפניי לבקש
עזרה, או טובה, נותן אני לו אבן קטנה ואומר לו כשאסיים לעשות לך את הטובה
תשליך עלי רק אבן קטנה ולא סלע גדול.
ומעשים בכל יום הוא, כי המזיקים הגדולים ביותר הקמים על האדם, אלו כפויי
הטובה, והאנשים אשר צר להם וכואב להם, להשיב טובה תחת טובה, ומשיבים רעה
תחת טובה.
וזה אשר קרה למצרים, בארץ מצרים, לאחר כל הטוב, אשר יוסף הצדיק גמל
לארץ מצרים והעשירה, עושר עצום, עמדו המצרים באותו ניסיון, אשר רבים וטובים
נפלו בו והיה קשה בעינם להחזיר טובה תחת טובה והשיבו לבני ישראל רעה גדולה;
שעבוד, שפלות, צער, יגון ואנחה.
ואפשר לבאר על פי יסוד זה ולומר )פסחים מט,ב( "שנה ופירש קשה מכולם", 'שנה'
פירושו, אדם שלמד תורה, אדם שהיה קרוב למקום של חסד ושל מעשים טובים וינק
משם תורה, חסד ורומם את נפשו. 'פירש', התרחק, קשה לאותו אדם להשיב טובה
להקב"ה, על תורתו הקדושה ועל הטוב אשר קיבל במחיצת בתי המדרש; קשה מכולם
נהיה אותו אדם, עוכר ישראל, מזיק לתורה וללומדיה משום שקשה לו להחזיר טובה
תחת טובה.
וצריך ללמוד מוסר ויסוד גדול מול עינינו להמשך חיינו: כשרואים אדם בדברים
הקטנים ביותר, כפוי טובה וכופר בטובתו של חברו, צריכים להיזהר להישמר ממנו,
משום שבסוף יכפור בטובתו של מקום, ואין אחרית ואין סוף לרוע נפשו.
המודד והמבחן למדוד חברים ולמדוד קרובים, אם יש בהם הכרת הטוב או לא, מי
שאין בו הכרת הטוב ירחק ממנו בכל כוחו.
וכבר הקב"ה הרחיק שתי אומות מעם ישראל, כנאמר )דברים כג,ד(: "לא יבא עמוני
ומואבי בקהל ה", אין גרותם מתקבלת בעם ישראל "על אשר לא קידמו אתכם בלחם".
עם ישראל עזר לאומות אלו והם כפרו בעזרה ולא עמדו בשעת צרה, אך החמירו את
הצער של עם ישראל, לכן, שורש נפשם פגום ובעלי מום הם. ולכן, לא יבואו בקהל ה'.
אך על האדם לדעת בעלי כפיות טובה ואנשים אשר כופרים בטובת חבריהם,
כפרעה וכבעלי המומים אחריתם עדי אובד; בסוף מפסידים את עולמם עוה"ז ועוה"ב.
וידוע, משל אשר משלו חז"ל, על פרעה, למלך גדול, אשר היה לו עבד, ביקש
מעבדו לך וקנה לי דג; הלך העבד וקנה דג מקולקל ובישלו למלך, ישב המלך לאכול
את הדג והנה דג מקולקל לפניו, כעס המלך, כעס גדול וציווה את עבדיו להעניש את
העבד: או יאכל את הדג, או ילקה מאה מלקות, או ישלם מאה זהובים. חשב העבד
לעצמו, הקל ביותר והריווחי בשבילי, זה לאכול את הדג; החל העבד לאכול את הדג
כשאכל יותר משמונים אחוז מהדג, החל להקיא ולא עמד בכך, ביקש מהמלך אין אני
יכול לאכול רוצה אני מלקות במקום אכילת הדג; החלו להלקותו, כשהמלקות אחזו
בשמונים וחמשה הלקאות, לא יכל לעמוד בעוד חמש עשרה מלקות, ביקש מהמלך
לשלם את המאה זהובים. אם כך יצא, גם אכל את הדג גם לקה וגם שילם וכך קרה
לפרעה, בסוף לקה לקחו כל רכושו וגם שיחרר את בני ישראל מארץ מצרים.
כשאדם רואה כפויי טובה ועושה עוולה כפרעה וכדומים לו, יתייצב ויחכה, שאף
יאכלו הדג, אף ילקו ואף ישלמו.
לכן, תמיד נשתדל להיות מהזוכרים וזכורים לטובה ונשתדל להטיב לכל ונקבל על
עצמנו להיזהר מן הכפויי טובה.
ורגילים אנו לחשוב שהתגמול בעד חסד שאדם מקבל מחברו, צריך להיות בהתאם
לערך החסד והטובה, משום שאי אפשר לדרוש ששיעור השכר יעלה על מידת הטובה,
אך בתורתנו הקדושה, למדים אנו שכל העושה לחברו טובה ואף הקטנה ביותר, מחויב
המקבל כל חייו בכבודו, בהכרת הטוב על הטובה אשר קיבל מחברו.
מוצאים אנו אצל יעקב אבינו, כאשר הלך לבית לבן, בדרכו פגש את רחל אמנו
באה עם הצאן, ומובא בחז"ל, שבאותם ימים היה דוחק במים ורועי הצאן היו מניחים
אבן גדולה וכבדה מעל הבאר, אשר אחד או כמה יחד, אין בכוחם להרים את האבן,
אלא צריכים מספר רב של אנשים להרים את האבן מעל הבאר, וכך, עד שמתאספים
כל הרועים, היה בכוחם להרים את האבן לתת לצאן בצורה שיויונית בין כל הרועים
מים לשתות, וכאשר יעקב פגש את רחל חז"ל דרשו ואמרו )בראשית כט,י(: "ויגל את
האבן מעל פי הבאר", ודרשו חז"ל )בר"ר ע,יב( כאדם שמעביר את הפקק מעל צלוחית
להודיעך שכוחו גדול.
והנה, מהדברים האלה מוצאים שהחסד שעשה יעקב עם רחל, בהרימו את הפקק,
אינו דבר כל כך גדול וקשה, ועוד יעקב כשראה את רחל, ידע שהיא שורש נשמתו
ואיתה עתיד להתחתן ולילד את השבטים הקדושים, אם כן גם הרמת האבן היא כפקק
מעל צלוחית וגם עזר לבת זוגו לעתיד, אם כן מה הרעש הגדול אשר חז"ל מזכירים
החסד שעשה יעקב עם רחל בהרימו את האבן, ועד כמה החסד הזה אנו מזכירים אותו
כחסד גדול בתפילת הגשם, בזמן בצורת מעוררים רחמים ואומרים שיזכור ה' כמו
שיעקב הרים את האבן לרחל, כך יפתח לנו שערי שמים הרי חסד קטן דבר זה נראה?!
אלא, יסוד גדול אין חסד קטן וחסד גדול, כל חסד אפילו הרמת פקק לחברך הוא
חסד גדול, ואין אתה יודע מה גורם או יגרום רחמים בעולם, הדבר הפעוט והקטן אשר
חושב אתה שעושה, לכן "מצוה הבאה על ידך אל תחמיצנה".
ותמיד נזכר מול עיננו, מה שאירע עמנו לפני שנים רבות, באחת מן הנסיעות
שנסענו למדינה רחוקה, ישב קרוב אלינו יהודי אשר דיבר עימנו, ועזרנו לו בדברים
פעוטים בחיזוק הנפש; אחרי זמן, שלח מכתב שנדע שהיה בדעתו לשלוח יד בנפשו
על הצרות הרבות אשר היו לו, והדיבור והעזרה הפעוטה, מנעה זאת. לפני שנים
מספר, בא לישיבתנו הקדושה באשדוד ולא היינו אז בישיבה, ושעות ספורות אחרי,
שלח יד בנפשו!
דיבור ועידוד קטן, יכול להציל חיים ומי יודע מה טמון בתוך החיים הללו, "וכל
המציל נפש בישראל כאילו קיים עולם ומלואו".
ויותר מכך, מובא בחז"ל שכל העושה חסד עם יהודי אחד, כמו שעשה חסד עם כל
עם ישראל. ומצאנו, כששאול המלך יצא למלחמה עם עמלק שלח שאול לבני יתרו
שהם הקיני, ואמר להם )שמואל א טו,ו(: "לכו סורו רדו מתוך עמלק פן אוסיפך עימו ואתה
עשיתה חסד עם כל ישראל בהעלותם ממצרים". והקשו חז"ל )שהש"ר ב,יח(: וכי עם כל
ישראל עשה חסד והלא עם משה בלבד עשה ?! אלא ללמדך, שכל מי שעושה חסד
עם אחד מבני ישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו עשה חסד עם כל ישראל. ואף שיתרו
היה מחוייב בדין למשה להאכילו, משום שמשה הציל את בנות יתרו מן הגויים, אך
בכל אופן הכרת הטוב על חסד, היא הכרת הטוב בלי גבול, בלי זמן ואין מחיר לפטור
החוב של נותן החסד.
נחזק בנפשנו ונאמת ברוחנו את מידת הכרת הטוב על חסד אשר מקבלים מן
החבר.
ורואים אנו בראיה ברורה, שכל מי שקיבל טובה וחסד מחברו, ושילם רעה תחת
חסד, אולי בתחילה חשב שמעשיו צלחו לו, אך בסוף התשלום והעונש אשר מקבלים
על חוסר הכרת הטוב, אין לו גבול ונענשים בעונשים המרים, האכזריים והכואבים,
במקומות הרגישים ובזמנים היותר לא נוחים.
ישלם ה' שכר לכל המוסרי נפש על התורה הקדושה והחסד, בישיבותינו הקדושות
"שובה ישראל", ובזכות אבותיי הקדושים, ובזכות החסד היתומים והאלמנות ותורתינו
הקדושה, ישלם ה' שכרכם ותהי משכורתכם שלמה!