חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין
הלכות שותפים
סימן קעו
סעיף ג' וי"א דאפי' קנין אינם צריכים, ובש"ך ס"ק ו' כתב דפשוט הוא דקאי נמי אריש הסימן אשאר שותפים, ומשמע מדברי' דלדיעה זאת בכל שותפים אפי' נשתתפו נמי במטלטלין, לזה דבש ולזה יין, תיכף שדברו ביחד שיהי' הכל לשותפות א"צ קנין ונקנה לזה חצי היין ולזה חצי הדבש, ואכן היטב דיבר הנתיבות להשיג עליו בזה, כיון דטעם דיעה זאת משום דאמרינן אגב דבעי לקנות גמר ומקני, ולא אמרינן זאת כ"א כששני הצדדים הם מחוסרי קנין כגון דבר שלא בא לעולם או דבר שאינו ברשותם, דבזה אמרינן מדרוצה לקנות של חבירו דהוה דבר שלא בא לעולם, גמר ומקני דשלב"ל שלו, דאי לא גמר ומקנה שלו לא מצי קנה של חבירו דהוה נמי מסוג זה, אבל בדברים שחל בהם הקנין לא שייך סברא זאת וכמו שהארכתי בזה בחדושינו לקמן (סי' ר"ט) ע"ש, ודלא כהחת"ס (חחו"מ סי' קפ"ו) שהובא בפ"ת לקמן שם דכ"ש בדברים הבא לעולם דאמרינן בהו אגב דבעי לקנות מקנה ע"ש:
סעיף ח' ברמ"א ודוקא שהתנו כן מאחלה אבל אם אינו מחויב להתעסק רק עושה מנדבת לבו כו' ולא הוי רק שומר חנם, ובש"ך האריך לבאר דאפי' שומר חנם לא הוה בסתם, רק היכי דהתנה בפירוש שמור לי ואשמור לך הוה שומר שכר, ובסתם אפי' שומר חנם לא הוי ע"ש, מיהו נראה דדין זה תלוי בנוסחת הש"ס (ב"ב דמ"ג) דעל מה שאמר שמואל השותפין שומרי שכר פריך הש"ס ואמאי שמירה בבעלים הוא ומשני רב פפא באומר שמור לי היום ואשמור לך למחר, ולנוסחא זאת ודאי דדוקא באומר בפירוש שמור לי ואשמור לך הוה שומר שכר אבל בסתם לא, מיהו בחדושי הרמ"ה הביא דאיכא נוסחא דאית בהו נעשה כאומר לו שמור לי היום ואשמור לך למחר ע"ש, ולנוסחא זאת הרי להדיא דאפי' בסתם הוה אפי' שומר שכר נמי, ושוב ראיתי דמרדכי פחז"ה שם דמביא שלשה דיעות בזה, ודיעה הראשונה דגם בסתם נעשה שומר שכר שמסתמא גם חבירו ישמור למחר. ודיעה האמצעיית דבסתם לא הוה רק שומר חנם, ולבסוף הביא דיעה השלישית דאפי' שומר חנם לא הוה והוכיח כן מסוגיא דב"ק אלא שרבותיו לא הודו לו בזה ע"ש, ולזה לדינא נראה כהרמ"א שהלך בשביל הזהב ובחר דרך האמצעיי דשומר שכר לא הוי בסתם אבל שומר חנם מיהא הוה, ולא הסכים לפסוק כדיעה האחרונה דאפי' שומר חנם לא הוה, דבזה היה נוטה לקצה האחרון ושתי דיעות יהיו כנגדו, ובשגם דדיעה האחרונה דאפי' שומר חנם לא הוה לאו דסמכא היא כיון שהודה בעצמו דרבותיו לא הודו לו בזה, וכה"ג לכו"ע אין הלכה כתלמיד במקום הרב וכמ"ש החת"ס דע"כ לא אמרי' הלכה כבתראי אלא כשלא דן בפני רבו אבל כששמע רבו את דבריו ולא נתקבלו קיי"ל דאין הלכה כתלמיד ע"ש ודו"ק היטב בזה:
סעיף ט' במחבר ואם קנו בגדים לנשיהם כו' אין שמין בד"א בבגדי חול אבל בבגדי שבא שמין להם, לענ"ד דין זה לאו פסקא הוא אליבא דכו"ע ויש מי שחולק בזה, דלטעם הרא"ש בהא דאין שמין בגדי נשיהם ובניהם משום שמתביישין להביאן לב"ד, לפי"ז פשיט דבגדי שבת שיכולין להביאם לב"ד שמין אכן בשמ"ק כתב בשם המאירי טעם אחר לחלק בין אחים לנשיהם, דכל מה שבגוף של אח אין הדבר נאה להם למחות ומן הסתם לא מחלו זה לזה, אבל מה שעל נשיהם ובניהם יכולים למחות, ומאחר שלא מיחו בע"כ נתרצו בכך ומחלו להם מן הסתם ע"ש, ולפי"ז כ"ש דבבגדי שבת דיקרים ביותר דהו"ל למחות ומדלא מיחו ודאי נתרצו ומחלו, וכ"ש דבגדי שבת של נשיהם אין שמין, ויש לתמוה שלא הזכירו הפוסקים דיעה זאת, ושמא משום דבירושלמי מחלק בין בגדי חול לשבת, הרי שיש מן הירושלמי הכרעה לטעם הרא"ש משו"ה פוסקין כוותי' ודו"ק:
סעיף י' במחבר ואם שינה האחד מכל אלו הדברים כו' חייב לשלם, והנה בתשובת חת"ס (חחו"מ סי' קנ"ו) כתב בפשיטות דבכה"ג חייב אפי' היכי שהתחילו להתעסק ביחד דהוה שמירה בבעלים כדלעיל סעיף ח' ופטור אפי' מפשיעה מ"מ כל הני הוה מזיק בידים ודוקא פשע בשמירה פטור אבל לא מזיק בידים ע"ש, והנה בעיקר הדבר מ"ש לחלק דדוקא פשיעה פטור בבעלים אבל לא מזיק בידים, אין אנו צריכים לדידי' בזה, דהדבר מפורש ברמב"ם (פכ"א מהלכות אישות) דאשה ששברה כלים של בעל דפטורה רק משום שלום בית אבל מדינא היתה חייבת אע"ג דהוה הבעלים, והיינו בע"כ משוה דההיזק נעשה בידים ממש, ודוקא פשע בשמירה הוא דפטור ולא בהיזק בידים, ואמנם בטעם הדבר דמחלקין בין פשיעה למזיק לענין בבעלים הוא עפ"י דברי הש"ך לעיל (סי' ס"ו ס"ק קכ"ו) דטעמא דקרא דפטר בבעלים משום דבבעלים לא הוה שומר כ"א כאיניש דעלמא, וממילא דבבעלים אי אפשר לחייבו אפי' בפשיעה, כיון שאינו שומר כלל והוי כמו אינש דעלמא שפשע דודאי פטור, משא"כ מזיק בידים חייב אפי' אינש בעלמא שהזיק, וכנראה שכן הבין הבית מאיר באה"ע (ס"ס פ') ע"ש, וזה לא נהירא לענ"ד, דאי כהש"ך דבבעלים לא הוה שומר, א"כ יקשה טובה. מהא דקיי"ל דשליחות יד חייב אפי' בבעלים כמבואר בב"מ (דמ"א ע"ב) לא תאמר שליחות יד לא בשומר שכר ולא בשומר חנם ותיתי משואל ומשני דהו"א דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התם בבעלים פטור אף ה"נ בבעלים פטור, להכי איצטריך למיכתב בהו בהדיא לחייב אפי' בבעלים, והנה בשמ"ק וברש"י שם מבואר דחיוב דשליחות יד אינו כ"א בשומרים וחידוש הוא שחדשה התורה בשומרים אבל אינש דעלמא שאינו שומר לא מחייב כששלח יד ע"ש, ולדברי הש"ך דבבעלים לא הוה שומר היכי אפשר לשכוחי חיוב דשליחות יד בבעלים כיון דבבעלים לא הוה שומר כלל והוה כאינש דעלמא ששלח יד דפטור, אע"כ דלא כהש"ך ואפי' בבעלים מיקרי נמי שומר, וא"כ אפי' על פשיעה בלא מזיק בידים נמי לחייב כיון דהוה שומר, ועיין בחדושנו לעיל (ס' ס"ו) מה שכתבנו באריכות ואכ"מ:
סעיף י"ב ברמ"א וכן אם גנב או גזל השותף כו' עיין בחדושנו לעיל (סי' ס"ב) מה שכתבנו מזה:
סימן קעז
סעיף ב' במחבר כגון שהלך בשלג בחורף או בחום בימות החמה וכו', נ"ב דהוה"ד כשאכל מאכלים רעים נמי מיקרי חלה מחמת פשיעה וכמ"ש להדיא בחדושי הרמ"ה בב"ב שם:
$$(ציור בספר)$$