חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין
הלכות שותפים בקרקע · סימן קסז
סעיף א' במחבר שתי גנות זו ע"ג זו והירק בינתיים כו' כל שהעליון יכול לפשוט ידו כו' והשאר של תחתון, ובש"ס מפורש הטעם דמה שהעליון לא יכול להגיע אפקורי הוא דמפקר לגבי התחתון, ועיין בנתיבות שהביא להקשות בשם היערות דבש למאן דס"ל דאויר שאין סופו לנוח לא קנה, א"כ במה קנה לי' התחתון, הא הכא לא נח הירק בחצר ע"ש שנדחק ליישב, ופלא גדול בעיניי על הגאונים הללו, התומים והנתיבות שנדחקו בזה, דלענ"ד לק"מ, דהא דאויר שאין סופו לנוח לא מהני לגבי קנין, היינו במקום שלא ישאר בסופו גם באויר החצר, וכגון זרק בפתח זה ויצא בפתח אחר דמיבעיא לי' לרבא (ב"מ די"ב) דכיון שיצא בפתח אחר לא נשאר גם באויר, ורק ברגע של דרך הלוכו היה בחצר ובהא הוא דלא מהני, אבל בכה"ג דקיימינן הכא דהירק קבוע ועומד באויר, ורק שאינו מונח על קרקע החצר, שפיר קני אע"ג דאינו מונח ע"ג קרקע החצר דאטו לגבי קנין בעינן הנחה ע"ג קרקע החצר, דדוקא לגבי שבת סברי רבנן קלוטה באויר לאו כמי שהונחה דמי, משום דבשבת בעינן הנאה, אבל לגבי קנין לא בעינן הנחה כלל, והטעם דאויר שאין סופו לנוח לא מהני לגבי קנין הוה משום דבעינן שיהא משתמר בתוך החצר, וכשאין סופו לנוח ולא ישאר בחצר, אין זה משתמר, וראיה לזה מסוגיא דגיטין (דף ע"ט) דעל מתניתין דקתני כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת פריך הש"ס כמאן כרבי דאמר קלוטה כמו שהונחה דמיא ומשני דאפי' תימא רבנן ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דרבי אלא לענין שבת אבל הכא משום אינטורי הוא וקא מינטר, הרי דטעמא דקנין הוה רק משום אינטורי, ולא מטעם דבעינן הנחה ע"ג קרקע, וכיון שכן אם גם יהיה משומר כשמונח באויר, וכההיא דירק, פשוט דקונה אפי' כשהוא מונח באויר ואין סופו לנוח בחצר, ועוד ממקומן הוא מוכרח מבעיא דרבא דאויר שאין סופו לנוח גופא, דאי נימא דהטעם הוא משום דשמא בעינן הנחה ע"ג קרקע החצר, א"כ מה בעי רבא, הא פלוגתא דתנאי היא בשבת אי קלוטה הוה כמו שהונחה, אלא ודאי דלגבי קנין לא בעינן הנחה בחצר ורק משתמר בעי, וממילא דאם משתמר גם כשמונח באויר כההוא דירק פשיטא דקני, וזה ברור ואמת ולק"מ,