חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין
פסקי בעל הבתים · סימן רסד
א. אם האב חכם קצת, אז דוקא לרב מובהק יש דין קדימה נגדו, אבל רב שאינו מובהק אין לו דין קדימה, ואם אביו אינו חכם כלל אפי' לרב שאינו מובהק יש לו קדימה נגד אביו סעיף א'
ב. בשדכן מחויב לתת לו כל שכרו שהתנה עמו אע"פ שהתנה עמו לתת הרבה וכשיטת הרש"ל שחולק על הרמ"א סעיף ז' סימן רס"ז
א. הא דמחלקינן לומר דבבעלי חיים לעולם חייב משום דאנקטא ניגרא ברייתא היינו דוקא לענין אבידה שבזה נגרא ברייתא גרמו לה להאבד אבל לענין גניבה פטור שאין גורמין לה ליגנב, ולא אמרי' תחלתה בפשיעה לענין אבידה וסופו באונס גבי גניבה סעיף א'
ב. אפי' למ"ד סימנין דאורייתא ומהני לדידי' גם סימן שאינו מובהק אפ"ה אם אחד נותן סימן שאינו מובהק והשני נותן סימן מובהק ניתנין למובהק דמובהק כעדים דמי, וסימנין ועדים ינתן לעדים, ואמנם לשי' רש"י דנם סימן מובהק לא חשיב כעדים אין נ"מ בין מובהק לאינו מובהק למ"ד סימנין דאורייתא סעיף ט'
ג. אם מחויב להחזיר שבח דאבידת שנשבח לאחר יאוש תלוי בפלוגתא, לטעם הרמב"ן דבבא לידו האבידה קודם יאוש גם גוף הפרה הוי דבעלים, וממילא השבח שהשביח הוי נמי דבעלים אע"ג דהשבח בא לאחר יאוש מ"מ ס פרתו של בעלים הוא דאשבח, אכן לטעם התוס' דגוף הפרה הוי למוצא ורק דמים הוא דחייב אין שייך לחייבו כ"א הקרן שהי' בעת מציאה שנתחייב בהשבה אבל שבח הבא לאח"כ ולא נתחייב כלל בהשבה הוי של מוצא ד. הא דקיי"ל דאסור להשתמש באבידה אפי' לצורכו ולצרכה היינו דוקא היכי שעיקר התשמיש מתכוון הוא לצורכו אלא שממילא יגיע הנאה גם לצורכה וכדמשמע לשון הש"ס לצורכו ולצורכה, דעיקר הלקיחה הי' לצורכו ולצורכה ממילא אתי אבל אם נטל מתחלה לצורכה רק שממילא יקבל גם הוא הנאה פשיטא דשרי מטעם זה נהנה וזה לא חסר סעיף י"ח
ה. דבר שאינו עושה ואוכל ימכר מיד ולא ימתין כלל סעיף כ"ו