חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות א · אסון / התורה מגינה ומצילה
מדוע קורים אסונות גדולים בעולם ודברים קשים, אשר אי אפשר לשער ולתאר,
מתרחשים בזמן האחרון?.
הנה צריך לדעת, הקב"ה ברא את העולם, עולם טהור וישר ונאמן, אך כאשר
האנשים חוטאים ומזידים, ומגיעים לאיזה גבול, אשר הקב"ה סימן את הגבול הזה,
שהוא גבול שלא עוברים אותו, כשעוברים את הגבול הזה, אין לעולם יכולת להמשיך
ולהתקיים, וכשנחצה הגבול הקב"ה מזכך את העולם, ואם אין דין למטה יש דין
מלמעלה, ופתאום מתרחשים אסונות ודברים קשים וחמורים.
לכן האדם צריך לדעת שכאשר חטא ולא עשה תשובה מכביד הוא על העולם
וכאשר שב אל ה' וחוזר בתשובה, מוריד מן המשקל על העולם ומוריד את מידת הדין.
ולכן ירא ה' יקפיד בכל יום לפני השינה להתבודד עם עצמו ולעשות משפט ודין
על כל מעשיו ביום שעבר, וכאשר רואה בנפשו דבר לא הגון אשר עשה, ישתדל מיד
לעמוד ולתקן, ואף יכביד על עצמו כמו עונש ומשפט על המעשה הלא הגון אשר
עשה, וכאשר דן ושופט את עצמו, ממתק הדין ומשפט על עצמו ועל העולם כולו. וכך
נהגו ועשו אבות אבותינו וגורם טובה לעולם שממתק מן הדין בעולם.
ונבאר דברי חז"ל )ברכות ה,א(: "אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו,
פשפש ולא מצא יתלה בענין ביטול תורה". כאשר רואה אדם שיסורים, מידת הדין
מתוחה עליו, יפשפש, יחפש היכן חטא, היכן פשע, ואם מצא שחטא ופשע, מיד יעשה
משפט לעצמו וישוב אל ה'. ובדרך זאת מוריד ממנו מידת הדין, פישפש, חיפש ולא
מצא שיש עמו חטא, ידע שדבר זה בא בעוון ביטול תורה. ומדוע ביטול תורה?, משום
שהתורה הקדושה ממתקת זמנים קשים ומידת הדין כאשר מתוחה בעולם.
ואמרו חז"ל )אבות פ"ג מ"ה(: "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך
ארץ", התורה מורידה מידת הדין מן העולם, כאשר יש זמנים שאסונות ודברים קשים
עומדים לבא לעולם, התורה ממתקת זמנים קשים, ואם האדם לא לומד תורה, או אינו
חלק מן התורה, אין מה שימתק את הדין, וזה הסיבה שאין מה שימתק את הדין, לכן
באים עליו צרות ויסורים. אך אם ירבה בתורה, הרע יורד מן העולם.
ולכן ישתדל האדם בכל כוחו להרבות בתורה, כל שיעור תורה ישתדל להיות חלק
ממנו, ואם הוא לא הולך, ישתדל לזרז אחרים שילכו, כל יהודי שזיכית לדעת עוד
חידוש תורה, אתה מרבה תורה בעולם, ועל ידי ריבוי התורה, מתמתקים הדינים, וטוב
יורד לעולם, והרע יורד מן הארץ.
לכן יובן האסונות הרבים שקורים בעולם, הרע מתמלא מהר ממה שהיה מתמלא
בימים עברו, משום שהניסיונות רבים והחטאים זמינים יותר, וזה גם לכלל וגם לפרט.
כשאדם רואה צרה על צרה באה אליו, סימן שהסאה מתמלאת אצלו מהר, או מעוון
שחוטא, או שטועה בדרכו, או במעשיו ופוגע במי שלא צריך לפגוע ומצער מי שלא
היה הגון איתו, אפילו שהוא בטוח בנפשו שהוא צודק במעשיו.
הנה חשבנו היום, מה ההבדל בין הימים האלו לבין הימים שעברו, בדורות
הקודמים, אשר היה נחת ושלום בין העולם ויותר אהבה ואחוה?.
וחשבנו בנפשנו, הנה בדורות הקודמים אנשים היו חושבים ועושים את מעשיהם
מהלב והכל היה, ישר, אמיתי על פי לב האדם, אך ככל שעברו הימים והדורות התקדמו
לזמן הזה, נכנס שכל יותר בחיי האדם, וכאשר האדם לוקח את ההחלטות עם בני
משפחתו וקרוביו על פי השכל, שם מתחיל הבעיות הקשות אשר קשה מאוד לפתור
אותם, ולסדר את הבעיות מהסוג הזה.
וכך במשפחות והאנשים הטובים ביותר, כמה שנכנס יותר השכל ויוצא הלב, החיים
נהיים יותר מתוחים קשים ולא נוחים. ואמרו חז"ל "הקב"ה ליבא בעי", הקב"ה רוצה
את לב האדם.
ולכן ישתדל האדם לעשות את המצוות ודרך ה' בלב שלם, ולא לתת לשכל להכנס
לדברי מצוה ולדברים הטהורים אשר עדיין נשארו או שצריך לשמר בחיינו.