חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין
פסקי בעל הבתים · סימן רעג
א. הא דאמרי' דהפקיר לעניים לחוד לא הוי הפקר היינו דוקא כשהפקירו לכל העניים אבל במפקיר הזכות נגד אחד או שנים לנוכח והפקיר בפני אותן שמפקיר להם מהני שיכולים לזכות בה. סעיף ד'
ב. הא דהפקר לא חשיב כדעת אחרת היינו בהפקר דעלמא שהבעה"ב לא בא להקנות החפץ לשום אדם, אלא שמסלק נפשו ממנו, אבל אם מכוון להקנות נמי חשיב שפיר דעת אחרת, וגם הקטן רשאי לזכות דבמקום דאיכא דעת אחרת יש יד גם לקטן סעיף ו'
ג. המפקיר צריך שיאמר בפיו שמפקיר ואם לא אמר לא הוי הפקר. סעיף ז'
ד. הלוקח דגים ממצודה של חבירו אינו אסור כ"א מדברי סופרים ולא כקצוה"ח דהוי גזל גמור משום דדגים מגביהין מכחו וקני בהגבהה, דז"א כיון דליכא הגבהת נ' טפחים. סעיף ז'
ה. טעם דחצר מהלך לא קנה אין זה משום דמהלך מהונה, אלא משום דהחצר גופא נייד. סעיף ט"ו