אור ברסלב
חושן אהרן חלק א פסקי בעל הבתים › הלכות עדות

חושן אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין

פסקי בעל הבתים · הלכות עדות

הלכות דיינים

סימן כח

א) אע"ג דקרוב או פסול אינם עוברים בלא יגיד. היינו בשלא קיבלום עליהם ואין ותועלת בעדותן, אבל אם קיבלום כיון שיש תועלת בעדותם עוברים בלא יגיד וכהשבוי' והא דמבואר בירושלמי דאפי' בקבלום אינם חייבין, היינו קרבן אינו חייב אבל לענין נשיאת עוון מהני קבלה וכמו משביע עדי קרקע דאינו חייב קרבן ואפ"ה בנשיאת עון איכא. סעיף א

ב) הא דבקלב"מ מהני תפיסה היינו דוקא היכי שלא קיבל העונש החמור כגון במזיד ולא אתרו וכיו"ב אבל אם כבר קיבל העונש החמור, תו לא מהני אפי' תפיסה כן מוכח מהש"ס ורש"י, שם

ג) ת"ח שיודע עדות ותבעו לפני ב"ד קטן א"צ לילך כיון דאינו לפי כבודו, ואין להקשות היא קשייך אינו לפי כבודו בדבר כזה שמוכח לכל שלשם מצוה עביד, דבדבר שבממון כיון דניתן למחילה מחויב הבע"ד למחול תביעתו בכדי שלא יזולזל כבוד הת"ח. סעיף ג

ד) אם שנים מן הדיינים הולכים לקבל עדות, רשאים למסור עדותן גם לפני הדיין הג' ולפסוק הדין ולא הוי זה כעד מפי עד, משא"כ דיינים אחרים שאינם פוסקים הדין לא מהני אם ילכו לקבל עדות ולמסור אח"כ לדון הג'. סעיף ה

ה) העד מחויב להגיד עדותו במו פיו ולא סגי כשהב"ד ישאלנו והוא יאמר הן. סעיף י'

ו ) עדות שבשטר לא מהני ותא דקשה ע"ז מר"ל דאומר עדים החתומים כנחקרה עדותן י"ל דהיינו התם בגיטין שע"י השליח נתקיים וא"כ נתקיים מיהא ע"י עד אחד אבל אם לא נתקיים כלל לא מהני. סעיף יב

ז) קבלת עדות בפני אחד מן השותפין י"ל דמתני, ומינאי המלך אין ראיה. סעיף טו

ח) במקום אלם מקבלין גם שלא בפניו מיהו היינו דוקא בענין ממון ומטעם הפקר ב"ד במקום אלם אבל בדיני נפשות אפי' במקום אלם לא מהני. שם

ט) כשהעדים אינם מכירים את הבע"ד, בנפשות לא מקבלין דחשוב כשלא בפניו ובממון מקבלים. שם

י) אפי' בדיעבד לא מהני קבלה שלא בפניו בע"ד. שם

סימן ל

א) ישוב על קושית הקצוה"ת דלשי' הפוסקים דבגיטין בעי' דרישה וחקירה א"כ מה פריך בגיטין מפני מה תקנו זמן בגיטין, נימא משום דבעי דו"ח. סעיףך. א ב) הא דמחייב שבועה ע"י העדאת עדים במקצת כר' חייא. אפי' עדי צירוף נמי מחייבי ודלא כהט"ז שכתב דבעדי צירוף לא מחייב מטעם דהתם ליכא הק"ו דפיו מקנס דהא בקנס לא מהני עדי צירוף. סעיף ג

ג) עדות מיוחדת כשר לדיני ממונות ויישבתי דעת הרמב"ם, ומינה מוכח דבממון לא בעינן עדות שאתה יכול להזימן, דאל"ה מצי אמרי אנן מנא ידעי' דיבואו עוד עדים ואנן לחייב שבועה אתינא. סעיף ט

ד) בממון אם אי אפשר לקיים הזמה ממש מתקיים ההזמה במלקות. שם

ה) משום דברי הב"י שכ' דמדטרפה כשר להעיד בדיני ממונות מכלל דלא בעי' עדות שאתה יכול להזימן. שם

ו) ביאור דחצי דבר. סעיף יג

סימן לא

א) עדים שנפסלו, נתבטל גם העדות שהעידו קודם שנפסלו, בתוך כדי דיבור לפסולייהו, לשיטת הר"ן, ויש מי שחולקים דמה שהעידו קודם שנפסלו אפי' תוכ"ד לא נתבטל, ויבואר הטעם למה יכול העד לחזור תוכ"ד. סעיף א

ב) עד המוכחש מעד אחד נכי הוי מוכחש לשי' רש"י ודלא כחכמי בריסק דלא חשיב הכחשה כ"א כשמוכחש משנים שם

ג) גם חכמי בריסק לא קאמרי הכא כ"א לרב הונא דסובר דכשרים הם לעדות אחרת משא"כ לרב חסדא דסובר בהדי שקרי ל"ל גם הם מודים דאפי' כשמוכחש מאחד הוי הכחשה ובזה מיושב קושית התומים עליהם מא' אומר גבוה ג' מרדעות, דהתם לר"ח פריך. שם

סימן לב

א) הא דאינו חייב באומר לעדי שקר שיעידו אפי' בדיני שמים וכמ"ש התוס' שדוקא בשוכר חייב ולא באומר, היינו בדינא רבה כעושה המעשה, אבל פשיטא שראוי לעונש כמסית לחבירו לעשות איסור, סעיף א

ב) שליחות לא שייך כ"א כששלחו לעשות דבר שהוא טובתו והנאה של משלה אבל אם למשלח אין הנאה ורק הנאת השליח הוא לא שייך לחייבו משום שליחות כ"א מסית הוא דמיקרי וזהו ההסבר במ"ש שלא מצינו בכל התורה זה נהנה וזה התחייב, דבכה"ג שרק השליח נהנה לא שייך לחייב למשלח משום שליחות. . שם

ג) כששכר עדים להעיד ע"ד אמת אינו חייב בהשבה כ"א קובר על מדבר שקר גו', שם

סימן לג

א) הא דעד אחד אינו נאמן בממון היינו כשבא להוציא מחזקת ממון או מחזקת מרא קמא אבל היכי דליכא שום חזקה כמו באבידה גם ע"א מהימן. סעיף א

ב) עד אחד אינו בהזמה לא משום דאינו מחייב ממון בעדותו דאפי' במקום שמחייב ממון כגון כשהלה א"י לישבע או בעד מיתה וטומאה דנאמן להפסיד כתובתה נמי דדין הזמה לא נא' כ"א בג' עדים. שם

ג) הרמב"ם סובר דבממון לא בעי' ראוי להזמה. סעיף יז

סימן לד

א) רשע פסול להעיד אפי' כשאין הב"ד בכירים שהוא רשע ובעצמו יודע שמעיד אמת, דטעם דרשע פסול אין זה משום דחשיד להעיד על שקר, אלא גזה"כ הוא ואפי' כמשה ואהרן נמי ודלא כהתומים שחולק. סעיף א

ב) הא דבעבירה דרבנן לא מיפסל כ"א כשאיכא חימוד ממון וכמ"ש הרמ"א היינו דוקא כשעיקר העבירה אינו אלא דרבנן, אבל אם העבירה הוא מה"ת אלא שהפסול הוא דרבנן לא בעי' חימוד ממון. סעיף ב

ג) עדים שקיבלו בשבועה שלא לגלות הדבה ואח"כ העידו א לפני ב"ד דהעדים נפסלים וגם העדות בטל. ודלא כהפוסקים דסברי דלא מיפסלי אלא מכאן ולהבא, מיהוא היינו דוקא בעדות דבעינן הגדה בב"ד, אבל עדי קדושין דלא בעי כ"א ראיה, לא נתבטל הקדושין, דלא מיפסלי אלא מכאן ולהבא ושפיר בפני עדים כשרים קידש, טעם החילוק מבואר בפנים. סעיף ה

ד) גנב וגזלן אינן נפסלים לעדות משעה שגנבו אלא משעה שהעידו עליהם שגנבו, כן נוטה יותר. סעיף ז

ה) יש פנים לומר דאפי' עד פסול כשקיבלום בע"ד עליהם עובר משום לא תענה אם העיד שקר. שם

ו) עדים שנגבו והחזירו הגניבה אם החזירו מדעתם בלא כפיית ב"ד סגי בזה ונעשים כשרים, ואם ע"י כפיית ב"ד שלמו לא מהני החזרת הממון לחוד עד שיעשו תשובה, שם

ז) הנוטל שכר להעיד עדותו בטל מה"ת וראיית הקצוה"ח דמה"ת כשר אפי' כשניטל שכר מההיא דמוצש"ר יש לדחות, סעיף יח

ח) מסור אינו פסול כ"א דרבנן ואף שהאיסור למסור הוא מה"ת. סעיף כב

ט) איסור היזק לחבירו היינו משום דאסור לגרום הפסד לחבירו ולא כגניבה וגזילה דעצם הפעולה אסרה תורה אפי' כשלא הפסיד בזה כלל. וממילא בדינא דגרמי כיון שמחויב לשלם בעד ההיזק, וגם הפסד כמון לא יגיע לזה, אין בפעולה הזאת שום איסור, משא"כ גרמא בנזקין אסור לגרום כיון דפטור מלשלם אסור להפסיד לחבירו, שם

י) דוקא לפסול לעדות הוא דאין משים עצמו רשע אבל אם מודה שעבר עבירה מהימן וכפי שביארתי בפנים. שם

יא) טעם למה בשני כתי עדים מכחישין על הצד אם כשר או פסול דנפסל מספיקא ולמה לא נימא בזה אוקי אחזקתי', דשאני הכא דמתכוונים לפסול העד גופא. סעיף כח'

סימן לה

א) נאמן אדם להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו לאו דוקא על כתב של אביו ואחיו אלא אפי' על כתב של אחרים נמי מהימן ודלא כהסמ"ע שכתב שלא ראה בשום פוסק שסובר כן. סעיף א

ב) הא דנאמן להעיד כשיצאה בהינומא היינו אפי' בליכא קול שבתולה נשאת ומשום דהנהו עדים גופייהו הוי הקול, ואכן דין זה היינו דוקא במקום שאין כותבין כתובה דאי במקום שכותבין מהימן הבעל לומר אלמנה נשאתיך במגו דפרעתי, סעיף ה

ג) טביעות עינא דקלא סני לענין עדות אלא דדוקא

במקום דליכא מאן דמכחיש אבל במכחיש לא סגי. סעיף יב

ד) ההג"א תוכיח דסומא דוקא פסול להעיד כשהוא בעצמו אין מכיר להאשה ורק אחרים יאמרו שזו היא האשה אבל פתוח כשר להעיד אעפ"י שאינה עבירה בעצמה ודחיתי ראי' זאת. שם

ה) עדות ע"י עששית לא מהני. שם

סימן לו

א) אם הפסול לא בא מתחלה כ"א לראות ואח"כ העיד לא אמרי' נמצא אחד מהן קרוב או פסול דתיבטל כל העדות הכי הוא דעת התוס' דלא כהרמ"ה דסובר דאפי' בכה"ג עדותו בטילה, סעיף א

ב) ישוב על קושית האחרונים דמש"ס דכריתות מוכח, דבלא נתכוון להעיד אפי' עדים כשרים אינם כשרים להעיד והוכחתי דיכולין להעיד אפי' כשראו מאליו בלא כונת. שם

סימן לז

א) כשכותב לשותף דין ודברים אין לי מהני בקנו מידי, ולאדם אחר לא מהני משום דכשכותב לאדם מעלמא לא ניכר למי מקנה, אבל בכותב לשותף ידוע דלשותף מקנה, ומה גם התוס' מודים ודלא כסמ"א. סעיף א ב) מה שהקשה הש"ך על הרשב"ם בב"ב דערב קבלן היינו שקיבל המעות מיד זה ונותן לזה והא בכה"ג הו"ל נו"נ ביד ומיפטר הלוה ממלוה לגמרי, ישוב ע"ז וגם על קושית התוס' דגיטין. סעיף יב

ג) היכי שיש עדים דהדבר שאינו ברשותו הוא שלו מהני הקנין אפי' בדבר שאינו ברשותו עוד כמה אופנים דמהני בדבר שא"ב. שם

סימן לח

א) הכחשה והזמה כאחת לא חשיב הזמה וכשי' הרמב"ם ויישבתי כל הקושיות שהקשו על הרמב"ם כזה, וכמה פרטי דינים מבוארים בזה. סעיף א

ב) עדים שאמרו העדנו והוזמנו בב"ד פלוני דנאמנין כיון שאין מע"ר. שם

ג) הוכחה דרב סובר דיינינן דינא דגרמי. שם

תוכן העניינים

חושן אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה