חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין
פסקי בעל הבתים · סימן שמה
א. אם יש חזקה המצטרפת למעלת הברי אמרי' ברי עדיף ורק חזקה דאין אדם תובע אא"כ יש לו אינה מצטרפת למעלת הברי משום דשני מעלות הללו הכל ענין אחד דע"י חזקה דאין אדם תובע תתעדף טענת הברי דאי לאו הך חזקה לא הי' מעלת הברי מעלה טובה כי מה לנו לטענתו אחרי שיש לומר שיטעון מה שאין לו, ורק חזקה זאת עושה טענת הברי טענה מעליא ואין כאן כ"א הברי לחוד סעיף א'
ב. לא חשיב שאילה בבעלים כ"א בעידן עבידתייהו או כשמזמין ומכין עצמו ללכת אבל באמירה בעלמא לא הוי שאילה דבעלים סעיף ג'
ג. אשה ששאלה פרה לצורך נכסי מלוג שלה ונשאל בעל הפרה לאשה זאת לנכסים אחרים שאין לבעל רשות אאם כיון דהוי חד גופא שפרה ובעלים שאולים לגוף אחד הוי בבעלים, וגם אם הבעל שאל פרה לצורך עצמו ונשאלו בעלים לצורך נכסי מלוג גמי הוי בבעלים כיון דחד גופא הוא סעיף ט'
ד. אפי' בשאל לעשות מלאכה פחות מפרוטה נמי חשוב שואל דחיוב דשואל אינו מטעם הנאה אלא כיון שכל הנאה שלו נחשבת הבהמה כשלו משך זמן השאילה סעיף י'
ה. הא דאמרי' פשיעה בבעלים פטור היינו כשפשע רק בשמירה, אבל כשפשע בגוף החפץ כגון שאינו יודע אנה הניחם או שמסר לשומר אחר ומיעט בשמירתה חייב דמזיק גמור הוא שם
ו. שכר חמור לרכוב ונתנה לשלוחו ואינו יודע אם מתה מחמת מלאכה חייב כיון שמסר לשליח פשע וחיובו ברור והוה אח"כ א"י אם פרעתיך שם