אור ברסלב

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות ב

אות א

בושה / מרחיקה את האדם מן החטא

מידת הבושה מידה חשובה ביותר היא. וצריך האדם להשתדל בכל כח לשמור את

מידה זו חזק אצלו ולהשתמש בה כמגן ומציל מן היצר הרע ברגעים מסוכנים, אשר

אינו מוצא דרך איך להנצל מן היצר הרע.

וידועה הגמרא במסכת קידושין )פא,א(: מעשה ששבאים שבו קבוצה של יהודיות

והובילו אותם לעיר נהרדעא שבבבל. רבי עמרם חסידא פדה אותם בכסף, וקיים מצות

פדיון שבויים. הסתפקו כולם היכן לשמור אותם, החליטו שבקומה השניה, בביתו של

רבי עמרם, זה המקום הבטוח והטוב ביותר. וכך עשו, לקחו את בנות ישראל הנפדות

מן השבי והחביאו אותם בקומה השניה. ובכדי שלא יכנס יצר בלב אף אדם, הורידו

את הסולם אשר משקלו היה כבד ביותר, ועשרה אנשים היו צריכים להרימו ממקום

למקום.

באמצע הלילה, נכנס בליבו של רבי עמרם חסידא יצר הרע, קם והלך למקום

הסולם הכבד, הרים את הסולם אשר עשרה אנשים צריכים בכדי להרימו, הרימו לבד

והוליכו לחלון והחל לעלות לבית הנשים. והנה באמצע הדרך ראה שעומד ליפול

ולחטוא, עמד וצעק בקול גדול: נורא בי עמרם, יש אש אצל עמרם, חשבו כל יושבי

העיר שפרצה שרפה בביתו ובאו כולם לבית הרב עם דליים של מים לכבות את האש.

עמד רבי עמרם ואמר: האש היא אש אחרת, אש של יצר הרע בליבי, עמדו תלמידיו

ואמרו לו: רבי ביישתנו בושה גדולה. עמד ואמר להם: מוטב שתתביישו בי בעולם הזה

ולא תתביישו בי בעולם הבא.

הנה כח הבושה מרחיק את האדם מן החטאים הקשים ביותר, לכן יחזק האדם בכל

כוחו את הבושה שתהיה חזקה אצלו ושמורה בנפשו, אך בושה נכונה ובושה אמיתית,

ולא בושה שמשתקת את האדם בחייו מלעשות את המוטל עליו, בושה זו היא בושה

אסורה ההורסת את חיי האדם.ומצאנו מעשה באחד מן הצדיקים אשר היה נוסע

בעגלה מעיר לעיר, והנה באמצע הדרך נעצר בעל העגלה וירד לשדה והחל לגנוב מן

השדה תבואה. אותו צדיק החל לצעוק לבעל העגלה שיזהר משום שרואים אותו, מיד

רץ בעל העגלה לעגלתו והחל לנסוע מהר מאוד, לברוח מן המקום. לאחר זמן עצר את

העגלה ושאל את הרב: מי ראה אותנו, הרי הנה אף אחד לא רודף אחרינו, ומדוע כך

אמרת לי. ענה הרב ואמר: הקב"ה רואה וראה לכן הזהרתי אותך.

יזהר האדם לחזק את בושתו לא רק כלפי בשר ודם, אלא ידע שהקב"ה נמצא

בכל מקום, "מלוא כל הארץ כבודו". הבושה היא מן המידות הטובות והמיוחדות אשר

חרוטים בנפש היהודי, ביישנים רחמנים וגומלי חסדים.

בטחון / הבוטח בה' חסד יסובבנו

הנה, יסוד ההצלחה בחיים, היא האמונה והביטחון בהקב"ה וכדברי הכתוב )תהלים

לב,י(: "והבוטח בה' חסד יסובבנו" וככל שמרבים בביטחון בה', הברכה מתרבה והשפע

גודל.

ידוע המעשה בימי רבינו חיים ויטאל זצוק"ל, אשר באחד מדרשותיו דרש ואמר:

ככל אשר ישים האדם בהקב"ה מבטחו, כך יזמן הקב"ה כל צרכיו וגם אם לא יעשה

שום פעולה והשתדלות לצורך פרנסתו!

בין השומעים את דברי רבינו חיים ויטאל, היה אדם פשוט ותמים, אשר הדברים

נכנסו לליבו וקיבל על עצמו, מתוך אמונה תמימה, לחדול מעסקיו ולהתחזק באמונה

שלמה בהקב"ה, וכך עשה, היה בא בכל יום לחנותו והיה יושב וקורא תהילים ולא

עושה מאומה בשביל פרנסתו.

והנה, אחרי כמה ימים, נכנס לחנות גוי חשוב מאוד ובידו מעיל מפרווה גדול וכבד

מאוד ועמד וצעק על היהודי: מדוע אינך עובד כבימי קדם? מה קרה לך יהודי? והניח

את המעיל ואמר ליהודי תשלם לי סכום קטן מאוד וזה יהיה לך לפרנסה; שילם היהודי

התמים את אשר ביקש הגוי, והגוי יצא מן החנות. אחרי כמה רגעים, החזיק היהודי

את המעיל והמעיל נפל על הקרקע והנה ממנו, נפלו מטבעות של זהב רבים מאוד ומן

המטבעות האלו התפרנס היהודי הזה כל ימי חייו.

בסמוך לחנותו של היהודי, היה עוד יהודי, אשר שמע על אשר קרה לשכנו ואף

הוא, קיבל על עצמו לעצור מלעבוד, ואמר גם לי יעשה הקב"ה נס גדול וישלח לי

פרנסה כאשר שלח לחברי. עצר את כל ענייניו ועסקיו וחיכה שבוע, ועוד שבוע, ועוד

חודש, עד אשר הגיע לחרפת רעב. הלך אותו אדם לפני רבינו חיים ויטאל לשאול

מדוע אין מסייעים לו מן השמים בשפע גדול, כפי שזכה חברו?! ענה לו רבינו חיים

ויטאל, שאין דמיון בין אמונתו לאמונת חברו, חברו בטח בה' שיעזור לו ויושיע אותו;

ואילו הוא בטח בפרווה עם מטבעות זהב שישלח לו הקב"ה, ולכן ה' לא עזר לו ולא

הושיע אותו; צריכים לחזק את האמונה והביטחון בהקב"ה ולא בפרווה, או במטבעות

של זהב.

ועל פי יסוד זה, אפשר לבאר ולומר, אמרו חז"ל )פסחים קיח,א( "קשים מזונותיו של

האדם כקריעת ים סוף", וקשה, מדוע קשים מזונותיו של אדם וכו'? יש דבר אשר

קשה לפני הקב"ה?! אלא, אפשר לבאר ולומר, כאשר האדם מאמין שזה "מזונותיו"

שמגיע לו ורק צריך לעשות דבר מסוים, בכדי שיתנו לו את אשר מגיע לו, אז נהיה

הכל קשה לפני האדם הזה ואין עימו הצלחה במעשה ידיו.

ולכן נאמר )משלי י,כב(: "ברכת ה' היא תעשיר", ברכת ה' ואין מחשבות של מחוייבות

שיש מן השמים לאדם.

נחזק האמונה והביטחון בהקב"ה, בטוהר הלב, בלי שום פניה ומחשבה עצמית ואז

נזכה לגאולה וישועה בקרוב.

בטחון / הבוטח בה' לא יחסר לו כל טוב

בכל עת שמתבוננים ביוסף הצדיק, רוממות הנפש עולה בנו, איך נער צעיר בן שבע

עשרה שנה, מעונג ומפונק, הבן האהוב על אביו, נמכר לעבד בארץ זרה, עובר כחפץ

מיד ליד, מישמעאלים למדינים סוחרים ולפוטיפר, ולא די בכך אלא שתוך זמן קצר

מושלך לבור הכלא, על עלילה שפלה, בלא עוול בכפו. והקושיה הגדולה היא, מנין היה

כח ליוסף לעמוד בכל הנסיונות הללו, ומנין היה לו עוצמות נפש להתמודד בכל משברי

החיים שבאו עליו, והוא אך נער צעיר רחוק מכל חיק משפחתו?

אלא חז"ל אומרים, שיוסף היה מיוחד במידת הביטחון, ונכון ליבו ובטוח היה בה',

שלא יעזוב אותו ה' בכל אשר יפנה. וכל כך היה יוסף חזק במידת הביטחון, עד שכל

המאורעות שהתחוללו סביבו לא שברו את רוחו, ולא הפילו את תעצומות נפשו.

ומשום כך, כאשר פנה יוסף לשר המשקים ובקש ממנו שיזכיר אותו לפני מלך מצרים,

מיד נענש שנוספו לו עוד שנתיים לשבת בבית הכלא, כיון שלפי גודל דרגת הביטחון

שהיה לו, היה צריך להמשיך לבטוח בה', ולא לפנות לשר המשקים ולבטוח ברהבים

ושטי כזב.

וכך מצאנו בכל התקופות שהיו לעם ישראל, שהצדיקים הגמורים שזכו ללכת

ולדבוק בדרכי אבותינו היה ליבם סמוך ובטוח בה' ועמדו איתנים בדעתם, בלי להרהר

אחר מידותיו של הקב"ה, והיו בטוחים וסמוכים בכל ליבם שה' לא יחסיר כל טוב

מהדורשים אותו באמת והבוטחים בו. ואפי' השתדלות להצליח את מעשיהם לא עשו,

אלא בטחו בה' בכל ליבם, ומאת ה' היתה הישועה.

וזה כוונת הפסוק )תהלים כב,ה(: "בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו", ולכאו' היה

הפסוק צריך לאמר כך: בך בטחו אבותינו ותפלטמו, ולמה חזר וכפל בטחו ותפלטמו.

אלא שבא הכתוב ללמדנו שכל ההצלה והישועה של אבותינו היתה ע"י שבטחו בה'

ואפי' ההשתדלות לא עשו, וע"כ בטחו ותפלטמו ולא בושו משברם ובטחונם בה' צור

העולמים.

יש מעשה מופלא שמעורר חיזוק גדול במידת הביטחון, בחסיד אחד שהיה עני

מרוד ובביתו אין לחם ושמלה, ובאחת הזמנים כשהגיע ערב שבת ולא היה לו במה

לעשות את צרכי השבת, ומכיוון שלא רצה להזדקק לבריות, וכמו שאמרו חז"ל )שבת

קיח,א( עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות, עלה בדעתו לצאת ולחפש לו איזה דבר

שיוכל להתפרנס ממנו מעט כדי שלא יעשה שבתו חול, ואכן יצא מביתו ללכת לשוק

על מנת למצוא טרף לביתו. והנה בעודו הולך ברחוב העיר, חיזק אותו החסיד את

ליבו בבטחון בה' ואמר לנפשו, הלא אם רצוי הוא מלפני ה' להזמין לי פרנסה, א"כ

למה לי לטרוח ולאבד את זמני בשווקים וברחובות, הלא מה שנקצב לאדם לפרנסתו

אפשר ויגיע אליו גם בלא כל השתדלות, ומיד התיישב בדעתו וגמר אומר לשוב

ולחזור לביתו. ובעודו מהלך לביתו ראה סכום של כסף מונח על הארץ, ומיד שמח על

שהקרה ה' לפניו ממון כשר שאין לו בעלים התובעים אותו ויוכל לעשות את השבת

כראוי ובשמחה. בעודו מהלך כדי להרים את אותם המעות, עלה בדעתו להתחזק

עוד בבטחון בה', ואמר, הלא אם מוכנים אותם המעות לי לצרכי, הלא אין צורך גם

להתכופף בכדי ליטול את אותם המעות, ומן השמים יזמינו לי מעות אחרים לתוך ידי

ממש בלא כל טורח, ומיד חיזק עצמו בבטחונו בהשי"ת ופנה ללכת לדרכו. והנה לאחר

שהלך מאותו מקום הגיע אליו אדם ונתן בידו מעות בדיוק כמספר המעות שמצא

ברחוב העיר, ואמר לו אותו אדם שמצא את אותם המעות ברחוב העיר וגמר בדעתו

לתת אותם לעני הראשון שיקרה בדרכו, מיד עמד אותו חסיד ונתן שיר ושבחה לה'

על רוב רחמיו איתו.

ומזה נלמד מוסר וניקח לקח לעצמנו עד כמה גדולה מעלת הבטחון, ומי שבוטח

בכל ליבו בהקב"ה לעולם לא יראה מחסור, ומן השמים יזמינו לו את כל צרכו ומחסורו

גם בלא כל השתדלות ומעשים מצידו.

בטחון / החלטה בידי שמים

הרבה מצבים בחיים, האדם, מגיע לפרשת דרכים ואינו יודע מה להחליט, מה עליו

לעשות? איך לנהוג? צריך לדעת יסוד גדול:

במצבים כאלה, להשאיר את ההחלטה בידי שמיים ומה' יבוא הטוב. ונביא

לכך ראייה מהתורה הקדושה: דוד המלך, לפני מותו, קורא לבנו, שלמה ומעביר לו,

את כל מלכות בית דוד, ומבקש ממנו כמה בקשות; אחת הבקשות החשובות, שהן

צוואתו של דוד "ואיתך שמעי בן גרא מבחורים והוא קיללני קללה נמרצת". מבקש

דוד משלמה, להרוג את שמעי בן גרא. "והורדת את שיבתו ביגון שאולה". זו אחת

הבקשות האחרונות, של דוד משלמה, לפני מותו. לימים, דוד נפטר, שלמה לוקח את

המלכות, קורא לשמעי ומצווה אותו, שלא יצא מירושלים וביום שיצא מירושלים,

יוציאוהו להורג!

הנביא מספר, עברו ימים, אתונותיו של שמעי יצאו מירושלים, רדף שמעי אחריהן

ויצא מירושלים. נודע הדבר לשלמה, לקחו את שמעי והוציאוהו להורג.

נשאלת השאלה: המדובר בצוואת דוד המלך, הכיצד שלמה לא מקיימה במהירות?!

מדוע מתמהמה? מה עם "מצווה לקיים דברי המת"? ומה אם שמעי, לא היה יוצא

מירושלים, איך שלמה היה עומד בנדרו ובשבועה? אלא, יסוד גדול: שלמה המלך ידע,

ששמעי בן גרא, תלמיד חכם גדול, דיין גדול ומראשי הסנהדרין. פחד שלמה, שמא,

המחלוקת, אשר הייתה בין שמעי, לדוד, היא מחלוקת תורנית, לשם שמיים ואינו יכול

לעשות את דברי אביו, משום שזו בעיה הלכתית לכן, מה עשה שלמה? כאשר אתה

לא יודע מה לעשות- תשאיר את זה בידי ה' ומה שהשכל לא עושה, הזמן עושה.

שלמה, השאיר בידי הקב"ה, ואז, שמעי יצא מירושלים ו"רצון יראיו יעשה" ושמעי,

שהיה מורד במלכות בית דוד ו"כל המורד במלכות בית דוד, חייב מיתה".

לכן, כאשר עומד האדם, בפרשת דרכים וקשה לו ההחלטה, "הבוטח בה' חסד

יסובבנו".

וכך, ידוע מעשה, באבא עשיר מופלג ולו שני בנים. לפני מותו, פחד משותפות בין

הילדים "הטוב שבשותפים, שותפו של עמלק". לכן, לקח את כל כספו וחצה אותו ל 2-

ונתן לכל אחד מחצית מכספו. שני הילדים יצאו לדרכם, אחרי מות אביהם. הזמנים

והימים נהיו קשים והתחילו להפסיד מהקרן של אביהם; ירדו ב %20- , אחרי כן, ב-

%40 , אחרי כן, ב- %60 וכן הלאה. אחד הבנים אמר, מה שנשאר לי, לא אסכן זאת

יותר - הלך ומכר את כל אשר לו, קנה אבנים טובות, קבר אותם באדמה, הוריד את

רמת חייו והלך לעבוד כפועל. אחיו, לעומת זאת, אמר: חס וחלילה! הלך ופתח עשרות

חברות ולווה כספים ואמר, אני בכח אשיג יותר ואתעשר יותר.

האח עם הרצונות להתעשר - הלך והדרדר, נהיה בעל חוב עצום, עד, שמתוך צער

ושברון לב, מת מן העולם.

האח הראשון, המשיך כפועל, פתאום, התחיל להרגיש הארת פנים מן השמיים. יום

אחד, מוצא אבן טובה על הריצפה, יום שני, בעל הבית קורא ונותן לו העלאה בשכר.

וכך, התחיל להרגיש זמנים טובים. אמר בליבו, הזמן הקשה השתנה ונהיה לטוב. הוציא

האבנים הטובות מהקרקע, מכרם, לקח את הכסף ושוב, הקים עסקים והתעשר עושר

עצום. כך חיי האדם, צריך לדעת מתי לעמוד איתן ומתי להרכין ראש ולחכות לזמנים

אחרים.

בטחון / המגיע לך יגיע עד אליך

ידוע המעשה ביהודי חסיד אשר היה גר בעיר קראקוב, והנה חולם בלילה שבעיר

פראג מתחת לגשר, אשר קרוב לארמון המלך, נמצא אוצר גדול ואם ילך ויחפור ימצא

ויתעשר עושר גדול ביותר. לא ייחס החסיד חשיבות לחלום ושוב הלך לישון. וכך

לילה על לילה החלום הזה חוזר על עצמו, עד שאמר: ודאי יש ממש בחלום הזה, מיד

נסע לעיר פראג, הגיע לגשר ליד הארמון והנה הגשר הזה היה מסובב בשומרים, בכל

מקום היו שומרי המלך עומדים בתוקפנות ובפנים קשות. והיהודי החסיד מקראקוב

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה