אור ברסלב
חושן אהרן חלק ב הלכות מקח וממכר › סימן קפט

חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין

הלכות מקח וממכר · סימן קפט

הלכות מקח וממכר

בט"ז הביא לדברי הטור שכתב וז"ל ואין המקח מתקיים לקונה אא"כ יקנה לו המקנה אבל אם היה לו פקדון בידו וכיון לקנות בסכום ידוע שאמר ליתן לו למפקיד לא קנה עכ"ל, ותמהו רבים למה לא יקנה לו רשותו, והט"ז תי' בתי' השני דהכא לא מהני רשותו דהא כתב הרשב"ם בב"ב שרשות הנפקד שהחפץ מונח בו הוה רשות המפקיד ע"ש ובקצוה"ח מה שהביא בשם מוהרי"ט, ולענ"ד לא נהירא דברי הט"ז דאפי' אי נימא כדבריו דהרשב"ם סובר כן לאו דין פסוק הוא, ומצינו כמה מגדולי הראשונים דכתבו מפורש ההיפך, דהא בברייתא דארבע מדות במוכרין הכי איתא התם ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח, ופי' שם רבינו גרשום ואם ברשות לוקח הן שהיו מופקדים בידו כיון שקבל עליו מוכר למכרן לו אעפ"י שלא מדד לו עדיין קנה לוקח רשותו עכ"ל הרי להדיא דכשהיו מופקדים ביד לוקח קנה לו רשותו, והכי פי' נמי בשמ"ק שם ע"ש, ולא עוד אלא אפי' ברשב"ם גופא היה נ"ל לנכון דאינו סובר כל עיקר דלנפקד גופא לא יוכל לקנות רשותו מטעם דהרשות של מפקיד הוא וכהבנת הט"ז, דאין שום סברא לומר כן, דאפי' אי נימא דהמקום הוה רשות של מפקיד, אטו לבתר דכלתה שמירתו צריך המפקיד להקנות הרשות להנפקד בקנין, ודאי דלית מאן דסובר הכי, אלא דהמקום אינו שאול למפקיד כ"א כל זמן שהנפקד הוא שומר אבל מיד שכלתה שמירתו הוה הרשות של נפקד ממילא בלא קנין מצד המפקיד, וא"כ איך ס"ד דלנפקד גופא לא יקנה רשותו הא מיד שקבל ונתרצה המוכר למכרו לנפקד כלתה שאלתו והרשות הוה תו של נפקד ממילא, ולמה לא יוכל לקנות על ידו, והרשב"ם לא כתב דהרשות הוה של מפקיד, לא כתב זה במכר לנפקד גופא, אלא במכר לאדם אחר מעלמא, בזה אמרינן דאם הלוקח הזה הכניס כליו לבית הנפקד לא קנה, דהוי ככליו של לוקח ברשות מוכר דלא קנה, ואע"ג דהרשות באמת אינו לא של מוכר ולא של לוקח אלא של נפקד, וכליו של לוקח ברשות שאינה של שניהם כמו בסמטא הא אמרינן התם דקנה בזה סובר הרשב"ם דכיון שהנפקד השאיל המקום למוכר להניח בו חפציו נמצא דחשיב מקום של מוכר וככליו של לוקח ברשות מוכר דמי, ודוקא לענין לוקח מעלמא הוא דסובר רשב"ם דחשיב כרשות מוכר דהא לגבי נפקד גופא לא סילק שמירתו ממנו ולא יוכל המוכר למסור זכותו שיש לו במקום ללוקח מעלמא, דכלום בידו הוא לחייב הנפקד בשמירה גם לאדם אחרי הנפקד לא נתחייב בשמירה כ"א למפקיד זה ולא לאדם אחר, וממילא נשאר המקום ברשות המוכר כמו שהיה, ודוקא לענין זה הוא דחשיב כרשות מוכר, דלוקח אחר מעלמא לא יוכל לזכות ע"י כליו שהכניס למקום הזה, דחשיב ככליו של לוקח ברשות מוכר, אבל בנפקד גופא שלקח מהמוכר לית מאן דסובר דלא יוכל לקנות ע"י רשותו, דאע"ג דהמקום היה שאול למפקיד מ"מ מיד שנתרצה למכור לנפקד כלתה שמירתו ונעשה ממילא רשות של נפקד ושפיר קנה ע"י רשותו, ולפ"ז אין שום מחלוקת בין רשב"ם עם רבינו גרשום, דלענין לוקח מעלמא ודאי דגם רבינו גרשום סובר דלא קנה כשהכניס כליו ברשות הנפקד, דהכי מפורש בברייתא שם ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו, פי' שיקבל עליו הנפקד כמו שהיה נפקד של זה הראשון ה"נ ישמור פקדונו של שני, אבל כל זמן שלא קיבל הוה רשות של מוכר, ובנפקד גופא כשהוא לוקח גם הרשב"ם סובר דיכול לקנות, וראיה ברורה לחלוקי שכתבתי הוא מדברי השמ"ק בב"ב. דהא כבר זכרתי דהשמ"ק כתב להדיא דנפקד גופא יכול לקנות ע"י רשותו וכפי' רבינו גרשום, ואפ"ה כתב אח"כ לגבי חצר שאינה של שניהם וז"ל היכי ס"ד דהאי חצר שאינה של שניהם דקתני חצר של אדם אחר הוא דאלמא כליו של לוקח ברשות שאינה של שניהם אלא לאדם אחר קנה והא קתני בהדיא ברשות הלה המופקדין אצלו לא קנה עד שיקבל עליו אלמא כליו של לוקח בחצר שאינה של שניהם לא קני, תשובתך רשות שאינה של שניהם היינו רשות שאינה של שניהם אלא לאדם אחר ולית לי' בה רשות לחד מינייהו לא מוכר ולא לוקח ומשו"ה ס"ד דכליו של לוקח קניא בו דהא לית בו רשות למוכר אבל רשות הלה המופקדים אצלו כיון שהשאילו בעל החצר מקום למוכר להניח שם פקדונו נמצא אותו מקום קנוי למוכר וכרשותו דמי כו' עכ"ל, הרי דאע"ג דהכא כתב דהמקום חשוב כרשות מוכר, אפ"ה בנפקד גופא כשלקחו כתב השמ"ק דקנה ע"י רשותו ולא חשיב כרשות מוכר, ובע"כ כמו שחלקנו שדוקא לענין אדם מעלמא חשיב כרשות מוכר, אבל לענין נפקד גופא מיד שקבל למוכרו כלתה שמירתו, ופליאה חולה על הט"ז ודעימי' שהשיאו דעת הרשב"ם שאפי' לענין נפקד גופא חשוב כרשות של מוכר לעכב שגם הנפקד גופא לא יוכל לקנות, מאיזה מקור הוכיחו כן, והא לא מצינו ברשב"ם בסוגיא שם שפי' דהמקום הוה של מפקיד כ"א מה שכתב בד"ה המופקדין אצלו וז"ל שהפקיד שם מוכר פירותיו ומסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו לצורך פירותיו למכור ולמדוד פירותיו כדרך כל הנפקדים עכ"ל, והרי לא כתב זה כ"א בבבא דרשות המופקדין דמיירי שמכר לאדם אחר מעלמא, ומנ"ל להוכיח שגם אם לקח הנפקד גופא דחשיב נמי כרשות של מוכר, והא סכינא חריפא אפסקא בינייהו, וכמ"ש לחלק ביניהם בדברים של טעם:

הן אמנם דאף כי מפורש לא מצינו ברשב"ם שסובר דגם לגבי נפקד גופא חשיב כרשות מוכר, מ"מ יש להוכיח דסובר כן, דהנה בברייתא שם בבבא דברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה, פי' רבינו גרשום דהיינו שהיו מופקדין בידו והנפקד גופא לקחו וקנה לו רשותו, אכן הרשב"ם נייד מפירוש זה, ופי' דברשות לוקח דקאמר היינו שהביא המוכר תבואתו למכור בבית לוקח, ולא כשהיו מופקדים בידו מתחלה, אלא השתא הביא המוכר תבואתו לבית לוקח למוכרם לו ע"ש, ובאמת יש להתפלא על רשב"ם דנייד בזה מפי' רבינו גרשום, הא פירושו דר"ג מוכרח הוא, דבלא"ה יש להקשות טובא מאי אתא לאשמועינן כלל הך בבא דרשות לוקח, הא לקמן בסוגיא שם מוקמינן לה דמיירי בכליו של לוקח, והא תני לה התם דכליו דלוקח קונה אפי' ברה"ר דהיינו סמטא ואצ"ל ברשות לוקח ומאי אתא לאשמועינן כלל הך בבא דכליו של לוקח ברשות לוקח קנה, ובע"כ צ"ל כפי' רבינו גרשום דהאי ברשות לוקח. היינו שהתבואה היה מתחלה מופקדין ביד הלוקח ולכן הו"א כיון דעד עכשיו היה המקום שאול למוכר וא"כ ברשות מוכר קיימי והוה ככליו של לוקח ברשות מוכר דלא קנה וקמ"ל דאפ"ה כיון שקבל עליו מוכר לאלתר כלתה שאלתו ונעשה רשות של לוקח וכמ"ש בשמ"ק להכריח כן דברשות לוקח דנקיט מיירי כשהיו מופקדין בידו מכח קושיא זאת ע"ש, וא"כ יש לתמוה טובא על הרשב"ם למה נייד מלפרש כן, אע"כ משום דהרשב"ם לשיטתו שסובר דחשיב רשות של מוכר אפי' לגבי נפקד גופא וכהבנת הט"ז, ולכן אי הוה מיירי בשהיו מופקדין בידו מתחלה באמת לא היה הלוקח יכול לקנות אפי' ע"י כליו דהוה כליו של לוקח ברשות מוכר, וזהו ראיה אלימתא דרשב"ם סובר כהבנת הט"ז, מ"מ לדינא אפי' נימא דהכי הוא כוונת רשב"ם, מ"מ הא דעתו בזה יחידאה הוא, ורבינו גרשום ובשמ"ק כתבו להדיא דלא כוותי', ופירושם מוכרח בש"ס כמו שבארתי, ולכן לענ"ד קשה להוציא מנפקד כשלקחו הוא מן המוכר, דודאי מצי אמר קים לי כרבינו גרשום ודו"ק היטב, ועיין בנתיבות לקמן בפתיחה לסי' ר' מ"ש בזה לדינא נמי דקנה הנפקד ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה