חזון ישעיהו· הרב פינטו
אות א · אחריות / סעייתא דשמיא מיוחדת ללוקח אחריות
בתורה מצאנו דבר מופלא, שיעקב אבינו מבקש מבניו שירדו מצרימה להביא שבר
לביתם, ואע"פ, שבבית יעקב לא היה חסר דבר, למרות הרעב. אך מחמת שהוא חשש
לעין הרע ובכדי שלא יתראו בעיני הבריות, לכן ציווה את בניו שילכו למצרים להביא
שבר לביתם.
אך למרות שיעקב אבינו ראה צורך גדול שבניו ילכו למצרים, בכל זאת חשש
שיקחו עימם את בנימין, שמא יקרה לו אסון בדרך, כיוון שרחל אימו מתה בדרך ויוסף
אחיו נטרף בדרך.
ואם כן, הדרכים לגביו הם בחזקת סכנה ולכן, חשש יעקב אבינו לבנימין, יותר ממה
שחשש על כל שאר בניו.
אך, כאשר ארכו הימים ולא יכלו לחכות יותר, והוצרכו לרדת למצרים, אמר ראובן
ליעקב אבינו, שישלח עימם את בנימין, כדי שיציגו אותו בפני אדון מצרים וכאשר
חשש יעקב אבינו שמא יקרה אסון לבנימין, אמר ראובן: את שני בני תמית, אם יקרה
אסון בדרך. וחז"ל אומרים שיעקב אבינו התרעם על ראובן שאמר לו כך ולא הסכים
לשלוח את בנימין, אך כשיהודה אמר ליעקב שישלח עימם את בנימין, והוא ערב עליו,
מיד הסכים יעקב ונתן להם רשות לקחת את בנימין איתם למצרים.
וזה פלא, מדוע התרצה יעקב לדברי יהודה ולא התרצה לדברי ראובן? אלא, בדבריו
של יהודה היה טמון יסוד גדול, כי אמנם ראובן אמר שהוא מוכן להיענש בצורה
חמורה ביותר אם יקרה אסון לבנימין בדרך, אך ראובן לא לקח על עצמו אחריות
מלאה על בנימין.
מה שאין כן, יהודה שקיבל על עצמו אחריות על בנימין ואמר שהוא ערב על
הנער שיחזור לביתו שלם ומשום כך, הסכים יעקב אבינו, כי ראה שיהודה לוקח עליו
אחריות ואדם שמקבל על עצמו אחריות, יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת להצליח
במשימתו.
וזהו יסוד גדול בחיי האדם, לדעת לקחת אחריות על מעשיו ולקחת אחריות על
דברים העומדים תחת ידיו ומי שלוקח אחריות אמיתית, ומוסר את נפשו להצליח,
מסייעים אותו מן השמים שיצליח גם כנגד כללי הטבע.
וכן אמרו חז"ל: שמוחלים לחתן על כל עונותיו ביום החופה. וצריך להבין, מדוע
מוחלים לחתן על עוונותיו? ומה מיוחד ביום החופה שנותנים לחתן כזו מתנה נפלאה
של מחילת העוונות?! אלא, החתן ביום חופתו מקבל עליו את האחריות על אשתו,
ומדין תורה, הריהו מתחייב לדאוג לאשתו על שלשה התחייבויות; שאר, כסות ועונה,
ורבנן הוסיפו עוד שבעה דברים שהבעל מתחייב לאשתו, והחתן לוקח על עצמו
אחריות מלאה לדאוג להם. אחריות זו, לא הייתה לבעל טרם נישואיו וכעת, כשמקבל
עליו אחריות גדולה זו, מן השמיים מסייעים אותו שיצליח במה שלקח על עצמו
ומוחלים לו על כל עוונותיו.
הרי לנו כמה גדולה ונכבדת היא לקיחת האחריות.
ולכן הקב"ה כעס על קין מאוד, כי כאשר קין עמד על הבל אחיו והרגו, שאל אותו
הקב"ה: איה הבל אחיך? וקין ענה: השומר אחי אנוכי?! ועל תשובה זו הקב"ה כעס על
קין מאוד מאוד, וכעס הקב"ה לא היה רק על מעשה הרצח שעשה קין, אלא הקב"ה
כעס על מה שאמר "השומר אחי אנוכי?!" שבזה, ניסה להוריד מעליו כל אחריות
לשלום אחיו, כי אם היה שומר, אז היה גם אחראי. ואם אינו שומר, אז גם איננו אחראי.
ועל כך, הקפיד הקב"ה הקפדה גדולה על קין, על שניער מעליו את האחריות שהיה
צריך לקחת על המעשה שעשה.
אין עוד מלבדו
רב חיים מוולוז'ין בספרו "נפש החיים" אומר יסוד גדול, אשר צריכים אנו לשים
נר לרגלנו, וכך לשונו: ובאמת היא בעיני זכות וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל
דיניו ורצונות אחרים שלא יכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל, כשהאדם קובע
בליבו לאמור הלא ה' הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם
בכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוטה יתברך שמו, ומבטל בליבו ביטול
גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם, ומשבר ומדבק טוהר מחשבתו רק
לאדון יחיד ברוך הוא, כן יספיק הוא יתברך בידו, שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות
והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל. ע"כ.
והנה, יסוד סגולי זה, אשר אומר רבי חיים מוולוז'ין, צריך לחזקו בנפשנו, לחזק
האמונה בהקב"ה, ולהבין ולדעת, שכמה שהאמונה תהיה יותר חזקה והדבקות בבורא
עולם תהיה יותר חזקה, כך שום כח בעולם לא יוכל לעמוד ליד האדם. ונדע שהצרות
והבעיות באים כגודל חולשתינו וחוסר אמונתינו וחוסר דבקותינו בהקב"ה, וכך אמרו
חז"ל: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם" כאשר אנו דבקים בה', "חיים כולכם היום" זוכים
לחיות.
וכך אומר דוד המלך "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח", בתורה הקדושה
אני בוטח.
וכבר מצאנו אצל יעקב אבינו "וירא יעקב מאוד ויצר לו", מדוע וירא יעקב מדוע
פחד יעקב? משום ש"ויצר לו" הרגיש צער בליבו שאמונתו לא מושלמת על פי גדולתו,
שצר לו בליבו, לכן וירא יעקב.
הרי ידוע, במלחמת החשמונאים היה שגור בפיהם את מזמור התהילים "יושב
בסתר עליון", ואמרו חז"ל שזה מזמור, אשר אף היה שגור בפיו של דוד המלך בשעת
מלחמותיו שזהו מזמור של אמונה בה'. לכן, נשתדל לחזק בכל כוחנו באמונה חזקה
בהקב"ה.
והנה, ידוע מעשה על רבינו החתם סופר באחד הלילות, באמצע הלילה, שלח
החתם סופר את שמשו לראש הקהילה ודרש ממנו שיבוא אליו בדחיפות, הוא ויחד
עימו, שניים מראש הקהילה היהודית; הלך השמש הנאמן ועשה את דברי רבו,
האנשים הגיעו בבהלה לבית רבם, כשישבו לפני החתם סופר, אמר להם החתם סופר,
אצל מושל המחוז במגירה, מונחת גזרה קשה על היהודים, אשר היהודים לא יוכלו
להתקיים עמה, ולכן, לכו כעת, באישון לילה, לבית המושל ותבקשו ממנו לבטל ולא
להוציא לאור את רוע הגזרה. ניסה ראש הקהל להסביר לחתם סופר שאין זה דבר
מקובל ללכת בלי הזמנה למושל ועוד באמצע הלילה, עמד החתם סופר על דבריו
וחייבם לצאת ולעשות את דבריו.
יצאו שלושת ראשי הקהל בבהלה מרובה לכיוון בית המושל, הגיעו לנהר, אשר
מעברו היה בית המושל ולא מצאו שום אוניה לחצות את הנהר, בצר להם ובלית
ברירה, הלכו לאחד מבתי הדייגים ודפקו על דלתו שיואיל בטובו לעזור להם. הדייג,
פתח את הדלת, בחמת זעם וקללות שגורות בפיו, מדוע ואיך העזו להפריע לו בשנתו,
אחרי יום קשה של עבודה? מיד מסרו לו סכום מרובה של כסף. בשמחה, העלה אותם
על אונית הדייגים ויצאו לדרך. האניה הייתה מלאה בריח של דגים ואנשי הקהל נזהרו
שלא ידבק בבגדיהם מהריח הזה והגלים היו חזקים ביותר עד שבסוף, בניסים, הגיעו
לעבר השני של הנהר.
בעבר השני, מצאו גינה מפוארת ביותר, התחילו להלך בה, והיה חייל מכוון את
נשקו אליהם ובצעקות קשות צועק לעברם מה עושים פה, עמדו ראשי הקהל ואמרו:
גינה ציבורית וזכותינו להלך בה. מהצעקות התעורר המושל וביקש לדעת מה הרעש?
אמר לו: על שלושה היהודים אשר מהלכים למטה ומבקשים לפגוש בו, הסכים המושל
ואמר, כך או כך שנתי עברה, הושיבם המושל בחדרו וציווה את משרתו להביא לפניהם
חלב. המושל שתה והם לא שתו. שאל המושל מדוע אתם לא שותים? ענו ואמרו לו:
יש לנו איסור בתורה לשתות חלב עכו"ם; שאל המושל: תסביר לי מה הפירוש ? מה
התורה פוחדת מחלב עכו"ם? ענו ואמרו לו: חוששים שמא במקום חלב פרה, או עז,
יביאו בטעות חלב אתון או אנקה; מיד קרא המושל למשרתו ואמר לו חלב שלנו
הוא מהעז שלנו? אמר העוזר: העז חולה ולקחנו מהשכנים חלב של אנקה; הזדעזע
המושל ושאלם על מה באתם? ענו ואמרו לו: רבנו, החתם סופר, שלח אותנו לבקש
לבטל את הגזרה אשר נמצאת במגרה שלך; שוב, הזדעזע המושל וביטל את הגזרה.
יהודי, צריך להיות בעל אמונה חזקה בהקב"ה ולמסור נפש על אמונתו ושום
פחד ושום אימה, לא יעצרוהו באמונתו ובדבקותו ואף הקלה שבמצוות ובכוחות אלו
ובקבלות אלו ובאמונה זו, עם ישראל קיים וימשיך להיות קיים מכח אמונה תמימה
ומסירות נפש.