אור ברסלב
חושן אהרן חלק ב הלכות חלוקת שותפות

חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין

הלכות חלוקת שותפות

הלכות שותפים בקרקע

סימן קעא

סעיף ג' ברמ"א שלשה שהיו שותפים בבית לשנים היה כדי חלוקה וכו' אין יכול לבטל החלוקה עיין בחדושנו לעיל (סי' פ"ז סעיף י"ב) מה שכתבנו מזה:

סעיף ד' במחבר יש מי שאומר שאם יש אצלו קרקע הראוי להצטרף יכול חבירו לכופו לחלוק דין זה הביא הטור בשם הרמ"ה, ולפי הבנת הסמ"ע הכי פירושו אם יש לראובן קרקע אצל זו של שותפות יכול שמעון חבירו לכוף לראובן שיחלוק עמו, אכן הט"ז פי' דעל מי שהוא רוצה בחלוקה קאמר שאם יש לו שדה אחרת אצל שדה זו של שותפות שאילו היה שם שיעור חלוקה היו צריכים לתת לו חלקו סמוך לשדה שלו והוא בענין שמבואר בסי' קע"ד כיון שיש לו זכות זה אמרינן דהוה כמכירין וידוע חלקו של זה וע"כ כופה חבירו לחלוק עמו אף שאין לחבירו שיעור חלוקה כמבואר בסעיף ב' דאם היו מכירין את חלקו כופהו לחלקו אף שאין בו שיעור חלוקה, וה"נ הוה כמכירין חלקו כיון שאילו הי שם שיעור היו צריכין לתת לו חלקו אצל שדהו נמצא הוברר חלקו ע"ש וכ"כ הב"ח ודבריהם תמוהים מאוד, דמה סברא הוא דכיון שהוא יכול לצרף לשדהו והוא יהיה יכול להשתמש בחלקו שיקבל, אבל היכי מצי לכוף לחבירו לחלוק דבר שאין בו כדי חלוקה ולהפסיד לו חלקו שלא יהיה יכול להשתמש בו, והמעיין בחדושי הרמ"ה גופא מקור דהאי דינא יראה כי מעולם לא עלה על דעתו לומר דבכה"ג מצי לכופו, דזה לשונו בחדושיו (פ"ק דב"ב) ברם צריך את למידע דכי אמרינן בקרקעות דכל שאין בהם כדי לזה וכדי לזה אית דינא דגוד או אגוד ה"מ היכי דלא מטי לכל חד מינייהו מידי דחזי לו אבל היכי דמטי ליה מידי דחזי ליה אע"ג דלא חזי לשאר אינשי, כגון דאית ליה לכל חד מינייהו ארעא אמצרא דהאי ארעא דשותפתא חד אהאי מצרא וחד אהאי מצרא כל היכא דאילו אית בו דין חלוקה הוה אית ליה מדינא לכל חד מינייהו למיתב לו חלוקה אמצריה כיון דחזי ליה היא פורתא דמטי ליה בחולקיה לערוביה בהדי ארעי' כמאן דאית ביה שיעורא דמי ודינא הוא דכל חד מינייהו יכול למיכפי' לשותפי' למפלג וכל היכי דאי נמי הוה אית בו דין חלוקה לא הוה ליה מדינא למיתב לי' חולקי' אמצרי' כגון דקיימא עידית אמצרא דחד וזבורית אמצרא דחד וקאי נהרא או ניגרא מחד צד לחוד לית בו דין חלוקה אלא היכי דניחא ליה לבר מצרא דזבורית למפלג לי' לבר מצרא דעידית אמצריה שוה בשוה ולא שקיל מיניה שבחא לא במדה ולא בדמים דבכה"ג אית בו דין חלוקה דזה נהנה וזה נהנה הוא עכ"ל, הרי דהרמ"ה כתב להדיא דלכל חד מינייהו אית לו ארעא אמצרא דשדה השותפות, ושניהם יכולים לצרף, דלא נפסד חלק של אחד מהם בחלוקה זאת, בכה"ג דוקא הוא דיכול לכפות לחבירו, וא"כ מנ"ל לומר דאפי' אם רק זה שרוצה לכפות יכול לצרף דמצי לכפות לחבירו שאינו יכול לצרף ולהפסידו חלקו, ועל הטור ומחבר גופייהו שכתבו שאם יש אצלו קרקע הראוי להצטרף יכול חבירו לכופו לחלוק, דלשון זה משמע שרק לאחד יש קרקע הראוי להצטרף ואילו הרמ"ה גופא הא כתב דלשניהם יש כן, דלפי' הסמ"ע דלמי שכופין הוא דיש לו קרקע ניחא, דלמי שכופין הוא יש לו כדי צירוף ולא נפסד חלקו, ומי שרוצה לכפות אע"ג דאי לו כדי צירוף, כיון דרוצה וניחא לו בכך, ואם איהו לא קפיד אנפשי' אנן למה קפדינן, אבל לפירוש הט"ז והב"ח דמי שכופה הוא דיש לו כדי צירוף ולמי שרוצה לכפות אין בו כדי צירוף מהיכי תיתי יהיה יכול לכופו ולהפסיד חלקו שלא מרצונו, ובע"כ כפי' הסמ"ע, וברור אצלי שאם הב"ח והט"ז היו רואים את דברי הרמ"ה גופא לא היו כותבים כזה ודו"ק היטב:

והנה הסמ"ע בס"ק י' הביא לשון הטור שכתב דוקא אם הוא בענין שאם היה בו שיעור חלוקה היו צריכים ליתן לו אותו שאצל מצר שלו וכגון דאיתנהו תרווייהו אחד מצרא בכה"ג דוקא הוא דיכול לכופו, אבל בדבר כזה שגם אם היה בו שיעור חלוקה לא הוה מצי לכפותו כגון חד מצרא נהרא וחד מצרא ניגרא לא מצי לכפותו, ולכן תמה על המחבר שסתם וקיצר ולא הזכיר תנאי זה, וכתב לתרץ בתירוץ השני דשאני הכא כיון דלהאחד יש בו דין חלוקה ומצדו יכול לחלוק, ובכה"ג לא הזקיקו אותו להשאר שותף עמו ע"ש, וגם מעיניו אשתמיטתי' גוף דברי הרמ"ה שהבאתי בזה, דהא התנה להדיא כדברי הטור דבמקום חד מצרא נהרא וחד ניגרא או חד עידית וחד זבורית לא מצי לכפותו אפי' בכה"ג שלאחד יש בו דין חלוקה, והנכון הוא כתי' הראשון של הסמ"ע דמשו"ה סתם המחבר משום דפסק כהרמב"ם דעל הרוב צריך ליתן לו חלקו הסמוך לחצירו ודו"ק:

סעיף ו' במחבר אבל אם אין התובע רוצה לקנות כו' אינו יכול לכוף לחבירו לקנות, הכי משני הש"ס בב"ב על מתני' דשני אחים אחד עני ואחד עשיר, שאני התם דגוד איכא אגוד ליכא, וז"ל הרי"ף שם איכא מאן דמוכיח מכאן דלא אמרינן גוד או אגוד אלא בזמן שיד שניהם משגת לקנות אבל בזמן שאחד עשיר ויכול לקנות ואחד עני ואין ידו משגת לא אמרי' גוד או אגוד, ואנן לא ס"ל הכי אלא כי אמר תובע לנתבע גוד או אגוד דינא קאמר ליה ולא איכפת לן בנתבע בין אית ליה בין לית לי', ומתניתין דשני אחים היינו טעמא שהעני הוא התובע והוא אינו יכול לומר לנתבע גוד או אגוד דהא לית ליה למיגד ולכן איבטל דינא דגוד או אגוד שהעשיר יאמר לו איני רוצה לגוד גוד אתה, וכיון דלית ליה איבטל דינא דגוד או אגיד, אבל אם היה העשיר תובע לעני ואומר לו גוד או אגוד דינא קאמר ליה גוד, ואי לית לך שבקי ואנא איגיד, כללא דמילתא היכי שהתובע אומר גוד או אגוד לא איכפת לן בנתבע אי לית לי' למיגד או אית לי' למיגד דאי לית ליה יניח לתובע לגוד עכ"ל ועיין בשעה"מ שהקשה דהא בש"ס פרכינן למ"ד דאית דינא דגוד או אגוד ממתניתין דמי שהיה חצי עבד וחצי בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת את עצמו יום אחד דברי ב"ה, ב"ש אומרים תקנתם את רבו את עצמו לא תקנתם כו' אלא כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותבין לו שטר על חצי דמיו, ופרש"י דהקושיא הוא טעמא דמפני תיקון העולם הא לאו משום פריה ורביה לא כייפינן ליה ולא מצי עבד לומר איקיץ בדמים ואתן לך בחלקך ומשני הש"ס שאני הכא דאגוד איכא גוד ליכא ופרש"י העבד יכול ליקח אבל אינו אומר קנה חלקי שאין דמים לבן חורין שאין עבד עברי נמכר אלא לשש עכ"ל, ולפי שיטת הרי"ף וסייעתו דהכל תלוי בתובע, דאף שהנתבע עני ואנוס הוא דלית לו למיגד מ"מ אזלינן בתר טענת התובע, דטענתו נכונה שאינו יכול להיות שותף עמי ורוצה לקנות חלקו, א"כ התם נמי כיון דטענת העבד נכונה היא שרוצה לקנות חלק רבו, נהי נמי שרבו אינו יכול לקנות חלק הבן חורין, מ"מ בתר התובע מיבעיא לן למיזל דטענתו טובה ודינא קאמרי לי' ע"ש, ונ"ל ליישב דהיכי דטענת התובע אלימתא היא שרוצה וגם יכול לקנות ודאי דלא משגחינן על הנתבע וכדברי הרי"ף, משא"כ לגבי עבד דגם איגוד גמור ליכא התם, דהא, עבד לית לי' זוזי למיגד, דהא לית לי' קנין בלא רבו, אלא שכותב שטר על דמיו, ואיגוד כזה ע"מ לחוב בדמיו לאו איגוד הוא ואע"ג דבס"ד דש"ס סבירא לן דגם איגוד ע"מ לחוב בדמיו הוה איגוד דאל"ה מאי מקשה התם משני אחים אחד עני ואחד עשיר, הא איגוד דעני לאו איגוד גמור הוא כיון שבא לחוב אדמיו, דרק התרצן הוא דמתרץ התם באמת דאיגוד ע"מ לחוב לאו איגוד הוא, אבל לס"ד הוה סובר דאפי' בכה"ג הוה איגוד גמור, היינו דוקא בשהגוד הוא גמור, דהשני יכול נמי לקנותה, וכיון דצד זה דגוד הוה גמור, אע"ג דצד דאיגוד הוה לחוב הוה ס"ד דמהני, משא"כ בחצי עבד דשני הצדדים ליכא, דאיגוד גמור לא הוה כיון דאין לו דמים ובא רק לחוב, והצד דגוד ליתא לגמרי כיון דאין דמים לבן חורין, ובכה"ג דשני הצדדים לא הוו טובים וגמורים גם לס"ד לאו גוד או אגוד הוא ודו"ק היטב בזה:

סעיף ח' במחבר ואם אין המקום עשוי לשכור כו' שוכנים בה שנה, ועיין בשעה"מ שכתב באיש ואשה שהם שותפים בבית וכו' שהאשה נדחית מפני האיש, ונראה ראיה מההיא דכתובות (דף כ"ח) דבחצר של שניהם אמרינן דאשה נדחית מפני איש, ולמה לא אמרינן התם דשוכנים שנה שנה כמו הכא, אע"כ דלא אמרינן הכי כ"א בשני אנשים אבל באיש ואשה לא אמרינן שוכנים שנה אלא תמיד האשה נדחת:

סימן קעד

סעיף א' ברמ"א וי"א דאין שומעין כו' עיין בחדושנו לעיל (סי' קנ"ג) מה שכתבנו מזה באריכות:

$$(ציור בספר)$$

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה