אור ברסלב
חושן אהרן חלק ב הלכות מקח וממכר › סימן רכב

חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין

הלכות מקח וממכר · סימן רכב

סימן רכ

סעיף א' במחבר נאמן בעל המקח כו' אומתי בזמן שהמקח יוצא מתחת ידו כו'. בענין זה דשו כל הראשונים וכמה שיטות נאמרו בזה, ומה שקשה ביותר הוא שיטת רש"י במה שפירש דבזמן שמקחו בידו נאמן כבי תרי אפי' בדנקיט זוזי מתרווייהו, ובדנקיט מחד נאמן אפי' כשאין מקחו בידו, והתוספת בקדושין ועוד כמה ראשונים הרעישו ע"ז דמה בכך דדכיר אכתי אינו אלא עד אחד ולמה יהיה נאמן יותר מעד אחד דעלמא, והנראה לי קצת בזה, דהנה בטעם דמקחו בידו דנאמן, אין זה מטעם מיגו כפי' הר"ח, אלא הטעם משום דכל זמן שהמקח בידו מידק דייק שלא ימסור החפץ למי שלא לקח מעות ממנו בכדי שלא יעמוד במי שפרע ומשו"ה אינו אומר בדדמי ובודאי דייק שפיר ועיין בסמ"ע, וכסברא הזאת נוכל לומר גם באין מקחו בידו, דהנה על עצם המכירה, למי משניהם נתרצה למוכרה ולמוסרה, אין אנו צריכין כלל לנאמנותו של המוכר, דאם אך היינו יודעים ממי קבל המעות, אז אנן סהדי כי בודאי לזה נתרצה למכור, דמהיכי תיתי יתרצה למכור לאחר. וחזקה שאין אדם מתרצה לעמוד במי שפרע, אלא העוקר מה שחסר לנו בזה, הוא הידיעה ממי קבל הכסף, ועל זה שפיר יש לנו להאמין למוכר דדייק שפיר בעת מעשה ממי קבל הכסף, דהא התם מיירי ודאי דבעת המכירה היו שני הלוקחים אצל המוכר ושניהם התחרו לקנות, וא"כ כיון שהמוכר ראה ששניהם מתחרים, עליו היה לחשוש שמא יפול אח"כ סכסוך ביניהם, ולכן בודאי ידייק שפיר ממי יקבל הכסף בכדי שידע למי ימסור אח"כ, שלא יעמוד במי שפרע, ואין לומר דמיירי שבעת מעשה לא בא אצל המוכר כ"א לוקח אחד וממנו קבל הכסף ואליו מסר החפץ, ואח"כ בא השני ותקף בהחפץ, ושבכה"ג לא רמיא עליו כלל למידק דהא בש"ס דב"מ מוקי למתניתין דמיירי בדליכא רמאי ותלינן שלשניהם נתרצה המוכר, ואי מיירי שבשעת מעשה לא היה כ"א אחד ואח"כ בא השני וחטף ממנו, הרי ודאי רמאי יש בזה, דאיך שייך לומר דלשניהם נתרצה, אם בעת חלות הקנין לא ידע עוד כלל מן השני, אע"כ העובדא כן היה, שניהם היו אצל המוכר כאחת והתחרו לקנותה ואחד נתן המעות ולידו מסר המוכר, רק כל אחד מהם טוען כעת שהוא היה נותן המעות, ואחרי שהמוכר ראה בעיניו התחרות הלוקחים ששניהם יחטפו החפץ מידו א"כ ודאי מידק דייק בעת קבלת הכסף לידע בבירור מי הוא הנותן בכדי שידע למאן למסור ולא יעמוד במי שפרע, והרי לנו שזה ודאי דבעת מעשה דייק שפיר, ונהי דהשתא שכבר מסר את החפץ לא רמיא כלל על המוכר לידע בזה, מ"מ כיון שבעת מעשה דייק שפיר הרי הוא מהימן, ולא דחי לחד סהדא דעלמא דהא דלא מהימנינן לחד סהדא, לאו משום דחשדינן אותו שישקר במזיד כעת בשעת ההגדה, אלא דאמרינן דשמא לא דייק שפיר בשעת ראיה ואומר בדדמי, אבל האי מוכר דבעת מעשה ודאי דייק שפיר, ולמשקר כעת לא חשדינן אותו משו"ה הוה שפיר מהימן ועמ"ש הט"ז כאן. וא"ש מה שהקשה הרשב"א לפרש"י כיון דמחמת נאמנות של מוכר הוא ל"ל דפריך בב"מ וליחזי זוזי ממאן נקיט, זוזי מאי עבידתה, והלא אין הדמים ראיה כלל לפירושו, אלא הכל מחמת נאמנותו של המוכר. ולמה שכתבתי דעיקר נאמנות המוכר יבוא ע"י לקיחת הכסף, דכיון דקבל הכסף עליו לדייק ממי יקבל בכדי שידע למאן למסור. להכי נקט וניחזי זוזי, כיון דהם הגורמים להנאמנות, וכן מה שהקשו עוד מאי מהני אם המוכר יגיד ממי קבל הכסף, הא מעות אין קונה. גם זה א"ש, דזה ודאי שעשו משיכה, כיון שהחפץ כבר הוא בידם, ורק דלא ידעינן מי היה המושך ולמי מסר המוכר, ובזה תלינן דודאי נותן הכסף איהו דמשיך ואליו מסר המוכר:

ועפ"ז ניחא דברי הרמ"א שכתוב בסמוך דבאין מקחו בידו אינו נאמן יותר מחד סהדא לא שנא נקט זוזי מחד ל"ש נקיט משנים, והסמ"ע תמה עליו דהא לשיטת הרי"ף ורש"י נאמן כבי תרי אפי' באין מקחו בידו היני דנקיט מחד, ולמה שכתבתי ניחא דדוקא בכה"ג דמיירי מתני' דבעת מעשה הלקיחה באו שני הלוקחים אצל המוכר הוא דאמרינן דהמוכר מידק דייק דכיון שראה ששניהם מתחרים עליו היה לחשוש שמא יפול אח"כ סכסוך ביניהם, ובכה"ג מידק דייק בכדי שידע למי למסור אח"כ החפץ שלא יעמוד במי שפרע, וכההיא דמיירי מתני' דריש ב"מ שנים אוחזין בטלית דעלה כתבו פירושם ושיטתם, ומשנה הזאת בע"כ מיירי בכה"ג ששניהם היו בעת הלקיחה, דאל"ה הוה אחד ודאי רמאי וכמ"ש, אבל הכא שאנו דנין לענין דינא דמיירי שמתחלה לא בא אצל המוכר כ"א לוקח אחד ומאתו קבל הכסף ואליו מכר החפץ ואח"כ יבוא השני לטעון שהוא היה הלוקח ושזה המוחזק חטף ממנו החפץ דמהיכי תיתי לפרש דגם כאן מיירי דוקא בכה"ג ששניהם באו מתחלה אצל המוכר, דפירושא דמתני' אי אפשר לאוקמי כ"א בכה"ג דאל"ה הוה אחד רמאי ודאי, ובודאי רמאי אי אפשר לפסוק דין חלוקה, אבל הכא דאין נוגע לפירושא דמתני' ורק לענין דינא אנו דנין, ודאי דמיירי דרק אח"כ בא השני וטוען שהוא לקחה, ובכה"ג לא רמיא עליו כלל למידק, ואפי' לשיטת רש"י ורי"ף אינו נאמן יותר מחד סהדא ודו"ק:

סעיף ב' במחבר מניח דמי המקח ביניהם ומסתלק ויהיה הדמים מונחים בב"ד כו'. הן רש"י בב"מ (דף ל"ז) כתב דמידי דמספקא לן דמאן נינהו צריך להניחו בידו ולא להוציא מידו בלא בירור ע"ש, ולדידי' בע"כ דהדמים יהי' מונחים בידו, דגם לב"ד אינו רשאי למוסרם וזה כמ"ש המחבר לקמן (סי' ש') ועיין מה שכתבנו בחדושנו לעיל (סי' ע"ו) מזה:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה