אור ברסלב
חושן אהרן חלק ב הלכות חזקת מטלטלין › סימן קלט

חושן אהרן חלק ב· הרב אהרן וואלקין

הלכות חזקת מטלטלין · סימן קלט

סימן קלח

סעיף א' במחבר שנים שחולקים בדבר ואין שום אחד מהם מוחזק בו כההוא דארבא וכו' כל דאלים גבר, והנה הרא"ש בריש ב"מ ובב"ב דל"ד כתב בהסבר הדין דכל דאלים גבר אשום דאמרי' דמי שהאמת אתו ימסור נפשו בכח ובראיות ביותר, והקשה הט"ז מהא דאיתא בש"ס (גיטין ד"ס) ומבואר לקמן (סי' ק"ע) גבי אמת המים השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל דאלים גבר, והא להסבר הרא"ש לא שייך דין דכל דאלים גבר כ"א במקום שאפשר לברר, והא לגבי אמת המים לא שייך טעם זה ואפ"ה אמרינן כל דאלים גבר, ותיתי לי שבחבורי למס' גיטין גם אני נתעוררתי על הקושיא הזאת, ועיין עוד מ"ש הש"ך כאן למה בספיקא דדינא אמרינן כל דאלים גבר, והא התם נמי לא שייך סברת הרא"ש, ונ"ל ליישב שני סוגים יש בדין דכל דאלים גבר, א) במקום שאי אפשר לברר עם מי הצדק, וכגון בספיקא שבגוף הטענות, וכגון זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי, או גם בספיקא דדינא, דבכל הני, הדין העצמיי אינו כל דאלים גבר, דאילו היה אפשר לברר טענותיו של מי משניהם צודקות, או בספיקא דדינא אם היה אפשר לברר ולהכריע הדין עם מי, לא היינו אומרים כל דאלים גבר, אחרי שעצם הדין אינו כל דאלים גבר, ורק מפני שאין אנו יכולים לברר אמרינן כל דאלים גבר, ב) במקום שדין עצמיי אין כלל, לבד כל דאלים גבר, וכגון בההיא דגיטין, דמעצם הדין באמת אין בזה שום דין, מי קודם, רק הדין העקריי הוא דכל הקודם זכה, והיינו כל דאלים גבר, וכל דאלים גבר דקאמר התם, לא מספיקא הוא, רק מעצם הדין דכל הקודם זכה, דכדי שלא יהא מחלוקת, תקנו דבור הקרוב לאמה ימלא קודם מפני דרכי שלום, ובע"כ מוכרחים אנו לומר דעצם הדין הוא כל דאלים גבר, דאי היה בזה דין אחר לא היו צריכין לעשות תקנה דבור הקרוב קודם, היפך הדין, מפני דרכי שלום, דמאיזה סבה יהיה בזה מחלוקת כיון שיש דין ע"ז, רק לפי שאין בזה דין אחר כלל כ"א כל דאלים גבר, תקנו מפני דרכי שלום את הסדר, דקרוב קרוב קודם, וגם רב ושמואל דפליגי התם, לא נחלקו בעצם הדין, אלא בהדרכי שלום נחלקו, איזה סדר ראוי יותר לתקן מפני דרכי שלום, ורב סובר דמפני דרכי שלום ראוי שלא יעשה אחד מהם שום פעולה, רק הנהר יהא נמשך כדרכו, וממילא תתאי שתו ברישא, ושמואל סובר דדרכי שלום הוא דקרוב קרוב קודם, ומקשה ממתניתין, ומפרשה רב באמה ההולכת עפ"י בורו, שאינו עושה שום פעולה ומעצמו מתמלא ואינו צריך לסכור, והיינו דקאמר כיון דלא איתמר הלכתא איך הוא הסדר בדרכי שלום, ממילא חזר הדבר לעיקר הדין, וכל הקודם זכה, דהיינו כל דאלים גבר, ולפ"ז מיושב קושית הט"ז, דהסבר של הרא"ש אינו שייך כ"א בדבר שיש לו בעצם דין אחר לאו כל דאלים גבר, ורק מפני הספק הוא דאמרינן בו כל דאלים גבר, שבזה צריך טעם למה אמרינן מספק כל דאלים גבר ולא יחלוקו, וע"ז הסביר הרא"ש דיותר נוח לומר כל דאלים גבר שעי"ז יצא האמת לאמתו, אבל במקום דעצם הדין הוא כל דאלים גבר וכמו בעובדא דגיטין, ואם לא נפסוק בזה כל דאלים גבר יהיה בזה נטייה מן הדין העצמיי, אלא שמפני דרכי שלום רצו לנטות מן הדין העקריי, ולכן כשהדרינן שוב לפסוק כל דאלים גבר כדין העקריי, אין צריך סברת הרא"ש ע"ז, דלפסוק כהדין העקריי אין אנו צריכים לשום טעמים והסברים וזה ברור, וממה שכתבנו יתיישב נמי מה שנדחקו רש"י ותוספת בגיטין שם למה לא אמרי' התם הלכתא כשמואל בדינא, דכלל זה הוא רק כשרב ושמואל פליגי בעצם הדין, בזה קיי"ל הלכה כשמואל בדינא אבל התם בדינא לא פליגא, דמדינא כל דאלים גבר, רק בדרכי שלום הוא דפליגי, אם כך תקנו מפני דרכי שלום או כך תקנו, ואין זה ענין להך כללא דקיי"ל הלכה כשמואל בדינא, הלכך אוקמוה אדינא כל דאלים גבר, דכך הדין ולא דרכי שלום וזה ברור:

שם במחבר וכל זמן שלא יביא האחר ראיה אף אם תגבר ידו אין מניחין ליקח מזה שגברה ידו תחלה, בש"ך סק"ב הביא מ"ש התוס' והמרדכי (פ"ק דב"מ) דסברי דאם חזר השני ותקף אין מוציאין ממנו, וכתב דאשתמיט להב"י דברי הפוסקים הללו, וראיתי בס' מעייני החכמה שהליץ בעד הב"י דאין כל כך ראיה מדברי התוס' נגד הרא"ש דודאי מעיקר הדין ראוי להיות כך שאף שתקף שגבר ידו של ראשון לא אלים כחו שלא תועיל עוד התגברות השני אלא דאחר שפסקו חכמים הדין כל דאלים גבר, לא מסתבר שיהיו כל ימיהם במריבה, אלמוה לתקיפת הראשון כאילו היה שלו לגמרי כל זמן שאין השני מברר, אבל מעיקר הדין א טעם לומר שיזכה עי"ז שגבר ידו ותפס שלא מרצון השני, ובודאי בתקף השני הראיה על הראשון מאחר דחזינן דאפי' תקן כהן דבר שאין לו בה שום חזקה הוה ס"ד דאין מוציאין, ונקן דבהא מוציאין מ"מ בזה שכל כחו בא ע"י התקיפה, לא מסתבר שלא תועיל תקיפת השני אם לא מתקנת חכמים כמ"ש הרא"ש שלא יהיו כל ימיהם במריבה, וזה לא שייך רק בתקיפה ממש, אבל בהקדישה כשהיא ביד השני, א"כ נהי דאמירתו לגבוה כו' מ"מ כיון דמעיקר הדין לא מהני תקיפת הראשון לגרע התקיפה שתוקף השני ממנו, א"כ בהקדישה והיא ביד שני ראוי שלא יועיל ההקדש, דע"ז לא שייך תקנת חכמים שיקדישה, דההקדש שהיא התקיפה לא הוציאה מיד שני דעדיין הוא בידו של שני, א"כ לא שייך שיתקנו חכמים שיועיל ההקדש כאילו לא היה השני תפוס שהרי תופס בפנינו וכל שהוא ביד זה הרי זה הוא הגובר, ואף דבמסותא אין אוחזין ממש, מכל מקום כל זמן שלא תקפה זה בפועל הוא בחזקת שניהם כאילו אוחזין גם שניהם, שהרי גם ליד השני לא בא ולכן מסתברא שלא יועיל ההקדש כתקיפה, ועיין עוד בתומים שמיישב זה בסברא נכונה.

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה