אור ברסלב
חזון ישעיהו אות א › אמונה / ביטחון ואמונה בה' יתברך

חזון ישעיהו· הרב פינטו

אות א · אמונה / ביטחון ואמונה בה' יתברך

אמונה / אמונה שלימה

אחד מהרגעים, הגבוהים והגדולים, שעם ישראל, הגיע אליו היה בשעה, שאמרו

"נעשה ונשמע!" הקדימו את הנעשה, לפני נשמע, וזוהי מעלה גדולה ביותר, של

אמונה מוחלטת בהקב"ה.

והנה, ביום זה, צריך לחזק ביותר, את מעלת האמונה והביטחון בקדוש ברוך הוא.

ימים אלו, אינם ימים פשוטים; ימים שהפרנסה בדוחק וכל צעד וכל שעל, צריך אמונה

חזקה בהקב"ה. רבים מאחינו, בני ישראל, מחויבים, בחובות ממון כבדים מאוד, ודוחק

השעה ודוחק הפרנסה קשים ביותר.

אך, כאשר נתבונן, על עם ישראל במדבר, לא נדאג, יותר לפרנסה. בכל יום, הקב"ה,

נתן דבר יום ביומו, והיסוד והשורש, של היהודי, לא לצור את צרת מחר "השלך על

ה' יהבך והוא יפרנסך והוא יכלכלך" ובכל עת ובכל זמן, משתדלים אנו, לחזור, על

המעשה אשר צריכים להרבות, לאומרו, בימים אלה.

מעשה בתלמיד, שהלך אצל רבו, ואמר לו: רבי למדני מידת האמונה והבטחון

בהקב"ה, אמר לו רבו: לך לעיר פלונית, שם גר יהודי, שמלאכתו היא בית המזיגה )כמעין

חנות יין שהייתה שייכת לפריץ ויהודים היו חוכרים ומתפרנסים ממנה( ופעם בשנה, היה צריך לשלם

את דמי השכירות, ומי שלא היה משלם, היה הפריץ לוקח אותו ואת בני משפחתו,

לבית האסורים, לעינויים עד כלות הנשמה.

וכך היה דרכו של הפריץ - ביום המיועד לתשלום, בבוקר השכם, היה שלוחו בא

ודופק דפיקה חזקה בדלת, בצהריים היה שב, ודופק, שתי דפיקות ולקראת ערב היה

שב, ודופק שלוש דפיקות חזקות, ומרגע זה, נתון האדם, לחסדיו של הפריץ.

הלך התלמיד וישב, בביתו ביום התשלום. כבר נשמעה דפיקה ראשונה, היהודי

היה שליו ורגוע, היה בטוח התלמיד שיש עימו את הכסף, הגיעה שעת המנחה, שתי

דפיקות קשות נשמעו בדלת, התלמיד נחרד מעוצמתם, שאל את בעל הבית השליו:

האם יש לך את הכסף, ענה לו: עדיין אין לי פרוטה לתשלום, שאלו: איך אינך פוחד?

ענה ואמר לו: יש לי ביטחון עצום בהקב"ה.

לקראת ערב, שכבר הדפיקה השלישית נשמעה על הדלת, והתלמיד יודע, שאין

לבעל הבית פרוטה מן החוב, יצא בעל הבית, שליו לכיוון ביתו של הפריץ. שאלו

התלמיד: להיכן אתה הולך, אין בידך את הכסף? ענה ואמר לו: ביטחון יש לי בהקב"ה.

התחיל להלך פתאום כרכרה נעצרה, התלמיד נשאר מאחור ובעל הבית הלך לקראת

יושבי הכרכרה. אחרי דין ודברים ביניהם, חזר בעל הבית לתלמיד והמשיכו בהליכה.

שאלו התלמיד מי הם האנשים בכרכרה? ענה לו: סוחרים שבאו לקנות ממני יין, שאלו:

האם מכרת להם? הסתדרת עימם? ענה לו בעל הבית: לא, שאלו מדוע? ענה ואמר לו:

ביקשתי את הסכום, שאני צריך לשלם, כעת, לפריץ, הם לא נתנו לי, ולכן לא רציתי

למכור להם מאומה, עד שיהיה לי את כל הסכום, לתת לפריץ. ובעל הבית, עדיין, רגוע,

שליו, אפילו כשנראה שכלתה אליו הרעה. המשיכו להלך, עוד כחצי שעה, פתאום

רואים את אותה כרכרה, חוזרת ואותם סוחרים, שילמו את הסכום שנקב בעל הבית.

זוהי, אמונה שלמה בהקב"ה!

הדור הזה, רואים אנשים הולכים, נפולי פנים בדאגה ובצער - מה דאגתם? בעוד

חצי שנה, צריכים לשלם חוב. אמונה בה', שבעוד רגע, שכל החיים יכולים ליפול לצרה

ומצוקה, ובידי פריץ עריץ, הוא ובני משפחתו - לא ליפול, בדכדוך הנפש - "ישועת

ה' כהרף עין!" זוהי אמונה חזקה בהקב"ה, "נעשה ונשמע אמרו כאחד" - ובפסוק זה,

טמון סוד הכח של האמונה, כשאדם מרגיש את עצמו, אחד, עם בני ישראל, באחדות

ובאהבה, ורואה כל אחד, כגופו, אז יכול לקיים "נעשה" כי אמונתו באה, מעוצמה

חזקה, של כל עם ישראל יחד. אך, כאשר אדם, מרגיש עצמו לבד, אין לו את הכח של

כלל עם ישראל אחריו ואינו יכול להיות בעל אמונה חזקה.

ולכן, נקבל על עצמנו, להתחזק באמונה "והשלך על ה' יהבך והוא יפרנסך והוא

יכלכלך" ומי שפירנסנו 40 שנה במדבר, הוא ידאג ויושיע וירחם ומצוות "וזכרת את ה'

אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל", תהיה נר לרגלנו.

תוכן העניינים

חזון ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה